לבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע הגיעו בני זוג מאחד הקיבוצים באזור עוטף עזה, המעוניינים להתגרש.
בבקשה שהגישו לבית הדין סיפרו בני הזוג כי לאחר שבת ה-7 באוקטובר אשתקד, במסגרת פינוי אזורי כולל לכל אנשי העוטף – ובפרט אלו הסמוכים לגדר – התפנו כל תושבי הקיבוץ לבית מלון, ולאחר תקופה של כחצי שנה עברו להתגורר בבניין שהמדינה שכרה עבורם בעיר באר שבע.
על פי בקשת בני הזוג, המדינה הכירה בהם כזוג פרוד העומד לפני גירושין, והעמידה לרשותם שתי דירות – האחת בה מתגורר הבעל בקומה מסוימת, והשנייה בה מתגוררת האישה בקומה אחרת. לבני הזוג שני ילדים בני 7 ו-11, אשר מתגוררים עם האישה.
בית הדין סבר שבתנאים אלו לא ניתן לסדר גט עד שתהיה הפרדת מגורים מוחלטת. לפי ההלכה היהודית, לבני זוג שהתגרשו אסור להמשיך ולהתגורר יחדיו – גם לא באותו בניין – לאחר הגירושים ומתן הגט. זאת בשל החשש שהמשך המגורים המשותפים יוביל לכדי ייחוד וקיום יחסי אישות ביניהם, דבר שיוצר מצב של ספק נישואים ומצריך שוב מתן גט.
דייני בית הדין שאלו את השניים מהו האופק למעבר לבניין אחר, ונענה כי המדינה חתמה איתם חוזה לחמש שנים, עד שיקומו של הקיבוץ.
בית הדין הפנה את תשומת ליבם של בני הזוג לכך שעניין זה מקשה על סידור הגט, והציע לכתוב החלטה שתופנה לרשויות, לפיה אחד מבני הזוג יעזוב את הבניין לבניין סמוך, ולאחר מכן יסודר הגט.
בני הזוג הגיבו בכעס ותסכול ממציאות זו, וגם כלפי ההצעה שהוצעה. הם אמרו שאין היתכנות לכך מצד המדינה, מאחר שכל בני הקיבוץ נמצאים באותו בניין. זאת ועוד, הם אמרו שאינם רוצים לשנות את המתווה הנוכחי בו לילדים נוח לעבור בין ההורים מבלי לטרוח.
"נקדים לומר שמקרה זה אינו מקרה שיגרתי וגם אינו קבוע, מאחר ומציאות זו עומדת להשתנות כשיחזרו להתגורר באזור העוטף", כתב הרב אברהם הרוש בפתח פסק הדין, "כמו כן, אין כאן הוראה חד משמעית הבאה ללמד על הכלל כולו, אלא לבחון את גבולות הדין הנצרכים לבירור הלכה זו, ולראות האם יש מקום להקל במקרה זה".
"ברור שלא ניתן להשאיר את בני הזוג בסטטוס זה של נשואים במשך תקופה כה ארוכה כאשר הם אינם מתגוררים יחד, וכל חפצם להיפרד זה מזו", הוסיף, "מציאות זו אינה נכונה הלכתית, ומזמנת בעיות. מאידך, לא ניתן לחרוג מההלכה הברורה והצרופה בעניין הפרדת המגורים טרם סידור הגט".
הרב הרוש סקר את ההלכה היהודית והמשפט העברי ואת הפרשנויות, ולאחר בירור עמוק בסוגייה הגיע למסקנה שיש מקום להקל ולערוך סידור גיטין – "במציאות זו של שעת הדחק, ואין ביד הצדדים ללכת למקום אחר ונקבע להם על ידי המדינה מגורים באופן זה".
הרב הרוש הזכיר בין היתר, כלל לפיו ככל ואין איסור יחוד, אז אין פגם במגורים יחד אף בדירה אחת, ובוודאי בחצר אחת באישה גרושה שלא נישאת ואינה נשואה לכהן. על פי זה הסיק שיש להקל במקרה של חדר כניסה לבניין גדול, "כשכל העת נכנסים ויוצאים משם הדיירים, כך שאין שם איסור יחוד".
בסיום הדברים ציין הרב הרוש כי הבעל הבהיר שהוא גר בקומה עם מרפסת לחזית, בעוד שהאישה מתגוררת בדירה עם מרפסת לגב הבניין, וכי ישנן שתי כניסות נפרדות מהחניה.
"הרי שמעבר לזה שהבניין גדול ממדים (ויש בו קומות רבות וד' דירות בכל קומה) אף ניתן לומר שישנן ב' כניסות, שכן כידוע כיום הכניסה היא בעיקר מהחניה כאשר יש רכב, ומהתמונות נראה שחזית הבניין נועדה בעיקר לאורחים מאחר ואין חניה מהחזית אלא רק בתחתית הבניין… ובמקרה זה המתואר בדברי הבעל, ודאי שיש להקל", נכתב בפסק הדין.
לאור האמור בית הדין הורה לקבוע מועד לסידור הגט.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
