תאומות סיאמיות שנולדו במרכז הרפואי "שיבא" כשאברי המעי שלהן מחוברים, עברו מיד לאחר הלידה ניתוח להפרדתן, אך הן נותרו עם נכויות. התאומות הגישו במרס 2015 תביעה שבה נטען ל"חיים בעוולה". בתביעה נטען כי הרופאים אשר טיפלו באימן של התאומות לא מסרו להורים את כל המידע שהיה ברשותם ובכך מנעו מהם את האפשרות לבצע הפסקת היריון.
במוקד הדיון המשפטי ניצבה השאלה האם הרופאים חשדו בטרם הלידה שהתאומות מחוברות ולא שיתפו את הוריהן בחשדם, או שהופתעו מהממצאים.
התאומות נולדו ב-18 ביוני 1988. לאחר הלידה הן נדרשו לעבור ניתוחים ונותרו עם נזקים גופניים ונפשיים קשים, ובשל כך חיו חיי נכות וסבל. לטענתן, הרופאים (להלן גם "שיבא") לא שיתפו את הוריהן בממצאים החריגים אשר נגלו להם כבר במהלך מעקב ההיריון ולא אפשרו להם לקבל החלטה מושכלת באשר להמשך ההיריון.
לפי התביעה, כבר בתחילת ההיריון התגלו ממצאים מחשידים והאם הופנתה להתייעצות אצל פרופסור מומחה בתל השומר, כשהתמונה שעלתה הצביעה על דאגה מוצדקת מצד צוות הרופאים, בעוד שלהורים הועברו מסרים אחרים בדבר בעיה קלה לתיקון – הסברים אשר נסכו בהם ביטחון.
מנגד נטען בכתב ההגנה כי הרופאים הופתעו בלידה מכך שהתובעות נולדו כתאומות סיאמיות, ולא חשדו שהחיבור ביניהן הינו מעבר לחבלי הטבור.
השופטת אירית קלמן ברום מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבעה כי יש להעדיף את גרסת האם באשר לרצון לבצע הפסקה של ההיריון בפרט אילו ידעו ההורים כי קיים חשד שמדובר בתאומים סיאמיים. "על אף העובדה כי היה ידוע לנתבעת שהאם שקלה ואף ביקשה לבצע הפסקת היריון בעקבות החששות מהמומים הצפויים ולמצער חלקם, בשיבא לא שיקפו לאם את לבטיה באשר לחוסר הבהירות של מצבה… היה מקום לציין בפני ההורים את האפשרות הנדירה הנוספת, בדבר חיבור סיאמי במקום להעביר להורים מסרים מרגיעים", כתבה השופטת בפסק הדין (16 פברואר).
כעת נשאלה השאלה האם ניתן להכיר בעילת ה"חיים בעוולה" של התאומות?
"זכות התובעות לתבוע בגין 'חיים בעוולה' על פי ההלכה", ענתה השופטת על השאלה והוסיפה כי אין מחלוקת שמדובר במקרה נדיר ביותר וכי התאומות סובלות ממומים קשים ביותר.
בטרם פנתה השופטת לבחון את ההיבט התפקודי של התאומות היא הזכירה שבית המשפט העליון קבע שלא ניתן עוד לקבל תפיסה וטענה לפיה ישנו ערך הגבוה יותר מחיי אדם, ולא ניתן לנקוט בגישה משפטית הרואה את החיים כ"נזק", לאור הקושי העצום הטמון בהכרעה בשאלה אם טוב היה לאדם אילולא נולד.
במקרה הזה פורט בפסק הדין כי התאומות חוו ועודן חוות קשיים רבים מאז היוולדן, כולל ניתוחים ואשפוזים רבים, דלקות חוזרות ונשנות, ומשברים נפשיים משמעותיים. אחת מהתאומות, בעקבות מצוקה עוברית והנשמה עם לידתה, סובלת גם משיתוק מוחין קל ומגבלות נוספות.
הצדדים הגיעו להסכמה כי כל אחת מהתאומות סובלת מנכות כירורגית ומנכות נפשית. כמו כן הגיעו להסכמה בדבר שיעור הנכויות הרפואיות של כל אחת מהן. חישוב הפיצויים נקבע על בסיס הנכות הרפואית והתפקודית, הוצאות קיום לעבר ולעתיד, עזרת הזולת לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, ניידות, הוצאות עודפות וציוד מתכלה לעבר ולעתיד, ונזק לא ממוני. מסכום הפיצוי הופחת ערך תגמולי המוסד לביטוח לאומי.
נקבע כי אחת תקבל פיצוי בסך של 4,556,881 שקל והשנייה בסך 5,114,216 שקל.
עוד נקבע, כי לסכום התשלום לאחר הניכויים יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20 אחוז (כולל מע"מ), בתוספת החזר הוצאות משוערכות בגין חוות הדעת והעדת המומחים כנגד קבלות.
את התובעות ייצגו עורכי הדין שי פויירינג וטניה יארובצקי.
את הנתבעת (המדינה) ייצגו עורכי הדין הילה שקיב ויוסי נוילנדר.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
