התביעה המשטרתית הגישה כתב אישום נגד תושבת רעננה (58) שהכלב שלה נשך שכן ופצע אותו ברגלו.
האשה, מחנכת במקצועה, הואשמה בעבירה פלילית של "אי נקיטת צעדי זהירות בחיה ופזיזות ורשלנות שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה".
העונש המירבי על עבירה זו בחוק הוא מאסר של שלוש שנים.
הנאשמת והמתלונן הם שכנים בדירות גן צמודות בבניין משותף.
לפי כתב האישום, ביולי 2022 נכנס השכן למבואה בכניסה לבניין וראה את דלת החצר של הנאשמת פתוחה, והיא עובדת במחסן.
מעדות השכן עלה שכאשר ראה אותה הוא שאל מתי היא מתכוונת לפנות את "הזבל והפסולת", שהיתה מונחת כמה ימים מחוץ לדירתה.
לדבריו, ברגע שהשכנה ענתה לו הכלב שלה "רץ, טס" אליו מתוך הדירה, ללא מחסום או רצועה, ונשך אותו מעל לברך ובירך.
כתוצאה מהנשיכה הוא דימם ברגל ונזקק לטיפול רפואי.
במענה לכתב האישום, הנאשמת שכרה את הסנגור עו"ד תמיר אלטיט, לשעבר תובע בכיר בפרקליטות המדינה.
השניים הודו כי הכלב נשך את השכן, אך כפרו באחריות הפלילית של הבעלים לאירוע.
הנאשמת תיארה בעדות שלה בבית המשפט כי בינה לבי השכן היה מתח קודם, סוג של סכסוך שכנים עקב מקבץ אירועים שגרמו לכעס הדדי.
לטענתה, מה שהביא את הכלב לנשוך את השכן היה שהוא הרים עליה קול ותקף אותה מילולית, מה שהקפיץ את הכלב.
בעדותה בבית משפט הנאשמת תיארה שהיא יצאה מהדירה "ממש לשניה", השאירה את דלת הבית חצי פתוחה וסידרה בחזרה מספר דברים שהוציאה מהמחסן עקב נזילה שהיתה בו.
באותה שניה הגיע השכן לפתח ואמר בקול רם, בנימה כועסת ומזלזלת, "סוף סוף את לוקחת את הזבל שלך".
לדברי הנאשמת בעדות, היא עצמה נבהלה מהרמת הקול ומטון הדיבור, וכיוון שהיא עצמה חשה מאוימת ניתן לשער שגם הכלב חש באותה אגרסיביות. לטענתה, הכלב יצא אז מהדירה לשבריר שניה ונשך את השכן שעמד קרוב לפתח החצר.
השכן אישר שהוא ביקש כמה פעמים שתפנה שקיות שהוציאה ליד דירתה, כי באותו היום הוא ערך אירוע בדירתו, אבל הוא הכחיש שפנה אליה בכעס או בכלל הרים קול.
לטענתו, הוא פנה ודיבר אליה "כרגיל", באופן רגוע, וסירב להודות שכעס.
שופט בית משפט השלום בכפר סבא, השופט אביב שרון התרשם כי המתלונן טשטש בתיאורו את אופן הפנייה הכעוס לשכנתו – לפיכך המהימנות של גרסתו נפגעת.
"טענת הנאשמת, לפיה הטריגר שהביא את הכלב לנשוך היה העובדה שהשכן הרים עליה את הקול, היא טענה המזיקה לגרסתו, ועל כן ניכר שהוא מנסה להרחיק עצמו ממנה, באמצעות הצגת תמונה רגועה ונינוחה בחילופי הדברים… התנהלות זו מאירה את עדותו באור שאינו חיובי".
זאת ועוד, השופט קבע כי המתלונן העצים את הנזק שנגרם לו מהנשיכה: "ההתרשמות הכללית היא שהמתלונן ניסה להאדיר את תיאורו של הכלב, ולשוות לו מראה ותיאור של כלב שאינו קטן (תיאר אותו כבעל גודל "בינוני"), כלב תוקפן, ולהגזים בפגיעה ובתסמינים שנגרמו לו… העיבוי וההאדרה ניכרים אף נוכח תביעה אזרחית שהוא הגיש במקביל נגד הנאשמת, בסך של לא פחות מ-250 אלף שקל".
השופט סיכם את עובדות האירוע כפי שהתבררו בהליך הפלילי: "בין המתלונן ומשפחתו לבין הנאשמת סכסוך שכנים. הנאשמת אכן הניחה מספר שקיות בצמוד למחסן ולדלת דירתה. המתלונן ביקש מספר פעמים מהנאשמת לפנות את השקיות והנאשמת השתהתה… ביום האירוע הנאשמת יצאה מהדירה לשניות בודדות, ובאותו הזמן הגיע המתלונן, צעד לעבר דירתו, ופנה למתלוננת בקול רם… הנאשמת נרתעה. אותה עת, שהה כלבה הקטן של הנאשמת בבית, ולשמע הדברים בין המתלונן לנאשמת רץ מתוך הדירה, יצא מהדלת, ונשך את המתלונן בירכו".
מכאן השופט עובר לניתוח משפטי ומסיק כי "אין בתשתית הראייתית שהציגה המאשימה כדי לבסס אצל הנאשמת יסוד נפשי הנדרש בעבירה פלילית… מדובר בכלב המוחזק על ידי הנאשמת מעל 10 שנים, קטן מימדים, אינו מוגדר ככלב מסוכן ומעולם לא נשך או תקף אדם אחר… האירוע התרחש בשברירי שניות.
"על מנת לקבוע האם מעשה או מחדל עולה כדי עבירה של 'אי נקיטת צעדי זהירות בחיה', יש לבחון האם בעלים סביר של כלב היה יכול לצפות היווצרותה של סכנה או חבלה לאדם… יש להצביע על כך שאובייקטיבית הייתה סכנה מסתברת מאותה חיה, ובנסיבות האובייקטיביות של המקרה לא ננקטו אמצעי זהירות נאותים… יש להצביע על רשלנות שיש בה מימד של חומרה".
במקרה זה, כתב השופט, "לא השתכנעתי מרמת רשלנות גבוהה או משמעותית בהתנהלותה של הנאשמת בנוגע לכלב הספציפי שבחזקתה… מדובר בכלב קטן מימדים, שרץ במפתיע, ללא התראה מוקדמת, אל המתלונן מתוך הדירה, ללא כל יכולת מצד הנאשמת לצפות התנהלות חריגה ומפתיעה זו של הכלב…
"גם המתלונן, בעלים של כלב גדול יותר מכלבה של הנאשמת, אישר שלעתים הוא משאיר את דלת הבית פתוחה לפרק זמן ארוך יותר".
השופט סיכם: "לא התרשמתי כי הנאשמת התרשלה בקיום הוראות הדין או כי לא נקטה באמצעים המתאימים על מנת להפחית סיכון הנשקף מכלבה…
"יצוין שגם טעמים של מדיניות משפטית ראויה תומכים במסקנה של אי הטלת אחריות פלילית בנסיבותיו של המקרה, שאחרת, ציבור מאמצי ומחזיקי הכלבים יעמדו בפני סטנדרט התנהגות גבוה מדי, והדבר יגרום ל'אפקט מצנן' בכל הנוגע לאימוץ והחזקה של כלבים, התנהגות חיובית שעל בית המשפט לעודד".
השופט הורה אם כן על זיכויה של הנאשמת מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.
סנגורה של הנאשמת עו"ד תמיר אלטיט מסר בתגובה כי "המדינה, בקלות דעת, החליטה לנהל משפט פלילי, להכתיר אשה מהישוב, מחנכת בבית ספר, כ'נאשמת' והניסיונות לשכנע לבטל את כתב האישום נדחו ביהירות.
"התביעה המשטרתית הציעה לה הסדר (כמו בכל תיק) – רק פיצוי קטן, מכתב התנצלות ועבודות לתועלת הציבור, אך הנאשמת עמדה על חפותה. ניהלנו משפט, ובית המשפט הקשיב, התרשם וזיכה את הנאשמת. אחרי הכל נותרה תהייה – על זה מבזבזים כספי ציבור? בקלות כזאת מעמידים לדין פלילי אדם כה נורמטיבי מבלי לבצע ניתוח של המקרה במקצועיות משפטית".
