פרסום ראשון באתר "פוסטה" (11 ספטמבר 2023).
כשנה וחצי לאחר ניסיון הרצח של ניסים (נינה) דומרני ב-20 מרס 2022, תיק שעל פניו נחשב סגור מבחינת הראיות לנוכח התיעוד המטלטל של אירוע הירי – לבית משפט המחוזי בבאר שבע הוצג הסדר טיעון מקל בעניינם שלושת הנאשמים:
ולדיסלב מייכלוב (29)
רוברט אובנסוב (21)
ישראל ביטון (28).
היעד לניסיון החיסול היה כאמור ניסים, בנו של שלום דומרני, מי שמוגדר על ידי המשטרה כראש ארגון פשע.
כתב האישום המקורי ייחס לנאשמים שורה של עבירות חמורות ללא מניע ישיר:
ניסיון רצח
חבלה חמורה בנסיבות מחמירות
עבירות נשק
קבלת רכב גנוב
שינוי זהות של רכב או חלק מרכב
השמדת ראיה וחבלה במזיד לרכב.
פרקליטות מחוז הדרום, שהגישה את כתב אישום התחמקה מפירוט המניע לעבירה החמורה, אבל ברשימת הראיות היא טרחה לשתול פרטים המרמזים על המניע: המלחמה של בני שלמה והכנופייה הקווקזית נגד דומרני האב. על פי המידע בראיות, הנאשמים בניסיון הרצח היו מזוהים עם בני שלמה, ועוינים את שלום דומרני האב.
בהקשר זה יש לציין, כי חצי שנה לאחר ניסיון החיסול של דומרני ג'וניור, נרצח בני שלמה בתחנת הדלק באזור. האצבע המאשימה הופנתה באופן טבעי לדומרני כמי שהזמין את ביצוע הרצח כנקמה על ניסיון החיסול של בנו הבכור. כידוע, ההאשמה הזו נותרה במישור המודיעיני בלבד, ונכון לעכשיו הרצח לא פוענח.
לפי כתב האישום המקורי, שהוגש על בסיס חקירת ימ"ר לכיש, מסיבה שאינה ידועה השלושה קשרו לרצוח את דומרני הבן.
ב–7 מרס 2022, נטען, הנאשמים עשו שימוש ברכב מזדה גנוב שהוצמדה לו לוחית זיהוי של רכב אחר, והצטיידו באקדח גלוק.
ב–13 מרס, נטען, התקשר הנאשם אובנסוב לאדם אחר וביקש ממנו שיכנס לאפליקציית טלגרם דרך סים חדש שמסר לו. לאחר מכן, השניים שוחחו דרך הטלגרם ואובנסוב ביקש מהאחר שיסייע לנאשמים להתניע את רכב המזדה, תוך שהבטיח לו כי הדבר ישתלם לו. בהמשך, הנאשם ביטון ואדם נוסף שזהותו אינה ידועה, אספו את האחר למקום בו החנה את רכב המזדה על מנת שיסייע להם להתניע אותו, אך ללא הצלחה.
ב–14 מרס, נטען, הנאשם מייכלוב התקשר שוב לאותו אחר וביקש ממנו לסייע להתניע את המאזדה. בסיום אותו יום נסע האחר עם אדם נוסף למקום בו חנתה המזדה והצליח להתניע אותה. משכך, נטען בכתב האישום, ביטון הסיע את האחר למקום מסוים באשקלון והסביר לו שעליו להעביר את המאזדה לחניון תת קרקעי דרך רחובות מסוימים שהם בטוחים מבחינת מצלמות אבטחה.
ב-20 מרס, נטען, בשעת בוקר, ביטון נסע עם רכב טויוטה שלו לתחנת דלק במושב מבקיעים, רכש שם מגיני שמש, החליף את לוחיות הזיהוי של הטויוטה שלו כדי שתשמש רכב מילוט, ונסע למקום בו המתינו לו מייכלוב ואובנסוב על מנת למלט אותם לאחר ביצוע ניסיון הרצח. סמוך ל-10:20, הנאשמים מייכלוב ואובנסוב הגיעו ברכב המזדה לחניה הסמוכה לעסק המכוניות של דומרני הבן, בדיוק כאשר הוא נכנס לרכב מסחרי במגרש והתיישב בכיסא הנהג.
לפי כתב האישום, אחד משני הנאשמים יצא מהמזדה ורץ לעברו של דומרני כשהוא חבוש בכובע קפוצ'ון, על פניו מסכת קורונה ועל ידיו כפפות, הוא אחז באקדח והחל לירות לעברו של דומרני הצעיר אשר הצליח לצאת מהרכב וניסה להסתתר מאחוריו, אך מעד ונפל. היורה המשיך לירות מהאקדח לעבר דומרני שהיה שרוע על הקרקע, ובסך הכל ירה לעברו 14 יריות.
לאחר הירי נמלט היורה בריצה לרכב המזדה שעמד מונע ובו המתין שותפו, והשניים נמלטו מהמקום. בהמשך הם הגיעו לרחוב בנימין בפאתי אשקלון, הציתו את הרכב יחד עם האקדח ושתי לוחיות הזיהוי, ועברו לרכב הטויוטה בו המתין להם הנאשם ביטון. השלושה נסעו מאשקלון לכיוון אזור היישוב נבטים, שם הציתו גם את בגדיהם של היורה ושותפו, הציתו את לוחית הזיהוי המזוייפת שהורכבה על רכב הטויוטה והחזירו למקומן את לוחיות הזיהוי המקוריות. כך הם עזבו את המקום בנסיעה, עד שנעצרו על ידי שוטרי ימ"ר לכיש ליד דימונה.
על פי הפרקליטות, עדי ראייה שהיו נוכחים במקום הירי הזעיקו את כוחות ההצלה. דומרני הובהל למרכז הרפואי ברזילי כשהוא פצוע קשה וסובל מחמישה פצעי ירי. הוא הוכנס לניתוח דחוף ובהמשך עבר סדרת ניתוחים נוספים. במועד הגשת כתב האישום, ניסים דומרני אושפז כשהוא סבל משיתוק בשתי רגליו ובידו הימנית, והוא מוגדר סיעודי קשה עד היום הזה.
"נאמנות לבני שלום הגבר"
בבקשת המעצר עד תום ההליכים נטען כי דומרני הצעיר טען בתשאולים שלו בבית החולים לאחר האירוע, כי הוא אינו מסוכסך עם אף אחד ואינו יודע מי ירה בו.
מנגד, על פי הפרקליטות, בתא בו היה עצור אחד הנאשמים בירי נכתבו על קירות החדר כתובות רבות, וביניהן: "נאמנות לבני שלום הגבר"… "נאמנות לקווקזים הגברים"… אשקלון על המפה"… ואפילו – "שלום ז"ל". שלא לציטוט, גורמים במשטרה אומרים כי האירוע מוגדר כ"פגיעה בחף מפשע", רק משום שהוא הבן של דומרני, על רקע הסכסוך בין הארגונים כדי להכאיב לדומרני האב.
התשתית הראייתית אותה ציינה הפרקליטות בעת הגשת כתב האישום כללה:
• עדויות שנגבו מעדי ראייה ועדים נוספים
• צילומי מצלמות אבטחה
• חוות דעת של מעבדת המשטרה לגבי הרכב והאקדח שנמצאו שרופים
• די-אן-איי של הנאשם מייכלוב על נעל חרוכה
• גרב ושרידי בד שנמצאו בצידי כביש 25 יחד עם בגדים ולוחיות הזיהוי המזויפות שהיו ברכב הטויוטה אשר שמשה את הנאשמים בהימלטות.
• ניתוח פלט תקשורת ואיכון סים קאר של רכב הטויוטה, אשר מלמד על מסלול נסיעת הנאשמים לאחר הירי
• תיעוד הירי עצמו במצלמות אבטחה ובטלפון הנייד של עד ראייה
• בנוסף, הכנסת מדובב (שוטר) לתא המעצר עם הנאשם ביטון
בעת שהותו שם, כך טענה הפרקליטות, ביטון כתב על פתק את השמות של שני שותפיו כפי שהוטחו בו על ידי המשטרה בחקירה, ואף הסביר למדובב כי המשטרה טענה בפניו כי מייכלוב היה זה שירה בעוד אובנסוב נהג ברכב המזדה. יום למחרת הורה ביטון לשותפו לתא, המדובב, לקרוע את הפתק ולזרוק לפח.
ראיה נוספת שצירפה הפרקליטות סותרת את גרסת המדובב על כך שהנאשם ביטון ייחס, כפי שהוטח בו במשטרה, את ביצוע הירי למייכלוב.
כמו כן, לפי הפרקליטות, על רגלו של הנאשם אובנסוב נמצאה חבלה התואמת את הפגיעה שספג היורה בעת שנפל לאחר הירי, כפי שתועד במצלמות אבטחה, מה שמסייע לכאורה לטענה כי הוא היורה.
על פניו, נראה היה כי מדובר בתיק סגור מבחינת כמות הראיות ומשקלן.
אולם, הסנגורים של הנאשמים, עורכי הדין נעמה אלחדד ואיתי רוזין, הצביעו על קשיים ראייתיים בתיק, בין היתר הם העלו טענות ביחס לזיהוי היורה שאינו בין הנאשמים.
כמו כן טענו הסנגורים, כי הדירה שבה נמצאו אפודים וכובעי גרב שייכת ליורה האמיתי, והמשטרה לא התמקדה בפיצוח כיוון החקירה הזה.
הסדר הטיעון: מאסרים בפועל למעורבים
לאחר הליך גישור ומשא ומתן בין נציגי הפרקליטות לבין הסנגורים, עורכי הדין אלחדד ורוזין, הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו יימחק האישום בירי והנאשמים יורשעו בעבירות סיוע לניסיון רצח בלבד, ואז שינוי זהות של רכב, השמדת ראיה וחבלה במזיד לרכב.
עם הצגת ההסדר, הפרקליטות הדגישה את הקושי להוכיח מי מהנאשמים הוא שירה, וציינה כי מדובר בתיק נסיבתי.
כמו כן נועם כי הקורבן דומרני חרף מצבו הקשה מאוד לא שיתף פעולה כאשר ניסו נציגי הפרקליטות לשוחח איתו על גובה הפיצוי, ואף טען כי אינו מעוניין לדעת לאיזה הסדר הגיעו הצדדים.
עוד ציינה הפרקליטות כי נכון להיום אין אינדיקציה מה הנזק ממנו הוא סובל כיום.
חרף מצבו הסיעודי הקשה של דומרני ג'וניור, לנוכח ההסכמה של הפרקליטות עם טיעוני ההגנה, השופטים גילת שלו, איתי ברסלר גונן ופאני גילת כהן נאלצו לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים:
• מייכלוב נשפט למאסר של שש שנים ושמונה חודשים.
• אובנסוב נשפט למאסר של חמש שנים ושמונה חודשים (כולל הפעלת מאסר מותנה).
• ביטון נשפט למאסר של ארבע שנים ושמונה חודשים.
לצד המאסרים המקלים, יחסית לחומרת האירוע והפציעה, על כל אחד מהנאשמים הוטלו אמנם מאסרים מותנים וקנס על סך 3,000 שקלים לאוצר המדינה, אבל פיצוי בסך 17 אלף שקלים בלבד לקורבן הירי, ומדובר בפציעה שהשביתה את דומרני הצעיר לכל המשך חייו.
עו"ד נעמה אלחדד ואיתי רוזין מסרו בתגובה: "אנו שמחים על ההסדר שהושג. לאחר שהתחלנו לנהל הוכחות בתיק הצלחנו לחשוף מחדלי חקירה משמעותיים מצד היחידה החוקרת שזנחה קצה החוט ליורה האמיתי. בנוסף, הצגנו עדויות של עדי ראייה שטענו כי היורה הוא ממוצא אתיופי, ורק מחדלי החקירה בצירוף הראיות שהצביעו על יורה אחר, הם אלה שהובילו להסדר שהושג. גם הפרסומים, כאילו ישראל ביטון התוודה בפני מדובב בתא המעצר התבררו כהדלפה שקרית מצד המשטרה, שניסתה לסכסך בין הנאשמים".
