הכאפה ב"הפריצה", מיני-סדרת מתח צרפתית הדוקה ועוצרת נשימה, מגיעה כבר על הסיפתח.
גבר גבה קומה וחסון מקפץ על הגבעות, מטפס על הצוקים ונעמד על גבעה גבוהה המשקיפה על בית דו-קומתי מהסרטים, המחולק לארבעה תתי-בתים עתירי "חלונות צרפתים" ודשא ענקי באורך קילומטר המוביל אליו בקצה האופק.
הוא חובש כובע גרב ורוד, אקדח בידו ומבט רצחני בעיניו.
בבית המרווח, שטוף האור, יושבת מחויכת איזבל היפהפייה, רופאה-מנתחת במיטב שנותיה, שנותנת הוראות ווירטואליות בשלט רחוק, לניתוח מסובך שכולל כריתת איבר מגוף המנותח.
בדיוק באותו רגע מקבל רישאר, בעלה, טלפון מעורך דינו, שמודיע לו שזה "ויראלי".
"איך זה יכול להיות?" תוהה רישאר וצועק: "זאת לא גזענות. זאת פשוט התנהגות בלתי הולמת. זה בסך הכול סטודנט מתוסכל שרצה שאעביר אותו את הסמסטר. תבדוק תביעה על לשון הרע. אני לא אתנצל. תעשה את העבודה שלך".
בסרטון ה"ויראלי" שרץ ברשת רואים את רישאר, מרצה בכיר באוניברסיטת סורבון, יורד במדרגות האוניברסיטה. לפתע הוא נתקל בסטודנט שמבקש לדבר אתו על ציוניו הנמוכים בסמסטר.
"אם יש לך בעיה עם הציונים שלך…", רישאר מתחיל להשיב לו והסטודנט קוטע אותו: "כי אני ערבי, נכון? שמעת את זה, הוא אמר שאני ערבי מטונף".
רישאר מנסה לרסן אותו, אבל הסטודנט צורח עליו: "אל תיגע בי. אני לא אעזוב עד שתתנצל. תוריד ת'ידיים שלך ממני, יא חתיכת גזען".
"לא תאמיני", אומר רישאר לאשתו, "אבל לסרטון הזה יש כבר 20 אלף צפיות והמספר רק עולה ועולה".
צלצול חשוד בדלת. איזבל ניגשת, פותחת בהיסוס, כשלפתע מסתער עליה הגבר עם הכובע גרב הוורוד, חוסם את פיה, מכה אותה עם אקדחו בראשה והיא צונחת על הרצפה באובדן חושים.
רישאר צועק לחלל הבית הענקי "איזבל", אבל לא שומע תשובה. הוא קם ומוצא אותה מעולפת על הרצפה. הוא לא מספיק להגיד ג'ק ניקולסון והגבר נעמד מאחוריו, מאיים עליו עם אקדחו, ומפיל אותו לקאנטים.
איזבל מתעוררת מעלפונה. גם רישאר. שניהם כפותים בידיהם בסלוטייפ עבה. איזבל מכוונת את רישאר ל"איזמל הזהב", פרס שבו זכתה הממוקם מעליו בגביע זכוכית.
במקביל, הפורץ מוצא במקרר הריק בקבוק חלב, שופך לתוכו קורנפלקס, מנשנש מבעד לכובע הצמר הוורוד ומשקיף על שני קורבנותיו, השרועים חסרי אונים על הרצפה.
כשהוא שומע זכוכית נשברת, הוא נדרך ומאיים על רישאר עם אקדחו. האישה מציעה לו את כרטיס האשראי שלה, ממנו יוכל למשוך 8,000 יורו. היא נותנת לו גם את הקוד.
הפורץ במסכה הוורודה זורק את כרטיס האשראי, אוחז בג'ריקן, שופך בנזין על איזבל ההיסטרית ומדליק גפרור.
רישאר, ששוכב מולה, נכנס ללחץ אטומי. הגבר בועט בו ו"איזמל הזהב" מתנפץ עם גביע הזכוכית לרסיסים.
לפתע צלצול בדלת. אווה, עוזרת בית, נכנסת והפורץ מסתער עליה וחובט גם בה ללא רחם. רישאר מצליח לחתוך עם שבר זכוכית את הסלוטייפ על ידיו, מסתער על הגבר וחונק אותו עד שהוא מפסיק לנשום. אשתו הרופאה מנסה להחיות אותו בכל כוחה אבל "סה פיני". אין לו דופק. כשהיא מסירה את כובע הגרב מעל פניו, מגלה רישאר לתדהמתו שזה הסטודנט מהסרטון ה"ויראלי".
"חשבתי שהוא ישרוף אותנו"
מה עושים?
איזבל נחרצת שחייבים להעלים אותו.
רישאר מתעקש לחכות למשטרה, לספר להם הכול והם יפתרו הכול מיד.
איזבל: "אני לא בטוחה בזה".
רישאר: "למה?".
איזבל: "האקדח מזויף. לא היה לו אקדח טעון. לא נוכל להצדיק את התקיפה".
רישאר: "הוא היכה וקשר אותנו? נכון? היינו כלואים".
איזבל: "אבל הצלחנו לשחרר את עצמנו".
רישאר: "לעזאזל. הוא הטיל עלינו אימה, חשבתי שהוא ישרוף אותנו. למה את מחכה? מה את עוד רוצה? הוא נכנס לבית שלנו. הוא תקף אותנו והגנו על עצמנו. סה טו".
איזבל: "אם השוטרים יראו את זה, הם ישר יצרפו לזה את הסרטון שרץ עכשיו ברשת, ייקחו אותך לחקירה ואתה תעמוד למשפט. השוטרים יבואו לכאן ויערכו חיפושים. שנינו יודעים שלא נוכל להרשות לעצמנו את זה. אווה הלכה לקרוא לשוטרים. הם יגיעו לכאן עוד מעט. אין לנו הרבה זמן".
הם גוררים את הגבר למרתף ביתם, ומתכננים להגיד למשטרה שהוא ברח ליער.
"אם הוא התגבר עליי, אני חייב להיראות חבול", נזכר רישאר שהם חייבים לייצר אליבי.
איזבל אוחזת בפסלון חד ומכניסה לבעלה וואחאד זפטה בפנים, שמותירה צלקת מעל עינו הימנית.
המשטרה מגיעה לבית בצל העצים. מפקד הכוח המבוגר עורך חיפוש קל, רושם את גרסתם של רישאר ואיזבל וטוען שלפי האקדח המזויף והמסכה, "נראה שמדובר בילד שראה יותר מדי סרטים".
שוטר ג'ינג'י צעיר מעיין בספריה הענקית בבית, ועינו צדה את הספר "בבל". "אתה רישאר דלואה?", הוא שואל.
"כן".
"אתה כתבת את 'בבל?".
"כן".
"אהבתי את ההתייחסות שלך בספר למעמד הפועלים, אבל הבית הזה לא נראה כמו בית של מעמד הפועלים".
"זה מקצוע", משיב רישאר בחיוך מנצח. "לא חייבים לחיות כמו הדמויות שאתה יוצר".
"יש לנו את הכל", מסכם מפקד הכוח, "אבל תצטרכו לגשת לתחנת המשטרה כדי לחתום על התלונה".
"זה הכרחי?" שואל רישאר בחוסר נוחות.
"כמובן", מזכירה לו אשתו.
"טוב, נעבור שם".
"זהו?" תוהה השוטר הג'ינג'י בפני מפקדו, בדרך חזרה לניידת.
"אתה חושב שהפורץ מחכה לנו איפשהו ביער?", שואל השוטר המבוגר בחיוך ציני.
"מי שעשה את זה, כבר עזב מזמן", מוסיף השוטר השלישי. "הוא לא יחזור בקרוב. ניקח את התלונה, נסגור את התיק ונלך לאכול".
"מוזר", ממשיך השוטר הג'ינגי לחשוד: "בחור שנשאר בבית 20 דקות בלי לבקש כלום ובלי לחפש כלום, חוץ מחלב במקרר. כשרואים את כל הפרטים יקרי הערך בבית, זה קצת מפתיע".
"לא", מודיע מפקד הכוח נחרצות, "עוד משהו?".
"נעלים את הגופה, כך שהם לא יוכלו למצוא אותה", מציעה איזבל במהלך סיעור המוחות עם בעלה.
רישאר: "שמעת את עצמך? אנחנו לא נעשה את זה".
איזבל: "אנחנו כן. אין לנו ברירה. אתה יודע את זה".
רישאר: "אבל אני לא מסוגל".
איזבל: "נעשה את זה שנינו".
רישאר: "איזבל, הרגתי ילד".
איזבל: "זאת הייתה הגנה עצמית. זה הוא או אנחנו. עשית את הדבר הנכון. הגנת עלינו. טוב?".
רישאר: "אבל יש לו משפחה. אנשים שמחכים לו. אסור לנו לעשות את זה".
איזבל: "אז מה אתה מציע?".
רישאר: "אני אגש לשוטרים ואספר להם את האמת. בעזרת עורך דין טוב אפשר לטעון להגנה עצמית".
איזבל: "לפני שעה זאת הייתה הגנה עצמית. עכשיו אנחנו מדברים על העלמת הגופה. אחרי כל מה שאתה ואני עברנו כל השנים האלה, אני לא רוצה שאנשים יבואו לכאן ויחפשו. אני לא רוצה שניפרד זה מזה. אני לא אעמוד בזה. אתה מבין?".
רישאר: "או.קיי".
לכתבות על סרטי פשע >>
אתר חדשות פלילי >>
עורך דין פלילי מומלץ >>
כשעה אחרי שהם גררו את הגופה למרתף ביתם, שנראה כמו שילוב מושלם של חדר ניתוח ומרתף יינות, הם יורדים למרתף כדי לוודא שהכול בסדר, ונדהמים לגלות שהגופה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.
הם תרים בעיניהם אם דלת המנהרה בקצה המרתף פתוחה, ומבינים שהגבר ברח.
איך זה יכול להיות?
קאט.
הערבי שחלם להיות סופר צרפתי
עד כאן תמצית הפרק הראשון, שנמשך 24 דקות, אבל נגמר ביעף והותיר טעם ענקי של עוד.
בהמשך, העלילה קופצת אחורה וקדימה בזמן.
לגבר הפורץ קוראים בילאל קאסים, בנו של מוחמד קאסים, שלפני 20 שנה היה סטודנט של רישאר דלואה, פרופסור פופולרי לספרות ופילוסופיה. מוחמד, שעבד לפרנסתו כפועל קשה יום במפעל מתכת, חלם להיות סופר וביקש להראות לרישאר את כתב היד של הרומן "בבל" שכתב.
לרישאר לא היה ראש וזמן בשבילו והציע לו למסור את כתב היד למזכירתו.
אחרי שמוחמד משאיר את כתב ידו אצל מזכירתו של רישאר, היא מציעה לו לתת לרישאר את כתב היד בעצמו, כי יש עוד 50 אלף כמוהו שמחכים בתור, ואין לה ספק שהוא לא יקרא את זה.
מוחמד השאפתן מגיע עד לביתו של רישאר, לוחץ על פעמון השער, לא נענה, ובלית ברירה משחיל את כתב היד של "בבל" לתיבת הדואר.
למחרת בבוקר מקבל מוחמד טלפון מפתיע. על הקו: איזבל, אשתו של רישאר, שאומרת לו שקראה את "בבל" שלו, אהבה מאוד ומזמינה אותו לביתה, כי היא מתה להכיר את האיש שכתב את הספר.
מכאן העניינים מתחילים להסתבך.
בהמשך נאלץ מוחמד להשתתף בשוד בביתם של רישאר ואיזבל, אחרי שהוא לא הצליח להחזיר לעצמו את כתב היד של "בבל".
השוד מסתבך, עקבותיו של מוחמד נעלמים, ורק ז'ילו, שותפו לשוד של מוחמד, ששרד, סיפר לנאסימה, אשתו של מוחמד שהיתה אז בחודשי הריונה הראשונים, שמוחמד לא מת. הוא חי וגר בבית הגדול בצל העצים.
קאט להווה. נאסימה שוכבת על ערש דווי, ומגלה לבילאל ויסמין, ילדיה התאומים שבגרו, שאביהם לא מת כמו שסיפרה להם כל השנים. הוא חי וגר בבית הגדול עם "החלונות הצרפתים".
הלב מפסיק לפעול שמונה דקות
מכאן דרכם של בילאל ויסמין קצרה לבית האגדי של רישאר ואיזבל דלואה בדרך הסלעים 1. הפעם אנחנו גם מבינים איך יסמין, סטודנטית שנה ג' ברפואה, שכנעה את אחיה לקחת שני כדורי ביסופרולול (bisoprolol) אדומים, לפני שהם פורצים לבית של הזוג לרואה.
"ברגע שאתה בולע את זה", היא מסבירה לו, "הלב שלך מפסיק לפעול במשך שמונה דקות, אבל לא נעצר באמת. אתה לוקח שני כדורים והלב שלך יאט את הקצב שלו ויהיה בלתי מורגש. זאת מתיחה בסיסית שעושים לכל סטודנט שנה א'. זה עובד על כולם, אז למה שזה לא יעבוד גם עליך?".
עוד בתוכנית המתוחכמת שנהגתה במוחה החריף של יסמין: לא לקשור את הזוג יותר מדי חזק, כדי שהם יוכלו להשתחרר. לאכול משהו לפני שהוא בולע את הכדורים, כי הם לא טובים לקיבה, ואחרי שהוא "ימות", סביר להניח שהם יורידו אותו למרתף, משם יברח למנהרה ויגלה לאן נעלם אביהם מוחמד.
בילאל ויסמין קאסים מגיעים לגבעה מול הבית בצל העצים, יסמין שולפת את כובע הגרב הוורוד, ועכשיו הסיפור שסופר בפרק הראשון – מסופר מנקודת מבטם.
וכך, מפרק לפרק, הפאזל העלילתי, שרק הולך ומסתבך, קופץ בזמן קדימה ואחורה, עד שהוא מגיע למצבי קיצון שאתם לא מסוגלים אפילו להעלות בדמיונכם הפרוע, המדומיין וההזוי ביותר.
כל מה שאתם צריכים זה לקחת טיים אאוט מכל הווג'אראס, ללחוץ על הפליי של "הפריצה", ולחזות בנשימה עצורה בסדרת המתח הכי טובה שראיתי השנה.
"הפריצה". Home Jacking. שישה פרקים. HOT VOD ו-NEXT TV.
החל מה-17.9, רביעי, 22:00, HOT DRAMA
יוצרים: פלורנט מייאיר וטיגראן רוסה ("לופין").
במאי: הארווי ח'מדר.
שחקנים: מארי דומפנייה (איזבל לרואה), יניק צ'ויראק (רישאר לרואה), מרואן טוג'ויטי (מוחמד קאסים), סופיה לאספר (יסמין קאסים), ז'ואקים פוסי (בילאל קאסים).
