בית משפט השלום בתל אביב ביטל הרשעה של פקידה בבית בושת, כדי שלא לפגוע בהליך אימוץ בו החלה.
הנאשמת היא אחת מארבע פקידות שעבדו במכון ליווי בדירה בשכונת יד אליהו בתל אביב. בכתב האישום המקורי יוחסו לה עבירות של סיוע לסרסרות והחזקת מקום לשם זנות.
לפי כתב האישום, במסגרת תפקידה היתה הנאשמת (40) אחראית על ניהול המשמרות ותפעול שוטף של המקום. היא ניהלה שיחות טלפון עם לקוחות, הנחתה את הבנות שסיפקו שירותי מין, היתה בקשר עמן בכל הנוגע לסידור העבודה, והיתה אחראית על הקשר עם בעלי המכון – הסרסור. הנאשמת עדכנה אותו בנעשה במשמרת ובכמות הלקוחות ודיווחה לו על תקלות במקום.
הנאשמת ניהלה את הקופה וקיבלה לידיה חצי מכספי האתנן. גם את משכורתה, שנעה בין 300-400 שקל לכל משמרת, קיבלה ישירות מהבעלים במזומן.
המכון פעל באופן שיטתי, מאורגן ותחת כללים. שלוש הפקידות האחרות שעבדו במקום הורשעו במיוחס להן ונשפטו למאסר על תנאי וקנס.
הנאשמת האחרונה הגיעה להסדר טיעון, במסגרתו נמחקה עבירה של סיוע לסרסרות, אך הפרקליטות ביקשה להרשיעה כמו הפקידות האחרות בהחזקת המקום לזנות. מנגד, הסנגור עו"ד ניר רוטנברג ביקש לאחר קבלת תסקיר לבטל את הרשעתה, חרף ההודאה בעבירה.
בדיון הטיעונים לעונש שנערך אתמול, התובעת עו"ד אריאלה נבון טענה כי הנאשמת נטלה חלק מרכזי בניהול השוטף של בית הזונות, וכי התפרנסה מ"תעשיית ניצול הנשים" (14 אפריל).
התובעת טענה כי מדובר בעבירה חמורה, אשר אינה מאפשרת את סיום התיק באי-הרשעה. עוד טענה, כי לא הוכח שלנאשמת ייגרם נזק חמור המצדיק ביטול ההרשעה וחריגה מהעונש של יתר הנאשמות.
עו"ד רוטנברג ביקש מנגד שלא להכתים את הנאשמת בהרשעה פלילית. הסנגור הדגיש כי הנאשמת עבדה כחודש אחד בלבד במקום – תקופה קצרה יותר משאר הפקידות שעבדו מספר חודשים. לדבריו, היא עזבה את "מכון העיסוי" מיוזמתה, כשהבינה בדיוק את טיב העבודה ומאז עברו כבר שש שנים.
הסנגור הדגיש כי לנאשמת אין עבר פלילי והרשעה תגרום לה נזק חמור, שכן היא פנתה להליך אימוץ ילד כאם חד-הורית, ורישום פלילי יביא קרוב לוודאי לפסילתה והוצאתה מההליך על ידי משרד הרווחה.
עו"ד רוטנברג הפנה לתסקיר שירות המבחן, המלמד על נסיבות חייה הלא פשוטות של הנאשמת, שעלתה לישראל בגיל 20, חוותה פגיעה מינית וקשיים נפשיים רבים, ועתה היא על מסלול שיקום כפי שציין התסקיר שהמליץ על ביטול הרשעתה.
עוד ציין הסנגור, כי מאז העבודה במכון הליווי בשנת 2018, לא נפתחו נגד הנאשמת תיקים חדשים והיא מבקשת לאמץ אורח חיים נורמטיבי ואף סיימה בהצלחה קורס תכנות.
השופט ירון גת אימץ את בקשת ההגנה ואת המלצת התסקיר. השופט סקר את תולדותיה חייה של הנאשמת, שעלתה לישראל מאוקראינה במסגרת תוכנית של הסוכנות היהודית אך נחשפה להטרדה מינית מצד מדריך, ובמהלך השנים חלה הדרדרות במצבה הנפשי והרפואי והיא התמכרה לאלכוהול.
בשנים האחרונות, לאחר טיפול ממושך נגמלה הנאשמת משימוש בחומרים ממכרים ואף מצבה הנפשי התייצב, וכיום היא מבקשת לאמץ ילד ועניינה עומד לפני הרשויות המאשרות הליכי אימוץ בארץ.
השופט גת כתב עוד, כי "הנאשמת נעדרת הרשעות קודמות, ולא עומדים כנגדה תיקים פתוחים. באשר לעבירה הנדונה, הנאשמת מסרה כי הסכימה להצעת עבודה כמזכירה במרכז לעיסוי, תוך שלדבריה, לא הייתה מודעת לאופן השירות שניתן במקום בפועל. הנאשמת מסרה לשירות המבחן כי עם הבנת המצב פעלה להפסקת עבודתה שם. שירות המבחן התרשם מהבעת חרטה וכי להליך המשפטי היה אפקט מחדד גבולות, ונראה כי הנאשמת הפיקה לקחים מתאימים".
השופט סיכם כי "העונש המקסימלי הקבוע בחוק לצד עבירה של החזקת מקום לשם זנות עומד על חמש שנות מאסר, ואולם בהתחשב במכלול הנסיבות… ברור כי מדובר באירוע חריג בנוף חייה של הנאשמת, שאינו מאפיין אותה בדרך כלל". לדברי השופט, לאור הליך האימוץ "שהינו כה משמעותי בחייה" ופוטנציאל השיקום, הוא מקבל את בקשת ההגנה וקובע כי הנאשמת תבצע 100 שעות לתועלת הציבור (של"צ) ולא תורשע בעבירה.
