בתחילת חודש ספטמבר אשתקד השלימה המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה את תהליכי הסגרתו של יורם ון הארן (56), שנחשד כי ממקום מושבו בהולנד שלח לישראל יותר מארבעה ק"ג MDMA (אקסטזי).
הסיפור החל בשנת 2016, אז נתפסו הסמים בנתב"ג יחד עם הבלדר שבא לאסוף אותם.
בקשה ההסגרה של משטרת ישראל הוגשה להולנד רק כעבור ארבע שנים – ב-14 ליולי 2020.
בין היתר נטען בה כי ון הארן הוא פעיל בארגון פשע ישראלי, שאחד מחבריו מסר עדות על חלקו בהברחות האקסטזי לישראל. משכך, לאחר הליך משפטי הכריז עליו בית המשפט בהולנד בר הסגרה לישראל.
ימים ספורים לאחר הסגרתו של ון הארן, הוגש נגדו לבית משפט המחוזי בירושלים כתב אישום חמור המתייחס לשני אירועי הברחה עיקריים – האחד משלהי 2015, והשני מיולי 2016.
על פי כתב האישום, ב-21 דצמבר 2015 פנה אל ון הארן אחד החברים ברשת, גלעד הנקין, והציע שאדם בשם יונתן מרלנגון יעביר עבורו סמים מהולנד לישראל. בהמשך לכך, נטען, ון הארן העביר לאותו מרלנגון תיק עם מספר בקבוקים ובהם MDM נוזלי מהסוג שהוא ביקש, וזה העביר את התיק לישראל.
באירוע השני שבכתב האישום נטען, כי בחודש יולי 2016 סיכמו השלושה עם אדם נוסף (ע"ל, שלא נעצר) על העברה נוספת. נטען, כי ון הארן העביר לשניים מזוודה שהכילה שני בקבוקי יין שבכל אחד מהם MDMA נוזלי. באותה העברה, נטען, הוטמנו בתא נסתר במזוודה שלוש שקיות ניילון מוארכות, בהן 3,143 ק"ג אבקת MDMA.
שלושה ימים לאחר ההעברה השנייה נטען כי לרשת הצטרף אדם נוסף, שלום מליוגין המכונה "ג'ניה", שקיבל לידיו מזוודה עם חומר, ב-21 יולי 2016 הוא נעצר בנתב"ג כשברשותו כמויות דומות של סמים.
בבקשת המעצר שצורפה לכתב האישום טענה הפרקליטות כי "בידי המאשימה ראיות טובות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לנאשם (ואן הארן), והן כוללות, בין היתר הפללה של הנאשם על ידי אחד משלושת הנאשמים שמסר עדות מפורטת נגד מי שהוגדר כ"ספק ההולנדי".
אחד הפרטים שהתביעה נסתה לרתום לטובת הפללה של הנאשם היה קילו קוקאין שנמצא מוסלק בתוך כריכה של ספר אשר נתפס אצל ישראלית בתיק אחר בפרשה. בחיפוש אצל ואן הארן נתפס פתק עם השם של אותה הישראלית, אבל זה לא הספיק כדי לקשור אותו לקוקאין, שנתפס במקביל לסם האחר המיוחס לואן הארן, MDMA, ובסופו של דבר הוא לא נכלל בכתב האישום נגדו.
עו"ד ניר ליסטר ועו"ד עדי סול, המייצגים את הנאשם ון הארן, בחנו את חומרי החקירה והגיעו למסקנה כי יש לזכות אותו על בסיס ההגנה מן הצדק, שמשמעותה הליך בלתי הוגן.
הסנגורים טענו כי לצורך בקשת ההסגרה מדינת ישראל הטעתה את ההולנדים בכל הקשור לסעיפי האישום שיוגשו נגד ההולנדי הישראלי.
לטענתם, בקשת ההסגרה הוגשה על "ייבוא סמים במסגרת חברות בארגון פשע", אך בסופו של דבר הפרקליטות בישראל הגישה כתב אישום על ייבוא הסמים בלבד, עבירה שלצורכי הסגרה מחייבת רף ראייתי גבוה יותר מזה של ניהול ארגון פשע – מילת הקסם של המאבק העולמי בפשיעה מאורגנת.
בנוסף, חרף בקשת ההסגרה שנהוג כי היא ממצה את איסוף הראיות במדינת המקור, אחרי שהנאשם הוסגר לישראל המשטרה כאן בקשה לערוך השלמות חקירה כדי לגייס ראיות נוספות שלא היו ברשותה במועד בקשת ההסגרה, מה שמחזק את הטיעון של ההגנה על כך שמשטרת ישראל הטעתה את משטרת הולנד.
ב-22 ספטמבר 2022 התקיים דיון בראיות לצורך בקשת המעצר, ואז התברר כי הבסיס לראיות התביעה על עבירת יבוא הסמים הוא בעדות של אחד בשם גלעד הנקין, חבר הרשת המדוברת ש"פתח" לכאורה על הקשר ההולנדי. בהמשך לטיעון של ההגנה על כך שמדובר בראיה חלשה שאינה מספיקה להסגרה, התעוררה מחלוקת עם הפרקליטות בשאלת אמינות העדות של הנקין משנת 2016.
לפי עורכי הדין ליסטר וסול, מצפייה מוקפדת בתיעוד החזותי של חקירת הנקין נראה כי כל רצונו היה לרצות את חוקריו ולזכות בטובת הנאה, בזמן שהחוקרים עשו מאמצים לשכנע אותו כמה הוא ירוויח משיתוף הפעולה הזה.
הפרקליטות עמדה על כך שהחוקרים הבהירו להנקין כי כל טובת הנאה שהם מציעים לו מותנית בהסכמת הדרגים הגבוהים – במשטרה ובפרקליטות.
מנגד טענות הסנגורים, "לא הפללה יש בדבר, אלא העללה".
יורם ון הארן והסמים שנתפסו בתוך המזוודה (דוברות המשטרה)
בהמשך ההליך, ראיות התביעה נבחנו על ידי השופט אלכסנדר רון בבית המשפט המחוזי בירושלים, אל נוכח טיעוני ההגנה באשר לניפוח הראיות בהולנד, והקטנה שלהן בישראל.
"ניכר שיש פער של ממש בין הערכת הפרקליטות, שמקומו של ון-הארן בפרשה מרכזי ורב, לבין מסת הראיות שהיה בידה לגבש לקראת הגשתו של כתב האישום", כתב השופט. "בנסיבות העניין התשתית הראייתית שקיימת היא גבולית".
על רקע זה קבע השופט כי יש לקבל את בקשת הסנגור ולשקול חלופת מעצר, אך רק לאחר שיוגש תסקיר מבחן, ולכן הוא האריך את מעצרו של הנאשם עד להחלטה אחרת.
כפי שדווח בפוסטה בדצמבר אשתקד, בעקבות העומס על שירות המבחן התסקיר בעניינו של יורם ון-הארן נדחה שוב ושוב. הסוגייה הגיעה עד בית המשפט העליון שקבע דד-ליין, לאחריו שוחרר הנאשם.
לאחר השחרור נמשך המשפט והצדדים החלו בהליך הוכחות שנמשך יותר משנה.
במהלך עדויות העדים עלו בחקירות הנגדיות סתירות רבות, כך למשל, הבלדר ומרלנגון טענו כי הם בכלל לא מכירים את הנאשם ואת עד התביעה המרכזי הנקין, שטען בחקירה במשטרה כי הנאשם הוא זה שארז את הסמים.
העד המרכזי הנקין טען בבית המשפט כי הוא לא זוכר דבר בגלל תאונה שעבר, והתביעה בקשה להפעיל בעניינו את סעיף 10א' המאפשר שימוש בעדותו שניתנה לחוקרי המשטרה.
עקב התאונה, מצבו הרפואי של העד המרכזי – הנקין – לא איפשר את המשך עדותו.
מלבד זאת, בצעד חריג, נוכח הטיעונים במשפט של עורכי הדין ליסטר וסול, בית המשפט בהולנד מנע את העדויות של עדי התביעה ההולנדים בארצם, מה שהיה אמור לחזק לכאורה את האישומים נגד ואן הארן.
לנוכח ההתפתחויות בסיום פרשת התביעה וטרם החלה פרשת ההגנה, הפרקליטות הודיעה לבית המשפט ולסנגורים כי בכוונתה לשקול חזרה מכתב האישום.
ואכן, בסופו של דבר, כל אלו, הובילו להחלטת הפרקליטות לחזור בה מכתב האישום.
לאור ההודעה החד צדדית של הפרקליטות לבית המשפט זוכה הנאשם מכל האישומים שיוחסו לו.
