מספר מצלמות המעקב של הרשויות המקומיות המותקנות ברחובות ישראל זינק במאות אחוזים, במטרה לתרום לתחושת הביטחון.
מספר המצלמות מגיע לפי הערכה לעשרות אלפים, ומבקר המדינה מתניהו אנגלמן מפרסם בדוח היום כי הרשויות המקומיות אינן מגינות על פרטיות התושבים: מצלמות מעקב רבות במרחב הציבורי מאפשרות צילומי תקריב למרחבים פרטיים, בתים וחצרות. חלקן מאפשרות גם זיהוי אוטומטי של לוחיות רישוי על מכוניות, ללא הסמכה מפורשת בחוק.
חלק מהרשויות מאפשרות חיבור ישיר ואוטומטי של המשטרה לכל המידע הזה.
מספר המצלמות
מהנתונים עולה כי במרחב הציבורי של ירושלים גדל מספר מצלמות המעקב מאז שנת 2011 כמעט פי 50 (!) – מ-80 מצלמות לפני 13 שנים ל-3,800 מצלמות מעקב היום.
במרחב הציבורי של באר שבע גדל מספר המצלמות פי 271 – מ-14 מצלמות ל-3,800; ובפתח תקווה גדל מספרן פי 67 – מ-42 מצלמות ל- 2,820.
בעיריית חיפה לעומת זאת מספר המצלמות הוגדל באופן מתון – העירייה התקינה רק 460 מצלמות עד כה לעומת 205 לפני עשור.
גם ברמת גן מותקנות רק 467 מצלמות בטחון נכון למאי 2024 (לא כולל מצלמות לפיקוח על התנועה).
על אף העלייה במספרן של המצלמות שהציבו הרשויות המקומיות ברחבי הארץ, אין בחוק התייחסות להצבתן במרחב הציבורי, ולא קיים בידי אף גורם ריכוז נתונים מדויק באשר למספרן וסוגן בכל הארץ.
זהירות: חדירה למרחב הפרטי
המבקר מצא כי הרשויות המקומיות עוברות על הוראות חוק הגנת הפרטיות – בדבר איסור הצילום של מרחבים פרטיים שהם בגדר רשות היחיד.
בחמש רשויות בוצעה בדיקת עומק בנוגע להפעלת מצלמות המעקב: ראשון לציון, בני ברק, חיפה, נשר ודליית אל-כרמל.
ב-45 אחוז מהמצלמות שנבדקו בשטח עיריית ראשון לציון, ניתן לבצע צילומי תקריב למרחבים פרטיים שעלולים לגרום לפגיעה בפרטיות התושבים. כך גם ב-40 אחוז ממצלמות המעקב שהוצבו בנשר. שליש מהמצלמות שהציבה עיריית חיפה הן חודרניות למרחבים פרטיים, כך גם ברבע מהמצלמות בבני ברק ובדליית אל כרמל.
עיריית ראשון לציון אף הציבה 14 מצלמות מעקב בחופי הים לצורך שמירה על ביטחון המתרחצים, אך צוות המבקר אנגלמן מצא כי באמצעות שליטה עליהן מרחוק, ניתן לבצע צילומי תקריב ברמת פירוט גבוהה, המאפשרים צפייה במתרחצים עד כדי זיהוי הפנים שלהם.
עוד עלה, כי אחת ממצלמות החוף פנתה לעבר פתח הכניסה של המלתחות הציבוריות בחוף (!), וצילמה באופן שעלול לפגוע בפרטיות המשתמשים במלתחות.
בניגוד להנחיית הרשות להגנת הפרטיות, כל הרשויות שנבדקו לא בחנו את מידת הפגיעה בפרטיות והדרכים להקטינה, בכל פעם שהציבו מצלמות.
עוד נמצא כי הרשויות התקינו מצלמות מעקב המאפשרות זיהוי לוחיות רישוי של רכב באופן אוטומטי, בהיעדר הסמכה בחוק.
אף אחת מהרשויות לא ביצעה שימוע ציבורי קודם הצבת מצלמות המעקב, כדי לשמוע את עמדות הציבור בעניין.
נמצא גם כי הרשויות אינן עומדות בדרישת שקיפות: עיריות ראשון לציון וחיפה אינן מפרסמות לציבור את שטח הצילום שמכוסה על ידי כל אחת מהמצלמות; רשויות אחרות כמו בני ברק ונשר לא פרסמו כלל את מיקומי המצלמות בשטחן, גם זאת בניגוד להנחיית הרשות להגנת הפרטיות.
אין כיסוי במקומות מועדים לפורענות
עיריות חיפה, ראשון לציון, בני ברק ונשר לא אספו נתונים מהמשטרה כדי שיוכלו לקבל החלטה מושכלת על המקומות המתאימים בשטחן להצבת מצלמות, בהתאם למיקום רוב העבירות הפליליות.
עיריות חיפה, נשר וראשון לציון לא הציבו מצלמות דווקא בשכונות שבהן שיעור העבירות היה גבוה ביחס לממוצע.
עיריות חיפה ובני ברק לא הציבו מצלמות ברחובות המובילים במספר העבירות שבוצעו בשנת 2022 .
כך למשל, עיריית חיפה לא הציבה מצלמות מעקב בשדרות ההסתדרות – הציר שחוצה את מפרץ חיפה ומוביל לפי נתוני המשטרה במספר העבירות. העירייה לא הציבה מצלמות גם בשכונות קריית שפרינצק ונווה שאנן, ששיעור העבירות השנתי בהן גבוה. גם בשכונות אחוזה (בה מתבצעות כ-400 עבירות בשנה כולל פריצות – פי 2.5 מממוצע העבירות הארצי) הציבה העירייה מצלמת מעקב אחת בלבד.
בראשון לציון העירייה לא התקינה מצלמות כלל בשכונת ראשונים, ששיעור העבירות בה פי 2.5 מהממוצע הארצי.
שת"פ עם המשטרה?
בביקורת עלה כי בשנים 2018-2023 ביקשה משטרת ישראל מהרשויות המקומיות לאפשר לה להתחבר באופן קבוע למצלמות שהתקינו, לצורך צפייה בשידוריהן בזמן אמת.
עיריית ראשון לציון נעתרה לבקשת המשטרה, והתבצע חיבור קבוע של כל מצלמות המעקב בעיר למרכז השליטה המשטרתי.
עיריות חיפה ובני ברק, לעומת זאת, סירבו לבקשת המשטרה להקים חיבור קבוע למצלמות שהן מפעילות בתחומן.
כ-40 רשויות הקימו חיבור קבוע בין המשטרה למערך מצלמות המעקב שלהן, והמשטרה יכולה לצפות בנעשה בתחומן בזמן אמת.
משרד הפנים, המשרד לביטחון לאומי, המשטרה ומרכז השלטון המקומי טרם גיבשו נוסח מוסכם של אמנה שתסדיר את תנאי השימוש של המשטרה במצלמות של הרשויות ובמאגרי המידע שלהן.
סקר על עמדות התושבים שערך משרד מבקר המדינה, העלה כי מרבית המשיבים (80 אחוז) סבורים כי הרשות המקומית צריכה להתקין מצלמות מעקב במרחב הציבורי. הסיבות העיקריות שצוינו הן מתן ביטחון ומניעת פשיעה.
יחד עם זאת, המבקר מצא כי רשתות מצלמות האבטחה פרוצות לחדירת סייבר בדרגות שונות. כך על פי בדיקה מדגמית שביצע באחת הרשויות.
בסיכום: המבקר ממליץ למשרד המשפטים להסדיר בחקיקה את סוגיית השימוש במצלמות מעקב על ידי הרשויות המקומיות. על הרשויות לפעול לתיקון הליקויים ולשמור על עקרון השקיפות ועל זכות היסוד של התושבים לפרטיות.
