בית משפט השלום באשדוד זיכה יבואן של חלקי חילוף לרכבים, תושב מושב ערוגות, מעבירות של הגשת הצהרת יבוא כוזבת והטעיית פקיד מכס.
בכתב האישום שהוגש על ידי אגף המכס והמע"מ, נטען כי היבואן הצהיר ב-4 במאי 2020 על מכולת חלקי חילוף לרכב שייבא מדובאי כמיועדת לשיווק בישראל, על אף שיעדה האמיתי היה הרשות הפלסטינית.
ב-26 במאי, לאחר שהיבואן שחרר את המכולה מהנמל, נערך מעקב אחר המשאית שעליה הסחורה. המשאית נתפסה בנסיעה על כביש 5 לכיוון אריאל והתברר כי היבואן מכר את המכולה לתושב שכם, שאדי חיג'אזי.
במענה לכתב האישום, היבואן ממושב ערוגות, שיוצג על ידי עו"ד אודי ויסבאום, לא הכחיש כי ייעודם של הטובין היה למכירה בשטחים – אך לפי גרסתו לא כך היה מתוכנן במועד שבו הוא ביצע את היבוא והגיש את המסמכים למכס.
לדבריו, כוונתו המקורית היתה לשווק את הסחורה באתר המכירות של החברה בישראל, אך בשל השפעות משבר הקורונה, "השוק נעצר" ובשל כך החליט למכור את הסחורה לתושב שכם.
רשות המכס טענה, כי גם אם תתקבל גרסת הנאשם, לפיה במועד היבוא הוא לא ידע כי ימכור את המכולה לשטחי הרשות – הרי שכאשר החליט זאת ומצא לקוח פלסטיני לפני ששחרר את המכולה מהנמל, היה עליו למסור הצהרת יבוא מתוקנת, כנדרש בנוהל יבוא לרשות הפלסטינית.
השופט יהודה ליבליין קבע כי על פני הדברים, היסוד העובדתי של העבירה קיים: אין חולק כי ההצהרה שהגישו היבואן והחברה בבעלותו איננה נכונה והיה בה כדי להטעות את המכס כי הטובין נמכר לשיווק ברשות הפלסטינית ללא דיווח.
אף על פי כן, השופט ליבליין קיבל את בקשת הסניגור עו"ד ויסבאום וזיכה את הנאשם והחברה מכל עבירה.
השופט ליבליין קבע, שאין די בכך שהצהרת היבוא שמסר הנאשם איננה נכונה. השופט הסביר, כי כדי להרשיע את היבואן והחברה בפלילים, יש להוכיח "יסוד נפשי" כי היתה להם כוונה מיוחדת להימנע מתשלום מס, או כוונה להתחמק מפיקוח אפקטיבי של המכס – וזאת לא הוכח.
חיג'אזי, הלקוח משכם, אכן העיד בחקירתו כי שוחח עם הנאשם על המכולה כשלושה שבועות קודם לפני שהגיעה לישראל. מכך, יחידת התביעות של המכס הסיקה שהיבואן הישראלי שיקר וכי ידע מראש שייעוד המכולה למכירה בשטחים.
השופט כתב על כך: "מעדויות הנאשם והעד עלה, כי הם אכן שוחחו על המכולה עוד בשלב רכישתה על-ידי הנאשם… אבל אין בתשובות העד חיג'אזי אמירה כלשהי בדבר המועד שבו התקשר עם הנאשם בהסכם לרכישת הטובין. במהלך חקירתו, לא נשאל העד תושב שכם מתי רכש את המכולה מהנאשם. זאת ועוד, בחקירתו הכחיש תושב שכם כי היה קשור ברכישת המכולה בשלב היבוא".
השופט קבע, כי מחמת הספק, לא ניתן לקבוע כי במועד הגשת הצהרת היבוא – כבר סוכמה עסקה בין הנאשם לחיג'אזי משכם. לכן לא ניתן לקבוע כי ההצהרה מלכתחילה היתה שקרית.
אולם מה בנוגע לאי-תיקון ההצהרה על ידי היבואן כאשר סוכמה העסקה עם הלקוח הפלסטיני?
לדברי השופט, אכן נפל פגם בכך שהנאשם לא תיקן את הצהרת היבוא טרם שחרור הטובין מהמכס.
למרות פגם זה, מסקנתו של השופט היא כי לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש של כוונה להונות את רשות המכס, לצורך הפחתת מיסי יבוא או לצורך מניעת פיקוח אפקטיבי.
אתר חדשות פלילי >>>
רשימת עורכי הדין הפלילים המומלצים >>>
"המאשימה בסיכומיה לא התייחסה באופן מספק להוכחת היסוד הנפשי ולמעשה, מיקדה כמעט את כל הטיעון שלה בהוכחת היסוד העובדתי, דהיינו, בטענה כי הנאשמים מסרו הצהרה כוזבת בדבר ייעודם של הטובין", כתב השופט.
השופט הסביר: אין מדובר במקרה שבו נמסרה הצהרה כוזבת על מחיר הטובין, על סוג הטובין, או על היקף הטובין שגורמת להפחתת מיסי יבוא – ואז היסוד העובדתי מלמד גם על הכוונה להתחמק ממס.
במהלך החקירות למעורבים, המאשימה (רשות המסים) סברה כי הנאשם מסר הצהרה כוזבת מפני שביקש להימנע מביצוע בדיקה ביטחונית – אך בסיכומי התיק בבית משפט, התובע לא התייחס לעניין זה.
השופט ליבליין כתב: "אין הסבר בסיכומי המאשימה, אשר למניע אשר עמד ביסוד ההצהרה הכוזבת של הנאשמים… התובע לא שאל את הנאשם בעניין זה, ולו שאלה אחת".
לדברי השופט, במקרה זה נדרש הסבר מדוע הגיש היבואן הצהרה לא נכונה, כאשר אין מחלוקת כי ניתן למכור חלקי חילוף לרכב לשטחי הרשות. "נראה, כי לא בכדי זנחה המאשימה טענה זו בסיכומיה, היות שלא הוכח כי הייתה מניעה ביטחונית כלשהי, ליבוא חלקי החילוף לשטחי הרשות הפלסטינית".
השופט סיכם: לא עלה בידי המאשימה להוכיח, למעלה מספק סביר, כי התקיים אצל הנאשם היסוד הנפשי של כוונה להתחמק מדיווח ותשלום מיסי יבוא, או להתחמק מפיקוח.
