סגנית נשיא בתי משפט השלום במחוז מרכז, השופטת זהר דיבון סגל, הטילה הוצאות אישיות בסך 2,500 שקל על סנגור שסירב לקיים דיון סיכומים בתיק אלימות במשפחה, מיד אחרי שעדת ההגנה האחרונה סיימה את עדותה.
השופטת דרשה מהסנגור עו"ד תמיר אלטיט להיערך לסיכומי ההגנה בעל-פה, בתוך חצי שעה לאחר סיום שמיעת העדה האחרונה, אמו של הנאשם.
הסנגור הבהיר כי לא יהיה ערוך לסכם את התיק בתוך חצי שעה, מאחר ועדות אמו של הנאשם סתרה את עדות המתלוננת, אשת הנאשם שהעידה בחודש הקודם, ועל ההגנה להכין סיכומים באופן יסודי שיצביעו על כל הסתירות בגרסאות.
לאחר שהסנגור התעקש על חובתו לעבודה יסודית, השופטת המשיכה לדרוש שיסכם בפניה את התיק עוד באותו היום, והסכימה לדחות את הדיון רק בשעתיים-שלוש. זאת מאחר ונקבע מראש כי באותו היום יישמעו עדי הגנה, ומיד אחריהם סיכומי הצדדים.
עו"ד אלטיט הבהיר כי ההגנה אינה מתכוונת לסכם בעל פה תיק של כ-100 עמודי פרוטוקול בתוך שעתיים.
השופטת הביעה מורת רוח והטיחה בסנגור כי הוא מעכב את הדיון בכוונה. כעת היא הקציבה עוד שלוש שעות: "הדיון יתחדש בשעה 18:00".
עו"ד אלטיט הגיב: "כפי שאמרתי, אני לא עובד במסדרונות בית המשפט. גורלו של אדם מונח על הכף". הוא ביקש להגיש סיכומים בכתב בתוך 14 ימים.
השופטת המשיכה לסרב, אולי מאחר והדיון נערך ערב פגרת הקיץ בבית המשפט (20 יולי 2023). "לפנים משורת הדין", היא קבעה, "הדיון יידחה למחר (יום שישי), 8.30 בבוקר".
הסנגור התעקש: "עכשיו השעה 15.00, אין ביכולתי להיערך לסיכומים למחר".
זו הנקודה שבה השופטת דיבון סגל הגיעה לרתיחה: "סיכומים בכתב יוגשו בתוך חמישה ימים וייקבע מועד לדיון במהלך הפגרה… לנוכח התנהלות ההגנה אשר עושה ככל שלאל ידה כדי לדחות את מועד שמיעת הסיכומים… בא כח הנאשם ישלם הוצאות בסך 2,500 שקל. זמנו של בית המשפט אינו הפקר".
לשיג ושיח על הסיכומים, שהם קריטיים לביסוס תזת ההגנה, קדמו מחלוקות חריפות בין הסנגור לשופטת עוד ממהלך ניהול חקירתה הנגדית של המתלוננת בדיון קודם, כאשר שאלות נפסלו והסנגור התבקש לקצר.
נוכח זאת, עו"ד אלטיט ביקש מהשופטת לפסול את עצמה, היא דחתה את בקשתו, והמתח הפך לקוצר רוח בכס השיפוט, עד שהתגלגל לבסוף להטלת קנס אישי על העורך דין.
שופטים משתמשים לא אחת ב"איום" של הוצאות אישיות כדי לגרום לסנגור להפסיק להתווכח, אבל כללי הדין קובעים שאין לחייב אישית עורך דין רק משום שהוא עומד על עמדתו המקצועית ומגן על האינטרסים של הלקוח באופן לגיטימי.
הטלת הוצאות נועדה רק למקרים של התנהגות החורגת מהכללים – אבל עצם ה"איום" גורם לסנגורים לא פעם לוותר, כדי לא לקבל מכה בכיס כאשר הם נלחמים על האינטרס של הלקוח.
במקרה הזה, הסנגור לא ויתר, והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. הוא הבהיר כי נאבק למנוע פגיעה בזכויותיו של הנאשם ועמד על חובתו המקצועית לדרוש דחייה במועד הטיעון.
שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, הלית סילש, דחתה את הערעור וכתבה: "ההתרשמות כי ההגנה יצאה מתוך הנחה כי החלטות בית המשפט הינן בגדר המלצה… מקום בו ניתנה החלטה פשוטה וברורה, מצופה היה כי הצדדים ובאי כוחם בפשטות יפעלו על בסיסה…".
עו"ד אלטיט המשיך עד לבית המשפט העליון, והגיש בקשת רשות ערעור אשר מתקבלת לעתים רחוקות (מאחר שמדובר בערעור שני), רק כאשר שופטי העליון מתרשמים שמדובר בנושא בעל חשיבות עקרונית.
השופטים נעם סולברג, יוסף אלרון ויחיאל כשר כתבו: "אכן, אין מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעת הערכאה הדיונית בנושא פסיקת הוצאות… (עם זאת) ראוי ששימוש בסמכות להטיל הוצאות אישיות על עו"ד יעשה במשורה, ורק במקרים בהם התנהלות העו"ד חורגת במידה ניכרת מחובותיו לנהל דרכיו ביושר ובדרך ארץ… זאת, מן הטעם שעורך הדין אינו מהווה צד להליך, ואין הוא מגן על זכויותיו שלו, אלא על זכויותיו של מרשו".
השופט סולברג אשר כתב את פסק הדין, קבע כי תנאי להטלת הוצאות אישיות הוא לתת לעו"ד הזדמנות להשמיע טענותיו בעניין.
השופטת דיבון סגל אמנם התרתה בסנגור לאורך הדיון כמה פעמים כי היא שוקלת להטיל עליו הוצאות, אבל כאשר לבסוף נתנה החלטה היא לא ביקשה את התייחסותו, וקבעה את הקנס כעובדה מוגמרת, ואף סירבה לעכב את התשלום עד להגשת ערעור.
"הזדמנות להשמיע טענותיו – לא ניתנה למבקש", כתבו שופטי העליון. "דינן של הוצאות אישיות שנפסקו לחובת עו"ד מבלי שהוקנתה לו זכות הטיעון – להתבטל… הדברים מקבלים משנה חשיבות בהליך פלילי. זאת, בשל השאיפה להימנע, ככל הניתן, מהרתעת-יתר של עורכי דין ומגרימת אפקט מצנן, שעה שהללו נאבקים על חירותם, על חפותם, או על שמם הטוב של נאשמים".
עו"ד אלטיט מסר בתגובה: "יידעו החשודים והנאשמים כי עורכי הדין המייצגים אותם יבצעו מלאכתם ביראת קודש, באחריות ובמקצועיות. מצופה מעורך דין המייצג בעל דין, בוודאי בהליך פלילי, לזכור תמיד כי חלה עליו חובת נאמנות ללקוחו ואל לו להפקיר חובה זאת, גם במחיר של תשלום הוצאות אישיות. אבוי לנו אם עורכי הדין יורתעו ויתרשלו בייצוג לקוחותיהם, נוכח החשש שיוטלו עליהם הוצאות אישיות, עלינו לעמוד כצוק איתן על חובתנו כלפי לקוחותינו".
סחטיין עליך, תמיר, שלא התכופפת ובמיוחד על כך שהגשת ערעורים והגעת עד לביהמ״ש העליון.