תושב הפזורה ניצח את רשות-המסים ויקבל בחזרה כמיליון שקל שהחזיק במזומן

בית משפט המחוזי בבאר שבע קיבל את הערעור של עיאש אלוארידי, תושב הפזורה הבדואית בנגב, והורה לרשות המסים להחזיר לו כ-850 אלף שקל במזומן שנתפסו בחיפוש בביתו בתוך ארגזי תחמושת.
בנוסף, בית המשפט ביטל שומת מס שקבע לו מס הכנסה.

תחילת הסיפור באוקטובר 2021. בביתו של אלוארידי, אב לעשרה המתגורר ביישוב מסעודין אל עזאזמה, נערך חיפוש משטרתי בעקבות מידע מודיעיני על החזקת נשק.
לאלוארידי רקע נורמטיבי. הוא משמש כעובד הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) מזה 30 שנה. ואכן, בחיפוש בביתו לא נתפסו אמצעי לחימה והחשד הופרך. עם זאת, במהלך החיפוש מצאו הבלשים בארון ברזל נעול בחדר השינה, ארגזי תחמושת בהם "שכבו" 830 אלף שקל (חלק מהסכום בדולרים).

מאחר שהחקירה המשטרתית הסתיימה בלא כלום, מס הכנסה ביקש חזקה בכסף בטענה שמדובר בהכנסה לא מדווחת. בית המשפט קיבל את בקשת פקיד השומה ואישר עיקול זמני של הכסף בהליך שומה אזרחי לשם גביית מס.
לאחר התפיסה הגיש אלוארידי הצהרת הון וטען שחלקו ברכוש הוא כחצי מיליון שקל, בעוד ששאר הכסף שהוחזק בבית שייך לבניו הבוגרים (מעל גיל 18), המשתכרים במקומות עבודתם.

פקיד השומה לא השתכנע וקבע כי הסכום כולו שייך לאב המשפחה ומדובר בהון שחור, הכנסה שלכאורה לא דווחה.
אלוארידי הגיש ערעור על השומה וביקש את שחרור הכסף, באמצעות עו"ד יהודה שוקרון. בערעור הוא טען כי הוא ובניו נהגו למשוך בכל חודש מהבנק את משכורותיהם והעדיפו לשמור את הכסף בבית על פני החזקתו בחשבון, כך במשך שנים. לדבריו, גם לא היו לו הכנסות נוספות מעבר לעבודתו בקק"ל.

פקיד השומה הניח הנחות ספקולטיביות, חלקן בדבר הכנסות המערער מעדר כבשים בו החזיק וממכירת ראשי צאן.
ואולם, השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע דחתה את טענות מס הכנסה וקיבלה את הערעור במלואו.

"סכום הכסף המזומן שנמצא בביתו של המערער, הוא אכן סכום כסף גבוה ובלתי שגרתי, ואולם אין בכך כדי ללמד בהכרח על קיומן של הכנסות חייבות במס", כתבה השופטת.
"הנתונים מלמדים על כך שהמערער עובד כשכיר בקק"ל למעלה מ-35 שנה, והכנסתו ממשכורת עמדה על סכום של כ-260 אלף שקל בשנה. גם לאשת המערער הכנסה שנתית ממשכורת… בנוסף לכך מקבלים בני הזוג קצבאות ילדים מהמוסד לביטוח לאומי. לא מדובר אפוא בסכום כסף גבוה שנמצא בביתו של אדם נעדר הכנסות, המתפרנס מקצבאות ביטוח לאומי בלבד… אלא באדם המפיק לאורך שנים הכנסה של ממש, המחויבת במס באופן שוטף".

השופטת הוסיפה כי "ההנחה שלפיה יש באפשרותו של המערער לחסוך סכומי כסף נכבדים ממשכורתו מתיישבת עם העובדה שעלות ביתו, הבנוי בבנייה קלה, עומדת על כ-30 אלף שקל כפי שצוין בהצהרת ההון שהגיש. קיומו של חיסכון בסך של כ-850 אלף שקל אינו מופרך בשים לב להיקף הכנסותיו המדווחות".

"אמנם מקובל שכספי החיסכון מופקדים בדרך כלל בידי בנק או מוסד כספי אחר", כתבה השופטת בהחלטתה, "ואולם קיימים מגזרים במשק שבהם נהוג לשמור את כספי החיסכון בבית, מטעמים שונים, וכל עוד אין על כך איסור בחוק, אין להסיק באופן אוטומטי כי סכומי הכסף הנשמרים בבית מקורם בעבירה, או שהמס בגין הפקתם לא שולם".

לצד זאת ציינה השופטת שגרסת המערער, לפיה חלק מהכספים שהוחזקו בבית שייכים לבניו – נתמכת בראיות. "גם ארבעת בניו הבוגרים הפיקו הכנסות ממשכורת… לא ברור מדוע מצא פקיד השומה שההסברים שנתן המערער אינם מניחים את הדעת, שכן מדובר בהסברים סבירים, קוהרנטיים, הנתמכים בדפי חשבון הבנק המתעדים את המשכורות שקיבלו המערער ובניו, ואת המשיכות מחשבונות הבנק שלהם".

השופטת ציינה כי למס הכנסה אין כל ראיה להכנסה נוספת של המערער, וכי גרסתו בחקירות היתה עקבית. "המערער השיב שהוא עובד בקרן הקיימת כ-35 שנים, שכרו החודשי נע בין 14 אלף ל-20 אלף שקל, זמן קצר לפני החקירה קיבל לידיו את כספי קרן ההשתלמות. מלבד הכנסותיו ממשכורת, אשר המס בגינן משולם באופן שוטף, הוא מקבל קצבת ילדים… מאז שהתחיל לעבוד בגיל 17, הוא שומר את הכסף בארון ביתו; גם בניו שומרים את הכסף שהרוויחו בארון ביתו.
"המערער השיב שהוא מושך את הכסף מהבנק מדי חודש. את הכסף הניחו בארגזי תחמושת שמצאו, כדי להגן עליהם מפני עכברים; כאשר עומת עם תשובתו של בנו החייל שלפיה הוא זה שנטל את ארגזי התחמושת, השיב שאינו יודע על כך".

השופטת דחתה את עמדת פקיד השומה, כי על המערער היה לדווח בהצהרת ההון על כל הסכום שהוחזק בבית, וכי יש לראות בארון הנעול שבו הוחזק הכסף כ"כספת" שמחוייבת בדיווח.
על כך כתבה השופטת ייטב: "לא קיימת בהצהרת ההון דרישה להצהיר על נכסים שנמצאים בביתו של המצהיר ואינם שייכים לו… אף לא על סכומי כסף, הנמצאים בארון, במזרן, או בארגזי תחמושת – אלא אם כן הם נמצאים בכספת… לא נפל כל פגם בכך שהמערער דיווח על סכומי הכסף שלו בלבד, ולא על סכומי הכסף של בניו שנמצאו בארון או בארגז".

זאת ועוד, השופטת ציינה כי מעבר להסברים הסבירים של אלוארידי לכסף – השומה שהוציא לו מס הכנסה היא שרירותית, חסרת בסיס ולא נסמכת על עובדות (שמא על דעות קדומות?).
"מצאתי שעלה בידי המערער להוכיח כי לא היה בענייננו גידול הון בלתי מוסבר, אף לא הכנסות בלתי מדווחות, וכי יש לקבל את ההסבר שנתן לסכומי הכסף שנמצאו בביתו", נכתב בסיכום. "לפיכך אני מורה על ביטול השומה, ביטול העיקול הזמני ועל החזרת סכומי הכסף שנתפסו לידי המערער".
מעבר לכך, חוייבה רשות המסים לשלם למערער הוצאות משפט בסכום של 70 אלף שקל.