בית המשפט העליון החליט בדעת רוב של חמישה שופטים כנגד ארבעה, לבטל את אחד מסעיפי התיקון לפקודת המשטרה שאושר בכנסת – ולפיו בסמכות השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לקבוע למשטרה מדיניות בתחום החקירות.
באמצעות תיקון פקודת המשטרה, ביקש בן גביר לחזק את סמכויותיו. התיקונים שהכניס בן גביר קובעים כי המשטרה נתונה תחת מרות הממשלה, וכי על המפכ"ל לפעול "בהתאם למדיניות ולעקרונות הכלליים של השר".
סעיף 8ד לפקודה, שהוא התיקון הפרובלמטי יותר, קבע כי לשר תהיה סמכות להתוות מדיניות כללית גם בתחום החקירות הפליליות.
בג"ץ דן בהרכב מורחב של תשעה שופטים בעתירות נגד כלל התיקונים בפקודת המשטרה, שאושרו על ידי הקואליציה הנוכחית בתחילת הקדנציה.
העתירות הוגשו על ידי התנועה לאיכות השלטון, האגודה לזכויות האזרח, התנועה לטוהר המידות, ח"כ יואב סגלוביץ, ח"כ מיקי לוי, סיעת העבודה וארגון עדאלה. העותרים טענו כי התיקון מאפשר התערבות פוליטית מסוכנת בעבודת המשטרה. בית המשפט ככלל, הסכים איתם.
ביטול הסעיף המאפשר לבן גביר להתערב במדיניות חקירות – נקבע ברוב של חמישה שופטים: מ"מ הנשיא בדימוס עוזי פוגלמן, מ"מ הנשיא הנכנס יצחק עמית, יעל וילנר, עפר גרוסקופף ויחיאל כשר. זאת כנגד ארבעה שופטים: נעם סולברג, יוסף אלרון, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ.
השופטים בדעת הרוב קבעו כי התערבות בתחום החקירות תפתח פתח לפגיעה בזכויות של חשודים ונחקרים, ומקימה חשש לניהול חקירות סרק ומעצרי שווא ממניעים פוליטיים.
פוגלמן: "למנוע ניצול לרעה של הכוח העצום"
מ"מ הנשיא היוצא כתב כי מעורבות השר בעבודת המשטרה חודדה, "מבלי שעוגנו מנגנונים מאזנים, אשר הם תנאי להבטחת ההגנה על זכויות אדם… התיקון יוצר העדפה מובנית של עקרונות הנוגעים לסמכויות השר, על פני העקרונות שנוגעים לעצמאות המשטרה, באופן שהסיט את נקודת האיזון שהייתה קיימת בעבר".
לדעת השופט פוגלמן, הסעיף המסמיך את השר לקבוע מדיניות בתחום החקירות "פוגע פגיעה קשה ועוצמתית בזכויותיו של החשוד, ומעורר חשש לפוליטיזציה של החקירות הפליליות ואפשרות להתערבות אופרטיבית בחקירה… הצורך בקיומן של ערובות שתוחמות את גבולות התערבות השר, נובע מחשש מחדירת שיקולים פוליטיים לאופן שבו תפעיל המשטרה את סמכויותיה".
השופט חושש גם מאפשרות של פתיחת חקירות סרק רק לשם ריצוי דרישות השר, בהשראתו ולפי מדיניותו.
בהקשר זה, יהיו מי שיצביעו כדוגמה על מעצרן לשעות של מספר נשים בהרצליה בשבת לפני מספר חודשים, רק מאחר והניחו עלונים בבית כנסת הקוראים לשחרור החטופים ושינוי מדיניות הממשלה. רק אתמול הודיעה הפרקליטות על סגירת התיק מחוסר אשמה.
השופט פוגלמן לא מתייחס לדוגמה פרטנית זו, אך כותב כי גם אם בסופו של יום התיק נסגר – "פתיחה בחקירה פלילית כרוכה בפגיעה קשה בזכויותיו של החשוד… הגנה על אותן זכויות אדם מחייבת את הגבלת התערבות השר בעבודת המשטרה, בשעה שהיא מפעילה את שיקול דעתה במקרים אופרטיביים-פרטניים, בקשר לסמכויותיה בתחום אכיפת הדין הפלילי – החלטה על מעצרו של אדם; החלטה על חיפוש בחפציו ובחצרו; החלטה על שימוש בכוח.
"התפיסה ארוכת השנים היא כי מצד אחד, השר הממונה נושא בחובה לפקח על עבודת המשטרה ולהתוות את מדיניותה העקרונית; ומהעבר השני בעת הפעלת סמכויותיה על המשטרה לפעול באופן עצמאי וממלכתי, בהתאם לשיקולים מקצועיים בלבד, באופן בלתי תלוי ובלתי מוטה… עקרונות אלה נועדו למנוע ניצול לרעה של הכוח העצום שנתון בידי המשטרה, ולהבטיח כי משטרת ישראל תמלא את תפקידה כמשטרה של מדינת ישראל, ולא של ממשלת ישראל. חובתה של המשטרה נתונה לאזרחי המדינה כולם – וזאת ללא קשר לשיוכם הלאומי או הדתי, לאמונות השונות שבהם הם מחזיקים, ולשיוכם הפוליטי".
"גיוס הכוח לטובת אינטרסים פוליטיים"
מ"מ הנשיא פוגלמן הזהיר בסיכום דבריו כי "הסכנה הפוטנציאלית מגיוס הכוח המשטרתי לטובת אינטרסים פוליטיים, היא חמורה ועוצמתית. כך למשל, פוליטיזציה של המשטרה עשויה להוביל לשימוש בסמכויות האכיפה הפליליות לשם קידום אינטרסים מפלגתיים או לאכיפת יתר כלפי קבוצה שמתנגדת לשלטון… היא עשויה להוביל לשיטור יתר או לשיטור חסר כלפי קבוצות בהתאם להשתייכותם הדתית, הלאומית או האתנית… היא עשויה להוביל לשימוש בכלי החקירה הפלילית נגד יריבים פוליטיים. סכנה זו חותרת תחת היסודות הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה.
"זאת ועוד, מניעת פוליטיזציה של המשטרה קשורה לאמון הציבור בה… בטיעוניו של השר הודגש הדמיון הקיים, לשיטת השר, בין המשטרה לבין הצבא – נוכח התפקיד הביטחוני. ואולם, קיים הבדל יסודי בחברה דמוקרטית… סמכויות המשטרה מכוונות כלפי אזרחי ותושבי המדינה. לעומת זאת, הצבא פועל כלפי איומים חיצוניים… לכן בשונה מהמשטרה, מרבית הסמכויות של הצבא אינן מוסדרות באופן מפורט בחקיקה, סמכויות המשטרה מוסדרות באופן מפורט…
"בניגוד לצה"ל – המשטרה, אשר מפעילה שיקול דעת מקצועי ועצמאי באכיפת החוק, אינה מהווה זרוע ביצועית ישירה של הממשלה".
יש לציין כי פסק הדין קובע פרשנות גם בנוגע לסעיפים שתוקנו בפקודת המשטרה ולא נפסלו.
בנוגע לסעיף 8ג(א) המסמיך את השר לקבוע מדיניות כללית למשטרה ועקרונות להפעלתה – נקבעה "חובת היוועצות עם המפכ"ל". בקביעת מדיניות בתחום ההפגנות, נקבעה חובת היוועצות גם עם היועצת המשפטית לממשלה.
נקבע כי כל התיקונים המחדדים את מדיניות השר "אינם גורעים מעצמאותו המקצועית של המפכ"ל" ומחובת המשטרה "להפעיל שיקול דעת מקצועי, עצמאי, ממלכתי ובלתי תלוי". בן גביר מוסמך להתוות מדיניות עקרונית בלבד, ונאסרת עליו התערבות אופרטיבית בעבודתה.
"המדיניות דחקה את הממלכתיות והניטרליות"
מ"מ הנשיא הנכנס, השופט יצחק עמית הוסיף בחלקו בפסק הדין: "לכוחה של המשטרה השלכות על זכויות הליבה החוקתיות של כל תושב במדינה. במצב ששרר, נשמר האיזון העדין בין הדרג הפוליטי לבין הדרג המקצועי במשטרה. כעת התיקון פוגע באופן רב-ממדי בזכויות ובחירויות הבסיסיות ביותר של כל אזרח במדינה.
"חקיקת בזק הביאה לתיקון הפקודה תוך שימוש בניסוחים גורפים ועמומים, תוך העמדה במוקד של 'מדיניות' (השר) שאין לה גבולות מלכתחילה ואין לה שיעור, לא למעלה ולא למטה ולא לצדדים. "התוויית המדיניות" של השר תפסה את כל הזירה, דחקה בכוח ובפועל את הממלכתיות, הניטרליות והמקצועיות של המשטרה, ושינתה את נקודת האיזון בסוגיה הרגישה והמורכבת של יחסי דרג מדיני-משטרה, באופן שיש בו כדי להעמיק את הפגיעה בזכויות אדם ואזרח ובחירויות יסוד במשטר דמוקרטי".
מ"מ הנשיא עמית ציין את הבלבול שהתיקון זורע גם "בקרב המשטרה על כל דרגיה" לגבי קו הגבול בהתערבות השר. עוד ציין עמית את סירובו של בן גביר להכניס לתוך תיקון הפקודה באופן מאזן גם סעיף בדבר חובת המשטרה לפעול באופן "ממלכתי ושוויוני".
"אין לנו משטרה אחרת" כתב עמית. "השוטר בשטח הוא משענו של כל אזרח בעת צרה ומצוקה והמשטרה שומרת עלינו 24 שעות ביממה משך כל ימות השנה. הביקורת על התיקון לפקודה אינה ביקורת חלילה על שוטרי משטרת ישראל, שעושים במסירות לילות כימים בשמירה על בטחון הציבור, תוך סיכון עצמי".
השופט אלכס שטיין בדעת מיעוט כתב כי נוסח התיקונים הכתובים שהוכנסו בפקודה, כשלעצמו אינו בעייתי. "התיקון לא הסמיך את השר לפגוע בזכויות אדם. התיקון מסמיך את השר לקבוע מדיניות כללית בתחום החקירות בהתאם לכל כללי המשפט המינהלי – אשר אוסרים על הפליה, על זדון, על חוסר תום-לב ועל שקילת שיקולים זרים – וכן בהתאם לכללי המשפט החוקתי אשר אינם מאפשרים פגיעה בלתי-מידתית בזכויות אדם".
השופט שטיין כתב כי החשש הוא מהיישום ומהפרשנות שתינתן בפועל על ידי המשטרה והשר למלים הכתובות ומניצול לרעה – לכך יתכן שיוצדקו סעדים משפטיים אחרים, אך לא פסילת הנוסח שאושר בכנסת.
לוין ובן גביר תוקפים
סגן ראש הממשלה ושר המשפטים יריב לוין מיהר לתקוף כדרכו את פסק הדין וכתב: "באיזו מדינה שופטים שבוחרים את עצמם יכולים לפסול על חודו של קול חוק שהפרלמנט קיבל בשלוש קריאות? רק בישראל הדמוקרטיה הולכת ומוחלפת בשלטון של קומץ שופטים, אשר מסרבים אפילו לקיים שידור חי של הליכי הבחירה הפסולים של עצמם. רבים מאוד מבינים היום שאסור שזה יימשך, שהגיע הזמן להחזיר את הסמכות לריבון – העם".
השר לוין קורא לקואליציה לבצע את המהלך החשוב ביותר של "ההפיכה המשפטית" ולשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שייתן לו רוב פוליטי בוועדה: "אני מקווה שכל מרכיבי הקואליציה יתעלו לגודל השעה, ויאפשרו לבצע סוף סוף את השינוי הדרוש בשיטת בחירת השופטים".
השר לביטחון לאומי בן גביר הגיב על ההחלטה: "בג"ץ שוב הופך את עצמו לריבון, ודורס את רצון הבוחר. ההחלטה החמורה של בג"ץ לעקר את פקודת המשטרה נועדה לעקר את השר מסמכויותיו, ולנסות להקנות לפרקליטות והיועמ"שית שליטה במשטרה. במדינה דמוקרטית מי שמתווה מדיניות למשטרה הוא השר הממונה עליה, אבל את בג"ץ זה כמובן לא מעניין".
