לשולחנה של סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, השופטת רותם קודלר עיאש, הגיע תיק שבמרכזו השאלה הבאה: האם לאפשר ליורשת של אחד מנרצחי מתקפת החמאס של ב-7 באוקטובר להשתמש בטיוטת צוואתו במקום הצוואה שנשרפה בעת המתקפה?
ב-7 באוקטובר נרצח המנוח בעת ששהה בממ"ד בביתו שבאחד מקיבוצי העוטף. ביתו נשרף על תכולתו, כולל צוואה שבה הוריש את רכושו לאישה שאותה גידל כבת מאז היתה ילדה קטנה.
האישה הגישה תביעה לבית המשפט, שבה ביקשה "הכרה במסמך כוונות כצוואה" והכרה בה כבתו של המנוח. לטענתה, אמנם הוא לא היה אביה הביולוגי, אך מאז שהיתה פעוטה גידל אותה כאב יחיד ומסור, עד שנרצח כאמור על ידי חמאס.
המבקשת תיארה כיצד המנוח ליווה אותה בכל תחנות חייה, החל מגן הילדים, כיתה א', סיום בית הספר התיכון, גיוסה לצבא וחתונתה. הוא, וגם כל מי שהכיר אותם, ראו בבנותיה כנכדותיו.
המבקשת ציינה עוד, כי בשנת 2018 שיתף אותה המנוח בכך שערך צוואה, במסגרתה הוריש לה את כל רכושו, והסביר לה כי מאחר שלא אימץ אותה רשמית, הוא מבקש להסדיר את הפיכתה ליורשת שלו באמצעות צוואה. המבקשת הוסיפה, כי המנוח ביקש להותיר בידה עותק מן הצוואה אך היא ביקשה שלא ייתן לה עותק כזה, שכן פחדה לאבד אותו. הוא אמר לה שהניח את הצוואה בשידת חדר השינה, מתחת לטלוויזיה.
אלא שכאמור, בעקבות שריפת הבית על ידי מחבלים, מהצוואה לא נותר דבר, וגם עותק לא נמצא. לכן המבקשת צירפה לבקשתה את טיוטת הצוואה, ומייל שנשלח לה על ידי עורכת דין שערכה את הצוואה בטרם נחתמה.
כמו כן צורפו לבקשה אסמכתאות שונות המלמדות כי הסביבה והמשפחה ראו בה כבתם של אמה הביולוגית והאב המגדל (המנוח). היא גם צירפה תצהירי עורכי דין שעמדו בקשר עם המנוח בתקופת עריכת הצוואה, כמו גם תצהירים של בת זוגו של המנוח, חבריו, בני משפחה נוספים וחברי קיבוץ – כולם תמכו בטענותיה.
נציגת היועמ"ש במשרדי האפוטרופוס הכללי לא התנגדה לבקשה לאחר שהשתכנעה כי אכן המנוח – שלא הותיר אחריו צאצאים ביולוגיים – ראה את המבקשת כבתו. היא ציינה כי אומנם המבקשת אינה נמנית על יורשי המנוח על פי דין, אך רלוונטי לגביה תיקון 19 לחוק, אשר נכנס לתוקפו ב-7 בנובמבר 2023.
נציגת היועמ"ש הוסיפה, כי בהעדר צוואה יורשי המנוח הינם בת זוגו של המנוח ושני אחיו, ובכל מקרה הם הסכימו לבקשה.
השופטת קודלר עיאש קיבלה את הבקשה להכיר במסמך כצוואתו האחרונה של המנוח ולהכיר במבקשת כבתו לצורך הסדרת קביעת זהות העיזבון. "שעה שאין מחלוקת בין בני המשפחה, המבקשת אשר המנוח ראה בה כבתו, בת הזוג אשר מכירה בכך, האחים אשר מכירים בכך, כי המנוח אכן ערך בחייו צוואה אשר הושמדה על ידי המחבלים המרצחים שנכנסו לביתו, גדעו את חייו ושרפו את ביתו, אין מניעה לתת הכרה למסמך זה כמסמך שנחזה להיות צוואתו של המנוח, אשר אותו תהא רשאית להגיש המבקשת במסגרת בקשתה לצו קיום צוואה", כתבה השופטת.
השופטת והוסיפה, כי במקרה זה מתמלאים התנאים להכיר במבקשת כבתו של המנוח, לצורך סעיף 6 א לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (תיקון 19 לחוק), אשר מאפשר ליורשים על פי דין הסתלקות מהעיזבון לטובת מי שהמנוח ראה אותו כילדו בתקופה המוגדרת "פעולות המלחמה".
עם זאת השופטת הבהירה, כי אין בהחלטה זו כדי להוות צו קיום צוואה, אך מאחר שהמבקשת הוכרה כמי שהמנוח ראה בה כבתו, היא רשאית לעשות שימוש בטיוטת הצוואה ולהגיש בקשה מתאימה לרשם לענייני ירושה.
את המבקשת ייצג עו"ד ליאור יניר.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
