בנה של מנהלת משפחתון-פעוטון לילדים עד גיל ,3 במושב עזריה בשפלה, הגיש ערעור לבית המשפט העליון על הרשעתו בגין התעללות ותקיפה, שבגינה נגזרו עליו שנתיים מאסר.
המערער, דוד לגאלי, מבקש באמצעות סניגורו עו"ד תמיר אלטיט, לחזור בו מההודאה שנתן בבית המשפט המחוזי.
במסגרת הפרשה, הוגשו כתבי אישום נגד חמישה מעובדי הגן. ביוני האחרון, לאחר הליך גישור, הודו והורשעו ארבעה נאשמים במיוחס להם. על הבכירה בין עובדות הגן, דיאנה נאסר (58), נגזרו שלוש וחצי שנות מאסר. על שתי סייעות זוטרות יותר, שאחת מהן יוצגה על ידי עו"ד אורנת קמרון, הוטלו תשעה חודשי עבודות שירות.
נאשמת נוספת, הסייעת הצעירה ירדן ציון (23), אשר יוצגה אף היא על ידי עו"ד תמיר אלטיט, כפרה בעבירה המיוחסת לה של אי-דיווח וניהלה משפט עד תומו, בשונה משאר הנאשמים.
בסיום המשפט, השופטת המחוזית מיכל ברנט זיכתה את ציון זיכוי מלא וכתבה כי "השתכנעה מעדות הנאשמת, כי היא לא ידעה ואף לא חשדה שמבוצעת בקטין עבירה". על זיכוי המטפלת – ניתן לקרוא כאן.
בנה של בעלת המשפחתון, דוד לגאלי, היה בין הנאשמים שהשתתפו בגישור. הוא יוצג על ידי סניגור אחר והורשע על פי הודאתו בשלושה אישומים.
הראשון, בגין התעללות בקטין בצוותא ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. האישום השני, בגין תקיפה סתם והשארת ילד ללא השגחה. האישום השלישי, שוב, בגין התעללות בצוותא.
לאחר ההודאה בגישור ובטרם דיון טיעונים לעונש, לגאלי בן ה-27, ביקש לחזור בו מההודאה ומינה לעצמו סניגור חדש, את עו"ד אלטיט, ואולם, השופט מיכאל קרשן דחה את הבקשה ובסיכומו של דבר גזר עליו 24 חודשי מאסר בפועל.
במסגרת ערעור לבית המשפט העליון, עו"ד אלטיט מבקש לאשר את חזרתו של לגאלי מהודאה בשני אישומים מתוך שלושה – לנהל משפט בעניינם ובסופו של דבר להרשיע אותו רק באישום אחד ולגזור עליו עבודות שירות.
לגאלי היה בנה של בעלת הגן (אשר סעדה בעת הרלוונטית את בעלה, לא נכחה בגן ולא הואשמה בעבירות). בנה, בן ה-25 באותה תקופה, היה מגיע מספר שעות ביום ומסייע לצוות.
לפי האישום הראשון שבו הורשע, הוא עודד את אחד מילדי הגן להרביץ לחברו כאשר הבחין במריבה ואמר לילד: "יותר חזק, תחזיר לו, תמשיך, אל תפחד, כן".
כאשר הפעוט שהוכה החל לבכות, הגננת הבכירה דיאנה נאסר החליטה להעניש אותו והכניסה אותו לתוך כיור אמבט עמוק וגבוה, שם השאירה אותו דקות ארוכות כאשר הוא צורח ובוכה. לגאלי והגננת אף הקניטו את הפעוט. לגאלי צעק עליו "יא מוזר" והשליך לכיוונו תיק של אחד הילדים ורק לאחר 20 דקות הוא הוציא את הילד מכיור האמבט.
לפי אישום שני, שני ילדים רבו באירוע אחר. לגאלי הרים את אחד מהם "כעונש" והניח אותו על כוורת משחקים התלויה צמוד לתקרה כאשר הוא מניף את הילד בגובה רב ואוחז בו כך חצי דקה.
עוד נטען, כי הוא הרים ילד אחר מחדר הג'ימבורי לאזור השינה, כאשר גופו של הילד "הפוך". לגאלי אחז בו מקרסוליו וראשו של הילד היה סנטימטרים מהרצפה, וכך הוא נשא אותו עד ש"השליך" את הפעוט למזרן.
באישום שלישי נטען, כי אחת המטפלות מנעה מפעוט לאכול ארוחת צהריים ולא הגישה לו את הארוחה משום שניגש לשולחן כשהוא בוכה.
בהמשך לכך נטען, כי לגאלי הרחיק את הילד משולחן האוכל, גרר את כסאו משם למרכז הגן ולמבואה ולבסוף לקח את הילד לחדר לצורך הרדמתו ללא ארוחה.
עו"ד אלטיט טוען בערעור על הרשעתו של לגאלי באישומים אלה, כי ההרשעה מבוססת על הודאת הנאשם בלבד. מתברר, כי לגאלי לא רק ביקש לחזור בהזדמנות הראשונה מההודאה שנתן בהליך הגישור.
עו"ד אלטיט מציין, כי שבועיים לאחר ההודאה לכאורה בעניינו, הפרקליטות כבר הביאה את לגאלי כעד תביעה במשפטה של ירדן ציון, המטפלת הצעירה שבסופו של דבר כאמור זוכתה מהמיוחס לה.
לגאלי, בעדותו בעניינה של ציון, כבר אמר דברים שסתרו את הודאתו בעבירות שהוא עצמו ביצע ולמעשה חזר בו.
לאחר מכן, גם תסקיר שירות המבחן שהוגש בטרם הטיעונים לעונש בעניינו של לגאלי, ציין כי הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו וטוען, כי לא היתה לו כוונה פלילית. זאת – בניגוד להודאתו.
עו"ד אלטיט ציין בערעור, כי קו זה של הנאשם תאם למעשה את גרסתו מתחילת הדרך, כאשר טען כי לא היו לו כוונות אלימות כלפי הילדים והתנהגותו הייתה חלק מ"משחק" ולא מתוך כוונה להרע, ודאי לא כוונה פלילית.
לרשימת עורכי הדין הפליליים המומלצים >>>
הסניגור ציטט את אמירותיו של לגאלי בחקירות: "הילדים אוהבים שאני משחק איתם ואני מחזיק אותם מהרגליים, זה משחק תופס-מרים-מוריד. אני תמיד עושה את זה בטוח וצוחק איתם".
ביחס לאירוע שבו נצפה גורר ילד בוכה עם כסאו משולחן האוכל, טען לגאלי כי לא ידע שהסייעת שתפקידה היה לחלק את הארוחות לא נתנה לילד ארוחה והוא לא אכל.
עו"ד אלטיט כתב בערעור, כי "על אף שהמערער חזר בו מהודאתו (לגבי אישומים 2 ו-3) מספר פעמים באמירותיו, הן לפני בית המשפט והן לפני שירות המבחן, המאשימה התעלמה מדבריו".
עו"ד אלטיט טוען, דווקא כמי שהיה פרקליט בעבר בפרקליטות מחוז תל אביב, כי מחוייבותה של התביעה היא לאפשר לנאשם שמתכחש להודאה וטוען כי אינה אותנטית, לחזור בו ולנהל את משפטו ולרדת לחקר האמת.
הסניגור הצביע על האבסורד בכך שהן התביעה והן בית המשפט המחוזי ציינו מצד אחד כי הנאשם התכחש לפליליות המעשים והרחיק עצמו מההודאה במסגרת שיחות עם קצין המבחן; ומצד שני, דחו את בקשתו לביטול ההודאה שניתנה בנסיבות לוחצות ולנהל הליך של הוכחות.
הסנגור טוען, כי גם מבחינה פורמלית – הנאשם לא חתם על מסמך הסדר הטיעון בעניינו והשופט קרשן לא וידא שהודייתו היא הודיית אמת.
לחילופין, מבקשת ההגנה לערער על גזר הדין החמור יחסית שניתן על האירועים אשר צוינו ובגינם נשלח לגאלי לשנתיים מאסר. הסנגור טוען, כי השופט לא נתן משקל לנסיבותיו החריגות של הנאשם – צעיר בשנות ה-20 לחייו ללא עבר פלילי, הסובל משיתוק מוחין מלידתו.
ההגנה טוענת בהקשר זה: "לא ניתן להתעלם מהתחושה שהמערער משלם מחיר כבד על כך שהוא בנה של בעלת הגן", ולא בשל עוצמתה של אלימות קשה.
