ועדת השחרורים בראשות השופט שלמה איזקסון אישרה קיצור של יותר משנתיים ממאסרו של הווטרינר ד"ר יונתן ליטוין מבית שמש, שהיה בעבר יו"ר איגוד הווטרינרים לחיות מחמד.
ליטווין הזמין תקיפה אכזרית של מתחרהו, ד"ר ירון דגן – וטרינר אחר שפתח מרפאה בסמוך למרפאה הווטרינרית של ליטוין בבית שמש.
ליטוין חשש לפרנסתו וכאחרון העבריינים שכר שלושה בריונים ושילם להם 20 אלף שקל כדי ש"יפוצצו" את ד"ר דגן ויפצעו אותו קשה. המטרה של ליטוין היתה להוציא את דגן ממעגל המתחרים שלו.
ליטוין הופלל על ידי המתווך – חברו – שקיבל ממנו כסף וקישר אותו לשלושת הבריונים ש"פוצצו" את ד"ר דגן. אותו מתווך גוייס כעד מדינה. עד המדינה סיפר כיצד ליטוין הציג לו תמונות של הווטרינר המתחרה, היעד לתקיפה, וצייד אותו בפתקים של ארגון "אנונימוס", כדי להטעות וליצור את הרושם שהסיבה לתקיפה היא מעורבותו של ד"ר דגן, כביכול, בניסויים בבעלי חיים. עד המדינה קיבל כאמור 20 אלף שקל עבור שלושה תוקפים שגייס.
וכך זה קרה: בליל האירוע נסעו התוקפים לבית שמש לאחר שהצטיידו במסכות וכפפות. הם יצרו קשר עם ד"ר דגן וב-1 אחרי חצות ביקשו ממנו להגיע לאצטדיון הכדורגל בעיר, בטענה שראו שם כלב פצוע שוכב וקשור בחוט ברזל. שלושת הקושרים כיבו את הטלפונים שלהם שעתיים לפני שהתקשרו לווטרינר מטלפון מבצעי.
בעקבות הקריאה נסע דגן לאצטדיון, ופגש באחד הקושרים שהוביל אותו לקצה השני של האצטדיון, שם המתינו לו שני גברתנים נוספים, ומיד עם יציאתו מהרכב, השלושה שחבשו כפפות ומסכות התנפלו עליו.
שלושת התוקפים הפילו את ד"ר דגן לרצפה, בעטו בראשו ובפניו, היכו אותו, שברו את ידו, הטיחו אבן בפניו, שברו את מכשיר הטלפון שלו, ניפצו את שמשת רכבו וחיבלו ברכב. לאחר התקיפה פיזרו התוקפים את הפתקים של "אנונימוס" ונמלטו כשהם משאירים את הווטרינר במקום, כמעט מעולף.
שלושת התוקפים נסעו לנחל שורק, השליכו את בגדיהם ואת הכפפות ששימשו אותם והפעילו את הטלפונים שלהם. אחד מהם התקשר למתווך – איש הקשר של ד"ר ליטוין – ודיווח לו שהתקיפה בוצעה. למחרת, ליטווין העביר לו את סכום הכסף שהובטח, תחילה 4,500 שקל ואז עוד 15 אלף שקלים.
כתוצאה מהתקיפה סבל דגן מדימומים מהאף ומהפה, שבר בארובת העין, חבלות בלסת, וזו רק רשימה חלקית. הוא אושפז למשך שבוע ונזקק לשיקום ארוך לאחר ניתוח והחבלות בפניו ובכל חלקי גופו.
ד"ר ליטוין הכחיש כמעט לאורך כל הדרך את הקשר שלו לתקיפה האכזרית של ד"ר דגן. לאחר שכפר לאורך ניהול המשפט בקשר שלו להזמנת הלינץ' במתחרהו, הוא הורשע בחבלה בכוונה מחמירה. בגזר הדין של שבע שנות מאסר הביע השופט אלכסנדר רון "שאט הנפש כלפי החלטתו להזמין פגיעה פיזית אלימה במתחרהו, במארב אליו הוזעק הווטרינר באשמורת לילה כדי להעניק עזרה לחיה פצועה".
השופט הוסיף כי כי "תקיפה אלימה ואכזריות מהסוג שאותה יזם הנאשם, שאך כפסע בין תוצאותיה הברוטליות לתוצאות הרות אסון, מחייבת ענישה חריפה".
ד"ר ליטוין החל לרצות את מאסרו ב-2019 בכלא מעשיהו, ועונש המאסר אמור להסתיים רק ביולי 2026. בחודשים האחרונים התכנסה ועדת השחרורים פעמיים לדון בבקשתו לשחרור מוקדם, שהוגשה באמצעות עו"ד רותם טובול. היא טענה כי התנהגותו במאסר היתה ללא דופי, והוא השתתף בקבוצת טיפול לעברייני אלימות ועוד קבוצות שיקום, והביע חרטה.
הפרקליטות התנגדה בחריפות לקיצור העונש בשני דיוני הוועדה, גם בדצמבר אשתקד וגם בשבוע שעבר. נציג הפרקליטות הזכיר כי האסיר ליטוין ערער גם לבית משפט העליון על הרשעתו ונדחה, ולפי הטענה הוא המשיך לטשטש את אחריותו לתקיפה של ד"ר דגן והכחיש את אחריותו גם לאחר שנכנס למאסר.
הפרקליטות טענה כי ליטוין מדבר בלשון כפולה בעניין, וטוען כי המתווך פעל חלקית על דעת עצמו – וכי הוא בכלל לא שילם לו על התקיפה אלא סייע לו כלכלית כחבר ולכן העביר לו כסף.
הרשות לשיקום האסיר (רש"א) תמכה בבקשת ההגנה לשחרור מוקדם של הווטרינר והציגה תוכנית שיקום שהכינה עבורו. דוח רש"א וחוות הדעת של העו"ס בכלא סתרו את טענת הפרקליטות וקבעו כי ד"ר ליטויין החל לקחת אחריות על התקיפה שהזמין נגד המתחרה, והתוכניות שעבר בכלא קידמו אותו בהדרגתיות לעבר ההודאה המאוחרת.
עו"ד טובול נדרשה להתמודד גם עם העובדה שהאסיר לא סיים לשלם את כל הפיצוי של רבע מיליון שקל שבית המשפט הטיל עליו לשלם לד"ר דגן (אשר מלבד זאת, תובע אותו גם אזרחית בימים אלה).
ליטוין שקוע בחובות והליכי פשיטת רגל, והסנגורית הסבירה כי כל סכום שהוא מעביר לדגן מחייב את הסכמת הנאמן ואישור בית המשפט שמנהל את הליך חדלות הפירעון שלו מול הנושים. למרות זאת, הוא שילם עד עכשיו כ-200 אלף שקל, באמצעות כספים מקופת הפנסיה שלו.
בדיון ראשון שהתקיים בוועדת השחרורים, הוועדה ציינה לחיוב כי האסיר ד"ר ליטוין משובץ באגף שיקום קבוצתי, עובד במסגרת תעסוקת אסירים מתחילת מאסרו, ואין נגדו מידעים שליליים. ואולם, הוועדה החליטה לקיים דיון נוסף כעבור חמישה חודשים לאחר שתקבל נתונים נוספים.
בדיון השני שהתקיים כאמור בשבוע שעבר הוצג אבחון פסיכו דיאגנוסטי הקובע כי מסוכנות האסיר לביצוע עבירות אלימות נוספות – נמוך. פרקליטות המדינה התעקשה על עמדתה, כי לא השתנה דבר, ועל ד"ר ליטוין להמשיך לרצות את מאסרו בכלא. גם נפגע העבירה ד"ר דגן כתב לוועדה ופירט על הסבל הפיזי והנפשי שעבר בעקבות התקיפה.
ועדת השחרורים בראשות השופט איזקסון קבעה כי לאחר שני דיונים, יש מקום לקבל את בקשת האסיר, עקב "התובנות שהגיע אליהן" ולאפשר כבקשת עורכת דינו שחרור לקהילה תחת פיקוח של הרשות לשיקום האסיר. הפיקוח יימשך, בקהילה, עד למועד הסיום המקורי של המאסר ביולי 2026.
הפרקליטות החליטה בסופו של דבר שלא לערער על ההחלטה.
נאשם נוסף שנשפט בפרשה ושוחרר בשחרור מוקדם הוא בן חלפון, אחד משלושת תוקפיו של דגן, שהיה בן 19. גם חלפון נדון לשבע שנות מאסר. בעבר ועדת השחרורים קיבלה את בקשת הסנגורית עו"ד חן מאירי וקיצרה את מאסרו ביותר משנה. גם במקרה זה פרקליטות המדינה התנגדה לשחרור המוקדם, ואולם ועדת השחרורים קבעה כי האסיר הצעיר עלה על דרך שיקומית לאחר ששולב במחלקה לטיפול בעברייני אלימות ולפיכך שוחרר בליווי רש"א – הרשות לשיקום האסיר.
