סיפור שנשמע כמו תסריט קולנועי מתברר בימים אלה, בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע. שתי נשים, שתיהן קשורות באותו גבר שנפטר, מתייצבות מול אותו מותב – כל אחת טוענת כי המנוח ביקש לאפשר לה להרות ממנו לאחר מותו.
ההכרעה, כך ברור לכולם, תשפיע לא רק על חייהן אלא גם על שאלות מוסריות, משפטיות וחברתיות מהותיות: האם מותר והאם אפשר לחלק "ירושה ביולוגית"?
בתחילה, נדמה היה שהפרשה סגורה. חודשים ספורים אחרי מות המנוח, פנתה האישה הראשונה לבית המשפט באמצעות עו"ד קטי טל, ביקשה להשתמש בזרעו וקיבלה לכך היתר. תסקיר עו"ס תמך בבקשה ואף תיאר ניסיונות משותפים שלה ושל המנוח להביא ילד לעולם. בנובמבר ,2024 ניתן פסק דין המתיר לה לעשות שימוש בזרע.
אלא שזמן קצר לאחר מכן, בדצמבר 2024, הגיעה תפנית מפתיעה: בית החולים "בלינסון", שם נשמר הזרע, הודיע כי בכרטיס שומר הזרע ציין המנוח לא אישה אחת אלא שתיים – גם את האישה הראשונה וגם אישה אחרת.
ההודעה הזו טלטלה את כל המערכת: פסק דין שניתן על בסיס תמונה חלקית והעובדה כי קיימת אישה נוספת שטוענת לזכות שימוש.
אישה נוספת נכנסת לתמונה
האישה השנייה, באמצעות עו"ד שמואל מורן, טענה כי המבקשת הראשונה הסתירה ביודעין מבית המשפט את מלוא התמונה. היא ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין ואף פתחה בהליך עצמאי באפריל 2025. לטענתה, המנוח התכוון גם אליה והעובדה כי שמה מופיע בכרטיס שומר הזרע היא הוכחה חותכת לכך.
מנגד, טענה האישה הראשונה כי פסק הדין שניתן בעניינה כבר הפך חלוט ועיכוב נוסף פוגע קשות בסיכוייה להרות. היא הדגישה את גילה, מעל 40, ואת "השעון הביולוגי שאינו עוצר".
גם היועצת המשפטית לממשלה מצאה עצמה מעורבת בסערה. לאחר שנאלצה להודות כי נפלה טעות בכך שלא צורפה כללית מלכתחילה להליך, ביקשה המדינה לאחד את שני ההליכים, "לנוכח סתירות מהותיות בין הגרסאות העובדתיות של שתי הנשים".
שתי הנשים, כל אחת מסיבותיה, התנגדו לאיחוד. האישה הראשונה – בשם עקרון סופיות הדיון; האישה השנייה – בשם פרטיותה ומראית פני הצדק. "אין לאישה הראשונה כל זכות לדעת על מערכת היחסים ארוכת השנים שלי עם המנוח", טענה השנייה.
השופט אריאל ממן הכריע, כי אין ברירה אלא לאחד את ההליכים. בהחלטתו כתב: "שימוש בזרעו של מנוח אחד, מחיל על המבקשות את הכללים המחייבים דיון בפני שופט אחד, גם אם אינן בנות משפחה… איחוד ההליכים הוא הדרך הנכונה והצודקת ביותר."
עוד הדגיש: "האינטרס הראשון במעלה של שתי המבקשות הוא כי בית המשפט יכריע מוקדם ככל הניתן… כדי שמי מהן (או שתיהן) תוכל להרות מזרעו של המנוח."
שעון החול מתקתק
חשוב להבהיר, כי בשלב זה בית המשפט לא קבע מי משתי הנשים, אם בכלל, תוכל להשתמש בזרע. ההחלטה עסקה בשאלה דיונית בלבד: האם לנהל את ההליכים במקביל או במאוחד. השופט ממן קבע, כי בירור מאוחד הכרחי כדי למנוע הכרעות סותרות וכדי לאפשר בחינה יסודית של רצונו האמיתי של המנוח.
כל אחת מהנשים, נדרשת להגיש כעת תצהירים וראיות. גם היועמ"שית תתבקש לגבש עמדה משפטית על הסוגיה החדשה שהתגלתה: האם ניתן לאפשר שימוש בזרע של מנוח לשתי נשים שונות או שמדובר בתרחיש חסר תקדים שאין לו מקום?
ההחלטה מחדדת את המתח שבין זכותן של הנשים לפרטיות לבין האינטרס הציבורי בקיום רצונו של המנוח ובמניעת הכרעות סותרות. השופט עצמו הודה כי יש כאן פגיעה מסוימת בפרטיות, שכן כל אחת מהנשים תידרש להציג את גרסתה בפני השנייה. אך לשיטתו, הפגיעה מתגמדת אל מול התועלות הרבות שבבירור המחלוקת העובדתית והמשפטית שבבסיס שתי התובענות.
מעבר לסוגיות המשפטיות, אי אפשר להתעלם מהפן האנושי: שתיהן נשים בתחילת שנות הארבעים לחייהן, שתיהן מבקשות ילד מן המנוח ושתיהן יודעות שהזמן פועל לרעתן. בית המשפט, כך נראה, מנסה לאזן בין הצורך לנהל הליך מסודר ומעמיק לבין הלחץ הביולוגי והאישי של הצדדים.
בינתיים, נקבע דיון הוכחות משותף לדצמבר 2025. עד אז יוגשו תצהירים, ראיות ועמדת היועמ"ש. רק אז יתברר, אם אכן התכוון המנוח להעניק את זכות השימוש בזרעו לאחת הנשים בלבד או לשתיהן גם יחד.
הישארו איתנו. המשך יבוא.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
