רשם חדלות פירעון מלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, יניב דיין, קבע במסגרת הליך הסדר נושים כי עיריית ראשון לציון גרמה במחדליה לבזבוז זמן שיפוטי יקר ואילצה את החייב להתמודד עם הליכים מרובים ש"כלל לא היו צריכים להתקיים". בשל כך, הרשם הפחית יותר מ-100 אלף שקל מחובות החייב.
מדובר בחייב שהתנהלו נגדו מספר תיקי הוצאה לפועל על ידי נושים שונים, ובהם העירייה בגין חוב ארנונה. סך החובות עמד על 130 אלף שקל, והחלטת הרשם התקבלה במסגרת הליך אישור הסדר נושים קודם לצו פתיחת ההליכים.
בהחלטה נכתב כי היחיד כיום "הוא אב חד הורי ומגדל בגפו שני קטינים מזוגתו שעזבה אותו בסוף שנת 2021. כמו כן, עולה שהיחיד נתמך כלכלית בבני משפחתו עקב מצבו, ומתגורר בשכירות המשולמת על ידי אביו בדירת שלושה חדרים".
עוד מתואר כי ב-2013 פתח החייב עסק שלא צלח, ושעקב קריסתו הכלכלית והליכי הגבייה כנגדו, הוא עובד בעבודות מזדמנות של תיקונים ושיפוצים שאינם עם תלוש שכר, מ-2017.
החייב התייצב בישיבת ההסדר שהתקיימה – בעוד שהזוכים בתיק, לרבות העירייה כזוכה העיקרית בתיק – לא התייצבו. במהלך הדיון החייב העלה הצעת הסדר – אולם למרות זאת, העירייה כלל לא התייחסה להצעה ולא הגישה עמדתה, עד למועד אספת הנושים. באספת הנושים התנגדה העירייה להצעתו, בטענה שאמנם לא מדובר בחוב חדש, אך לטעמה די בכך שהתיק מ-2005 ולא שולמו בו כספים על חשבון החוב במשך זמן רב (כ-20 שנה), חרף פעולות הגבייה שננקטו.
מנגד טען החייב שהחוב נוצר בשנת 2000 בהיותו חייל בודד, יחד עם שותפיו לדירת מגורים, אך הוא נותר לשלם את החוב לבדו. הוא שיפר הצעתו להסדר, כך שתעמוד על שני שליש מסכום החוב במקור. בהמשך להצעתו, העירייה הודיעה שהיא דוחה את ההצעה המשופרת, מבלי שנימקה או הבהירה מהם הטעמים להתנגדותה, והסתפקה בהודעה לקונית בלבד.
בהמשך ההחלטה מנה הרשם את הטעמים הרלוונטיים שהיה על העירייה לשקול, בהם תשלום מרבית חוב הקרן. החייב שילם בתיק עד עתה כ-21 אלף שקל, כשהחוב במקור היה כ-25 אלף שקל. כמו כן צוינו נסיבותיו האישיות של החייב ומצבו הכלכלי. "החוב לעירייה מלווה את היחיד כמחצית מחייו והוא כפוף להגבלות חמורות מזה מספר שנים בעקבות כך. כמו כן, כפי שפורט לעיל, מדובר בחייב מרקע משפחתי וכלכלי רעוע, המגדל בגפו שני ילדים וכשבשל הגבלות אלו לא מתאפשר ליחיד להתפרנס באופן סדור, וכתוצאה מכך הוא אף מתקשה לספק את צרכי ילדיו כראוי ותלוי כמעט לחלוטין בתמיכה כלכלית מבני משפחתו".
טעם נוסף, על פי הרשם, נעוץ בכך שהחובות ישנים ומקור עיקר החוב שנותר – בריביות. "התיק נפתח ב-2005, בגין חוב ארנונה. במשך כ-18 שנה היחיד נאלץ להתמודד עם תיק ההוצאה לפועל, אשר נפתח בהיותו חייל בודד. עקב השנים הרבות שעברו מאז יצירת החוב, תוך שהחייב שילם סכומים לא מבוטלים בתיק, הרי שהריביות שהצטברו לחוב במהלך השנים, מהוות כיום את עיקר החוב שנותר ליחיד לשלם".
טעמים נוספים שציין הרשם בתמיכה להחלטתו הם חוסר מעש של העירייה במשך זמן רב, חוסר תום לב וגרירת ההליך מעבר לצורך, וכן היעדר הנמקה וביסוס ההחלטה בהתאם להוראות החוק.
לסיכום, קבע הרשם בהחלטתו: "הזוכה פעם אחר פעם לא עמדה בחובותיה בהליך, לא התייצבה לדיונים כנדרש ולא הגישה אסמכתאות כנדרש, זאת אף לאחר שבהתאם לבקשותיה ניתנו לה מספר ארכות על מנת לעמוד בחובותיה, ובכל זאת לא חדלה מכשליה ומהארכת ההליך שלא לצורך. העירייה גרמה במחדליה לבזבוז זמן שיפוטי יקר ואילצה את היחיד להתמודד עם הליכים מרובים, שכלל לא היו צריכים להתקיים".
לפיכך, הרשם אישר את הסדר הנושים שגובש, ואישר את הפחתת סך החובות מ-130 אלף שקל ל-25 אלף שקל לכלל הנושים. כמו כן הורה הרשם לעירייה לשלם ליחיד הוצאות בסך של 10,000 שקל וכן הוצאות לקופת המדינה בסך 7,000 שקל בשל התמשכות ההליכים.
