הפער בין כמות המעצרים לבין כתבי אישום הרשעות וחומרת העונשים

שתף כתבה עם חברים

המשטרה והפרקליטות מאשימות זו את זו כאשר עורכי דין חרוצים חושפים "קשיים בראיות", משמע מחדלים מרושעים ורשלנות מקצועית, כך נולדים הסדרי הטיעון שמקוממים את הציבור, כי הם משאירים בחוץ את בכירי ארגוני הפשע, ומותירים פתח לזיכוי משוחד גם לבנימין נתניהו * טור מחווה של "פוסטה" לכנס החורף אילת 2025 של לשכת עורכי הדין במחוזות הדרום וחיפה

המהפכה של בן גביר, לא הושלמה עדיין (אוליביה פיטוסי, פלאש 90)

בשנתיים שבהן ח"כ איתמר בן גביר כיהן כשר לביטחון לאומי פרצו אינספור סערות סביב תפקוד המשטרה. כל מהלך שלו לווה בבאזז תקשורתי, בוז ותוכחה, שלא לדבר על מינויי הבכירים והמשנים לבכירים. אחרי שמינוי עוזרו האישי, ניצב קובי יעקובי, לנציב שב"ס הוכיח את עצמו כמינוי מעולה מבחינת חיזוק המשילות במתקני הכליאה, הגיע המינוי של ניצב דניאל לוי למפכ"ל המשטרה, והביקורת ירדה אל הביבים.

כך או כך, אחרי שנה אינטנסיבית ומוצלחת של מאבק נגד הפשיעה בחברה הערבית, מבית היוצר של יואב סגלוביץ ועומר בר לב (2022), בשילוב הידברות עם האוכלוסייה הערבית, הגיע בן גביר ואחרי תקופת הסתגלות קצרה החל גם הוא להניע את המשטרה לעבודת שטח משולבת באמצעי אכיפה של רשות המסים ומערכת המשפט, רק ללא ההידברות עם הערבים כמובן.

כמי שעורך את אתר "פוסטה לענייני חברה חוק ומשפט" כבר 15 שנה אני חייב לציין, שלא זכורה לי תקופה נמרצת כל כך מבחינת פעילות המשטרה, עם דגש על הפעילות בחברה הערבית. מצד אחד מעשי רצח ואירועי ירי רבים מאוד, מצד שני אינספור תפיסות נשק וסיכולי חיסולים שאף אחד לא מדווח עליהם כמעט, דמיינו לעצמכם מה מצריכה תפיסה של תת מקלע קרלו אחד שהוסתר בחצרות בתים או במטע זיתים בגליל?

אלפי מעצרים ומאות כתבי אישום הוגשו בשנה האחרונה, חלקם השביתו כמה מראשי ארגוני הפשע הרלוונטים למרחץ הדמים.
ועדיין, במרכז הארץ המשטרה אינה מצליחה להתמודד עם ראשי משפחות הפשע הגדולות מרמלה לוד והמשולש, ג'רושי, חרירי, מוסראתי, אלשמאלי, נאסר וסלמה. אלה "חוגגים" בחוץ עם עשרות חיסולים, כמה מהם מצמררים ומקוממים של נשים וילדים. גם החיילים הבכירים והזוטרים שנעצרים מצליחים להגיע להסדרי טיעון מקלים בדרך כלל.

דווקא באזור הצפון המושמץ בו נרשמו מאות מקרי רצח בשנתיים האחרונות, מרביתם בנסיבות של ארגוני פשע ועבריינים, המשטרה כן התקרבה אל הבוסים הגדולים אבל לא הצליחה לפרק את הארגונים כפי שעשתה זאת בפרשה 512 עם ארגוני הפשע היהודים.
האחים אבו לטיף מכפר ראמה אשר מקושרים למערכת הביטחון ולרשויות מקומיות בגליל ספגו בשנתיים האחרונות כמה מכות, כ-20 מאנשיהם חוסלו אך במקביל ראשי המשפחה נעצרו שוב ושוב. מיזמים שלהם הושבתו אבל הם חמקו ממאסרים ממושכים אם כי הורידו פרופיל, חלקם שוחררו בתנאים מגבילים חלקם מבוקשים אשר נמלטו מהארץ.
– פיראס נעימי, ראש ארגון הפשע מג'דיידה מכר (בשיתוף וויסאם חרירי מג'לג'וליה), הפך להיות יריבם הגדול של האחים אבו לטיף. במשפחה מראמה ובמשטרה מייחסים לנעימי את כל החיסולים של אנשי אבו לטיף, מאז שאחיו חוסל בתרגיל כיפה אדומה לנגד עיניו, אחיו השני נרצח בכפר ואחרים מאנשיו חוסלו בפעולות תגמול. במחוז חוף של המשטרה כמעט נואשו מנעימי, עד שהשם שלו צץ בפרשת סחיטה זניחה והוא נעצר עם שלושה מאנשיו, הוגש נגדם כתב אישום והוא ממתין כעת להסדר טיעון באגף הפרדה אי שם בצפון הארץ.
– סמיר בכרי, ראש ארגון הפשע מנצרת, שמיוחסים לו עשרות חיסולים, כדי להתמודד איתו הפעילו חקירת שב"כ בתיק חמור של ניסיון להשפיע על המערכת הפוליטית בעיר הולדתו. עם כל הכבוד לחוקרי השב"כ, התברר שהז'אנר שלהם אינו הולם את מערכת המשפט הפלילי בישראל. בסופו של דבר עורכי דינו של בכרי הובילו להסדר טיעון, הוא ריצה 20 חודשי מאסר ושוחרר בתנאי שיעזוב את נצרת ליעד לא ידוע.

הנתונים מלמדים כי חרף העבודה הכבירה, גם בשנת המלחמה, מערכת אכיפת החוק מתקשה מאוד להפליל עבריינים בתיקי רצח ובעבירות נשק חמורות, וכאשר הם כבר מופללים ונעצרים הם זוכים לעונשים קלים מדי.
בהקשר הזה יש פער עצום בין כמות החקירות והמעצרים, לבין כתבי אישום, הרשעות וחומרת העונשים, שממילא מצויים בפער עצום מהמקובל בארצות הברית למשל – שם, אם כבר הורשעת? "הלך עליך".

באתר "פוסטה" אנו מסקרים מדי שבוע עשרות אם לא מאות מעצרים. עם מינוי המפכ"ל יעקב שבתאי לפני כחמש שנים הוא הרחיב והעשיר את מחלקת הדוברות, מאז, עשרות דוברי משטרה בכל המחוזות והמרחבים משמשים כיחצנים מקצועיים לכל דבר ועניין. הדוברות והדוברים, חלקם בוגרי יחידות מבצעיות, "יושבים" על מרכזי המידע וקבלת ההחלטות במחלקות הכי רגישות – מודיעין וחקירות, מבצעים ושיטור – ומוציאים הודעות מפורטות משולבות בתמונות מרהיבות, סרטונים וראיונות עם קצינים בזירות הפשע ושאר אירועים.
בניגוד לעבר, המידע מהדוברות אינו מגיע רק לעיתונות המיינסטרים אלא מופץ גם בערוצי המשטרה ברשתות החברתיות. כך, הכאוס שולט וכולם "נהנים" מהמראות, אבל מה קורה ביום שאחרי המעצרים והארכות המעצר?

בהערכה גסה ניתן לומר כי הרוב המוחלט של העצורים משתחררים תוך מספר ימים. הסיבות לכך מגוונות, ממעצרי שווא ועבירות מינוריות, עבור דרך שיקולי מודיעין וחולשת הראיות, ועד לצפיפות בבתי הסוהר (אולי שחרור אלפי האסירים הבטחוניים בעקבות שחרור החטופים יפנה מקומות כליאה בהקשר הזה).

קשיים בראיות
מפכ"ל המשטרה לשעבר, יוחנן דנינו, הכתיב מדד ייחודי למדידת ההצלחה של יחידות המשטרה – לא עוד מספר המעצרים, אלא מספר כתבי האישום והמעצרים עד תום ההליכים. המדד הזה, שספג לא מעט ביקורת, מאפשר הסתכלות חיובית יותר על עבודת המשטרה, אבל אז מגיעים לרף הבא שחוקרי המשטרה והפרקליטות מתקשים לצלוח – הדיון בראיות לצורך המעצר עד תום ההליכים.

מהניסיון היומיומי של אתר "פוסטה", שמעצם המודל העסקי שלו מקדיש תשומת לב גם לעבודת עורכי הדין, מתברר שאחת הסיבות העיקריות לשחרורים היא מה שמוגדר "קשיים בראיות" אותם חושפים סנגורים המחטטים בחומרי החקירה שנמסרים להם בצמוד לכתב האישום.

הכותרת, קשיים בראיות, חושפת מחדלים בעבודת המשטרה והפרקליטות המלווה. בחלק מהמקרים מדובר במחדלים מרושעים ואף מכוונים של הסתרת מידע או עיוות חומרי חקירה, מניעת זכויות, בלא מעט מקרים מדובר ברשלנות וחוסר מקצועיות "תמימים" של העושים במלאכה – החוקרים והממונים עליהם במשטרה ובפרקליטות.

כך, מה שעבר בקלות את שופטי מעצרי הימים האוהדים את עבודת המשטרה ואת האינטרס הציבורי של המאבק בפשיעה, אינו עובר את עורכי הדין המקצועיים ואת שופטי המעצרים עד תום ההליכים, שם, האינטרס הציבורי מתחשב גם בדיני הראיות ובדרישות החוק.

בדיוני המעצרים עד תום ההליכים מתגלים הבקיעים הראשונים, אבל אם התביעה שוב צולחת את המכשול בזכות האהדה למאבק בפשיעה ובזכות קיומן של ראיות לכאורה, הרי שבמשפט עצמו הביטוי לכאורה נמחק מהמשוואה. עכשיו נדרשות הראיות עצמן, ובשלב הזה המשטרה והפרקליטות מתחילות לשקשק, ולהאשים זו את זו במחדלים וברשלנות שנחשפים.

מה לא ראו החוקרים והפרקליטים בחומר הראיות שהשופטים המחוזיים מירושלים כן ראו? (פלאש 90)

זה המקום והזמן בו גופי התביעה נעתרים לחיזורי ההגנה ומסכימים לחתום על הסדרי טיעון, שמקוממים את הציבור הרחב, שם לא מבינים למשל, איך אחרי שנתיים של משפט (במקרה הטוב) נאשם ברצח סוגר עסקה על שמונה שנים, אולי ארבע?

אנשי המקצוע המצוינים במשטרה ובפרקליטות היו יכולים לדעת את זה טוב מאוד כבר בשלבי המעצר, ולשפר את הראיות, אבל ביותר מדי מקרים הם מתעקשים ללכת עם הראש בקיר עקב דחפים אישיים ואג'נדות חברתיות, שלא לומר פוליטיות. אחרת, איך תסבירו שעשרות אנשי מקצוע בצמרת המשטרה והפרקליטות, לרבות לשכת היועץ המשפטי לממשלה, החליטו להגיש כתב אישום בשוחד נגד בנימין נתניהו ושאול אלוביץ' בתיק "וואלה" – מה הם לא ראו בחומר הראיות שהשופטים המחוזיים מירושלים ראו עוד בטרם התייצב ראש הממשלה על דוכן העדים כדי להשיב לאשמה?

והערה אישית לסיום, אם השוטרים והפרקליטים היו עיתונאים או מוציאים לאור, שנתבעים במיליונים על כל טעות בכתבה, הדחף האישי והאג'נדה היו מתחלפים במקצוענות!

השארת תגובה

תגובה אחת על “הפער בין כמות המעצרים לבין כתבי אישום הרשעות וחומרת העונשים”

  1. אני באמת ובתמים שואל למה לא לאמץ את שיטת העבודה של האמריקאים כנגד המאפיה עם חוקי הRICO
    למה לא לעשות כזה דבר פה בארצנו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *