שבוע יוסי מוסלי.
יומיים לאחר שזכה בבית משפט המחוזי בתל אביב לעונש מקל של 14 חודש על קשירת קשר בתיק השלכת רימון רסס לעבר בית של חבר בארגון ערן חייא, השופט מנחם מזרחי מבית משפט השלום בראשון לציון זיכה הבוקר את יוסי מוסלי מעבירת איומים על סוהרים בתיק שנפתח נגדו על ידי יאחב"ל במהלך המעצר טרם מאסרו הקודם לפני כשנה וחצי.
כך נודע לאתר "פוסטה" (11 ספטמבר).
על פי כתב האישום, הרקע לאירועים הנטענים היה בקשותיו של מוסלי כעצור ואי שביעות רצונו מהחלטות שב"ס ביחס לבקשותיו השונות.
בכתב האישום, שהוגש על ידי התביעה המשטרתית בתום חקירת יאחב"ל, נטען כי ב-22 ספטמבר 2022, בשעת בוקר, בעת שמוסלי היה עצור ב"מגרש הרוסים" ניגש הכלאי י' לתאו של מוסלי על מנת להודיע לו כי בקשתו להכנסת חולצה מכופתרת אינה מאושרת. בתגובה לכך נטען כי מוסלי איים על הכלאי באומרו: "אם לא יכניסו את החולצה כל שב"ס יעשו את החג בבית הסוהר".
ב-19 אוקטובר, נטען בכתב האישום, התנהל דיון באולם העתירות בבית הסוהר איילון, בעתירה מנהלית שהגיש מוסלי נגד שב"ס שדחו את את בקשתו לקבלת שיחות טלפון. במהלך הדיון, נטען, איים יוסי מוסלי בפני קצין שב"ס על כך שיפגע בקצין המודיעין הרלוונטי. "אמא של…. הבן זונה, תבוא תפתח לי את הטלפון. אם שב"ס לא יפתח לי בטוב אני אדאג שיפתח לי ברע".
בסיום הדיון נדחתה העתירה של מוסלי הבן ואביו ניסים אשר היה באולם התבקש לצאת מהאולם אך סירב לעשות כן. כלאית שהיתה במקום פנתה למוסלי האב והסבירה לו שאלו הם הנהלים, היא מתנצלת אך עליו לצאת מהאולם. בשלב זה התרצה האב והסכים לצאת. או אז, איים מוסלי הבן על הכלאית בכך שאמר לה: "אל תתנצלי, אנחנו עוד נראה לכם מה זה".
על שלושת האירועים האלה החליטו ביאחב"ל להגיש נגדו כתב אישום בעבירות איומים, על בסיס עדויות אנשי שב"ס.
זירת המחלוקת המרכזית של הסנגורים ממשרד נוי סננס שפרלינג וחצרוני לבין התביעה התמקדה בשני היבטים:
ראשית, האם יוסי מוסלי אמר את משפטי האיום, כהווייתם כפי שהם מצוטטים בכתב האישום, או שמא אמר רק את עיקרי הדברים, אך היו אלו מילים שיצאו מתוך הקשר וכוונה אחרים.
שנית, האם הנאשם התכוון בדבריו לאיים בפגיעה שלא כדין על אדם, או שמא ביקש לקדם את מחאתו לסירוב בדרך חוקית.
השופט מזרחי, שבחן את טיעוני הצדדים קבע כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם, כנדרש בפלילים.
לגבי אירוע במגרש הרוסים קבע השופט, כי "לא ניתן לבסס הרשעה כנדרש בהליך זה על עדותו של הכלאי י', לא הוכח שהנאשם איים על "אדם". השופט הגיע למסקנה הזו וקבע כי למרות שמדובר בעד מהימן, הרי שלא ניתן לבסס ממצאי עובדה על פי עדותו כעדות אמינה. "התברר, כי אין אפשרות להתבסס על זכרונו של העד כאילו היה זה רשמקול אשר הקליט מילה במילה את שיחתו עם הנאשם ואת הדברים ששמעו אוזניו וגם אם כך הם פני הדברים… הדברים נותרו מעורפלים פתוחים לפרשנות רב כיוונית… התברר כי הדברים שהנאשם אמר לו עברו עיבוד תודעתי, שמטבע מגבלות הזיכרון האנושי נותרו פתוחים למספר רב של פרשנויות ספק מזכות. בעדותו מסר העד מספר גרסאות של הדברים, באופן שמלמד, כי הציטוט המתיימר להופיע בכתב האישום לאו דווקא ציטוט מדוייק הוא. התרשמתי, כי אין זהו העד שניחן בזיכרון מוצק, המאפשר לבסס ממצאי עובדה – כזה ראה וקדש".
מוניטין עברייני צריך להוכיח
עוד קבע השופט כי התביעה כשלה להוכיח כי לנאשם היתה שליטה על האפשרות שאיומו בפגיעה יתממש. לדברי השופט, "אכן, המאשימה חקרה את הנאשם על מעמדו העברייני, מיהותו והמוניטין השלילי שלו, אך מעבר לרצונה ליצור 'אווירה כללית' היא לא הוכיחה שכך הם פני הדברים. מוניטין שלילי אינו תחליף לחובתה של המאשימה להוכיח, בראיות, כי זהו נאשם בעל מעמד עברייני שבהינף אצבע מסוגל לעשות את מה שהיא טוענת שהוא התכוון לעשות. בעניינים אלו, אסור לבית משפט לעשות שימוש בידיעתו הפרטית אודות הנאשם, אלא לקבוע ממצאי עובדה רק בהתאם לחומר הראיות הקביל שהובא בפניו".
בשורה התחתונה קבע השופט בנוגע לאירוע במגרש הרוסים: "איני מקבל כי המאשימה הוכיחה את ליבת האיומים מעל כל ספק… יש להוכיח את דברי האיומים הנטענים בכתב אישום אחד לאחד, כציטוט מדויק. אין אישומים כלליים, אין אישומים מעורפלים, אין ליבה, בית משפט לא יאפשר שינוי חזית בעניין זה… מסקנתי היא כי המאשימה לא הוכיחה את המיוחס לנאשם ביחס לאירוע זה, כנדרש בפלילים".
לגבי האירוע בכלא איילון, העד המרכזי שבאמצעותו ביקשה המאשימה להוכיח את אמרתו של הנאשם, כאמרה מאיימת, הינו מפקד אגף בכלא ניצן אשר שימש קצין תורן באולם העתירות באולם העתירות באותו היום. "נותרה עדותו בבדידותה, במשקל נמוך, נסתרת בעדותו של עד אמין אחר, וכוחה מועם במחדלי החקירה", קבע השופט וחרץ בכך את הדין למעשה.
על פי השופט, מעדות מפקדת מסוף הביקורים עולה כי "היא לא נכחה בדיון עצמו, אלא שני עדים דיווחו לה שהנאשם קילל והתבטא שלא כהוגן. עוד ציין השופט כי אף היא בזמן אמת, לא הבחינה כי מדובר באמרות מאיימות.
על פי עדותו של מוסלי, המילים הנטענות, שאם שב"ס לא יפתח לו את הטלפון בטוב הוא יפתח לו את הטלפון ברע, כוונתן אינה חלילה שהוא יצור מהומות בבתי הכלא אלא שהוא ימשיך להוביל אותם לבתי המשפט לדיונים בעתירות, ויתנהל איתם כפי שאכן התנהל עד כה כאשר סורבו בקשותיו. "בנסיבות המדוברות אין לדחות את עדותו של הנאשם ואת הסבריו".
השופט מזרחי הוסיף וציין כי "המאשימה לא גבתה את הודעותיהם של שלושה אנשי ביטחון שב"ס, שנכחו באולם המשפטים וזהו מחדל כבד משקל".
למשל, קצין מודיעין הרלוונטי למוסלי, "כדי ללמד את בית המשפט… האם הוא יכול להבין דבר איום… המאשימה הותירה את המשפט 'סתום', נתון לאלף פרשנויות ועוד אלף הנחות בדבר כוונת הנאשם באמירת הדברים, אם בכלל אמר אותם".
השופט התייחס לעבודת חוקרי יאחב"ל בתיק של מי שמוגדר כאחד העביריינים המסוכנים במדינה. "הממונה על החקירה לא יכול היה למסור תשובות מספקות מדוע הותיר מחדל חקירתי זה על כנו, והשיב תשובות בלתי מבוססות בדבר הקושי לזמן את אנשי השב"ס, שייחס להם חשש מובנה ופחד מלמסור גרסה, זאת בלא שהדבר גובה במזכרים או בראיות מזמן אמת".
בהקשר לזה תהה השופט מזרחי: "כיצד יתכן שטענה בדבר חששם של שומרי חוק למלא את חובתם למסור גרסה בחקירה משטרתית, לא תועדה כלל?".
בסיכום הדברים, אמר השופט: "למרות, שהכרעת דין זו אינה מבוססת על מחדלי חקירה, חבל שכך היא עמדת המאשימה, שהיא מראש מרימה ידיים בוויתור נוכח חקירה בלתי ממצה".
מנגד, הסנגורים של מוסלי העידו את מפקד אגף כלא איילון, שעל פי בית המשפט מסר עדות מהימנה ואמינה והעיד כי הוא לא שמע את הנאשם אומר דברים חריגים. השופט הדגיש כי הוא התרשם ש"מפקד הכלא לא מסר את עדותו תחת איום או אילוץ אחר".
בהקשר זה הראה השופט כי גם העד הזה כלל לא זומן לחקירת המשטרה בטרם העיד בבית המשפט, ללמדך על רשלנות החוקרים.
