הפרקליט של המדינה: "פוסטה" על הזיכוי המהדהד של עו"ד ירום הלוי

"ב-24 דצמבר 2015, יום לאחר שבית משפט העליון דחה את הערעור שהגישה הסנגוריה הציבורית על ההרשעה של רומן זדורוב, הגיעה אל משרדי אולגה זדורוב וביקשה להניע מהלך של משפט חוזר. גם באותו היום, הקשה כל כך מבחינתה, היא עדיין מאוד האמינה בחפותו. אני, במין אינסטינקט שכזה, שאלתי את עצמי, ואותה, אם יש לה כסף לממן מהלך כזה. אולגה אמרה שלא נראה לה, היא השפילה מבט ואמרה שיש לה בעיה כספית.

"ביקשתי לקרוא את התיק ותוך שבועיים הודעתי לה שאני בפנים. מאז, שבע שנים ושלושה חודשים אני זוכר את ה'לא נראה לי' הזה של אולגה, וככה זה נשאר עד היום. בשלב מסוים, כאשר נדרש מימון לאנשי המקצוע בדרך למשפט החוזר פנינו לגיוס המונים והשגנו 250 אלף שקל, אני היחיד שלא קיבל כסף, שקל לא קיבלתי! זה לא הפריע לי, כי זו היתה שליחות שנהניתי מכל רגע בה.
"אני אומר את זה עכשיו אחרי ההחלטה המדהימה של בית משפט המחוזי בנצרת, והייתי אומר את זה גם אם הייתי נדחה, כי אהבתי כל רגע, אהבתי מה שאני עושה, זה מילא אותי משמעות בחיים".

זהו עו"ד ירום הלוי, עוף מוזר יגידו כל מי שמכירים אותו ובאו איתו בדברים. איש קשה, סיזיפי, קפדן, דייקן, זהיר מאוד, עקשן, אבל גם חד עין רהוט ורגיש. כל התכונות האלה שעשו אותו לסנגור פלילי משובח, משפטן, אשף המשפטים החוזרים ואלוף הזיכויים. שמונה זיכויים בתיקי רצח ועוד עשרות זיכויים בשלל תיקי פשע חמור של מיטב מותגי הפשע ומגוון אזרחים מן המניין, את הרשימה המלאה הוא מפרסם באתר האינטרנט של משרדו.

בראיון ל"פוסטה", שלושה ימים אחרי הזיכוי המהדהד והחד משמעי, הוא עדיין מתקשה להירגע מהתהליך שעבר. "פסק הדין המזכה מלמד שהרכב השופטים בערכאה הראשונה היה מוטה, וכך גם בערכאה השנייה אחרי שבית משפט העליון החזיר אל אותם השופטים את התיק", אומר עו"ד הלוי. "רומן היה צריך להיות מזוכה בסיבוב השני, על בסיס חוות הדעת של הפתולוגית ד"ר מאיה פורמן מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, שהתעקשה כי הרצח בוצע עם סכין בעל להב משונן ולא עם הסכין היפנית של זדורוב. אבל לא, השופטים הלכו שוב אחרי תזת 'המחלץ האלמוני' של הפרקליטות והרשיעו אותו מחדש".

לפי הסנגור, הנקודה שגרמה לו להאמין בתיק היא שלוש טביעות נעל זרות: על מכסה האסלה לצידה של תאיר, על הניאגרה ועל הקיר במעבר אל תא השירותים השכן. מדובר בטביעות נעל שאינן שייכות לזדורוב אלא לרוצח האמיתי, או הרוצחת, בעוד הפרקליטות המשיכה להתעקש כי מדובר בנעליים של אחד האנשים שגילו או טיפלו בגופה של תאיר. זוהי תיאוריית "המחלץ האלמוני" של התביעה, שהשופט העליון חנן מלצר הטיל בה ספק והורה לבדוק אותה במשפט החוזר, והיא קרסה לחלוטין על פי התרחיש שהסנגור שרטט באמנות.

תיאורית המחלץ האלמוני
"מלכתחילה נמצאו שלוש עקבות זרות בזירת הרצח, שלא שייכות לרומן או לאחד מאלה אשר נכחו בזירה והנעליים שלהם נדגמו ונבדקו", מסביר עו"ד הלוי. "כדי להסביר את הפער הזה, בין ההודאות של זדורוב לבין החוסר בראיות פורנזיות נגדו בזירה, במשטרה המציאו את תיאוריית 'המחלץ האלמוני', טענו שהעקבות ה'זרות' בתא (מס' 2) בו נמצאה הגופה ובתא הסמוך (3) הן של נוכחים שונים שעברו שם לאחר גילוי הגופה.

"הם היו מודעים לזה שהרוצח/ת עבר/ה מתא 2 דרך האסלה והניאגרה אל תא 3 ומשם החוצה, ולא קפץ/ה מעל הדלת הסגורה של התא בו נותרה המנוחה, כפי שעשה רומן בשחזור הקלוקל לכל הדעות. הם ראו איך רומן משחזר כאילו הוא שיסף את הגרון מצד ימין של המנוחה, בעוד שהחתך המרכזי נפער בצד שמאל של תאיר האומללה.
"פרקליטות יסודית היתה מבינה כבר בהתחלה שבהיעדר חיזוקים פורנזים מדובר בהודאות שווא, כפי שזדורוב טען מיד אחרי ההודאות שנכפו עליו והשחזור המודרך, ומשחררת אותו ללא כתב אישום. אבל לא אצלנו, הם כאילו אמרו לו, נכון, טביעת הנעל על האסלה ליד המנוחה היא לא שלך, אבל אתה לא תלך הביתה".

עכשיו מתאר הסנגור מה הבריק במוחו כבר בקריאה הראשונה של התיק, הבזק שבסופו של דבר הוביל לזיכוי: "רציתי לדעת מה שאף שופט לא שאל עד אז, מתי נפתחה דלת התא אחרי מציאת הגופה, ומה עשו כל 15 האנשים שהגיעו לשירותי הבנות בשני גלים מרגע מציאת הגופה. כולם אמרו אותו דבר, שעות, זמנים, מיקומים, בלי סתירות, ממש כמו גלגלי שיניים במכונה משומנת.
"ראשונים היו שני החברים של שמואל ראדה מצוות החיפוש הקהילתי אשר ערכו חיפושים עם פנסים ברחבי בית הספר, עד שהגיעו למתחם השירותים ונתקלו בתא 2 הסגור, הציצו מלמטה וראו את הרגליים והדם, טיפסו מתא מספר 1 וראו ראשונים את הזוועה. השניים הזעיקו את אב הבית שהביא שפיץ פלייר אבל רעד מהתרגשות ולא הצליח לפתוח את הדלת, אחד החברים פתח את הדלת במקומו וכל השלושה נותרו המומים מהמראה שנגלה לעינהם בתא השירותים, הם לא העלו בדעתם להיכנס ולזהם את הזירה.

"בעקבותיהם הגיעו קצין המודיעין המרחבי של המשטרה, שסגר את מתחם השירותים, פראמדיק של מד"א ורופא. הפראמדיק נכנס לתא והצמיד לחזה של הנערה המוטלת על האסלה רפידות אק"ג, כדי לבדוק אם היא עדיין בחיים, הרופא רק עקב אחריו מחוץ לתא.
"כל השישה הראשונים העידו במשטרה כבר בסמוך לאירוע ובבתי המשפט, שהם לא נכנסו לתא השירותים, שהם סגרו את הזירה, שאף אחד מהם לא טיפס על מכסה האסלה, שהנעליים שלהם נדגמו על ידי חוקרי הזיהוי הפלילי שהגיעו בהמשך. זה לבד היה אמור להפיל את כל התיאוריה של 'המחלץ האלמוני', שעמדה מאחורי ההרשעה בשלוש הערכאות".

מי שעוד הזדעזעו מתיאוריית המחלץ האלמוני המופרכת של הפרקליטות הם שני השופטים שזיכו את זדורוב, אשר קולה ודני צרפתי. "הפרקליטות הקדישה לנושא פרק שלם בן 30 עמודים תחת הכותרת 'כאוס' שכל עניינו היה להראות כי אין לסמוך על העדים, אין לסמוך על ממצאי הזירה, אין לסמוך על עבודת מז"פ ועוד ועוד", כתב ראש הרכב השופטים קולה. "דומני כי דווקא הפרק הזה בסיכומים של המאשימה הוא ה'כאוס' בהתגלמותו… ככל שאכן היה כאוס בזירה אזי מחדל זה צריך להיזקף לזכותו של הנאשם ולא לחובתו".

אפילו השופטת המזכה תמר ניסים-שי פקפקה לרגע קט בתיאוריית המחלץ האלמוני. "בהנחה שאכן מדובר בעקבות נעל אני ערה לכך שאין עדות כי מי מהנוכחים בזירה טיפס על הקיר בין תא 2 לתא 3, וגם אין הסבר מדוע שמישהו בכלל ירצה לעשות זאת, בהינתן שתא 2 כבר פתוח… נותר סימן שאלה שהליך זה לא הביא להסרתו… (אבל) לטעמי אין בסימן שאלה זה כדי להשליך על המסקנה הסופית" – הרשעה ברצח.

הו! אולה
אחרי שעו"ד הלוי נתן מענה לשאלה המסקרנת בדבר שכר הטרחה, שהוא ויתר עליו מלכתחילה, נותרה פתוחה התייחסותו לתביעת הענק שהגישה נגדו ונגד יוצרי "צל של אמת" אולה קרבצ'נקו, מה שלא מפריע לעו"ד הלוי לחזור ולהצהיר בכל פלטפורמה אפשרית – "אולה קרבצ'נקו היא הרוצחת של תאיר ראדה".
קרבצנ'קו מנגד גם כן מרבה להצהיר בראיונות הרבים מאז הכרעת הדין המזכה, ואף לפניה, כי השופט העליון מלצר ניכה אותה מחשד, וכך גם פרקליט המדינה עמית איסמן, שיום לפני תחילת המשפט החוזר הודיע על סגירת התיק נגדה, אחרי שכמעט 10 שנים היא היתה חשודה ברצח תאיר ראדה במקביל לזדורוב שהורשע ונאבק על חפותו.

קורבצ'נקו ומצדדיה נסמכים על ההחלטה של פרקליט המדינה אבל מתעלמים מהקביעה של השופט מלצר בהחלטה על המשפט החוזר, שם הוא קובע כי דגימת הד.נ.א המיטוכונדריאלי שנמצאה בשערות שנלקחו מגופת תאיר עשויה להוכיח שאדיר אכן גילה פרט מוכמן לגביה (סעיף 183), מה גם שהממצא המיטוכונדריאלי לצד העקבות הזרות וכתם הדם בתא מספר 3, יסייעו לקבוע מסמרות באשר למשקלן של הודאות זדורוב במשטרה (סעיף 188). "משמע", אומר עו"ד הלוי, "מה שמנקה את רומן מאשמה משליך על אשמתה של אולה, שזה ההיפך בדיוק מהטענות שלה בתקשורת, שבית משפט העליון ניקה אותה מאשמה".

גם השופט קולה ציין בהכרעת הדין, כי החלטת השופט מלצר על משפט חוזר היתה דו משמעית בהקשר של אולה, "מצד אחד נקבע שעל הערכאה המבררת יהיה לבחון את סוגיית הד.נ.א. המיטוכונדריאלי, מצד שני פרשיית אדיר ואולה אינה חלק מן העילות למשפט חוזר". עם זאת, בפתח הפרק הזה בהכרעת הדין השופט קולה הדגיש כי "דבר מוביל לדבר, כל הסוגיות הועלו לבירור לרבות סוגיית אדיר ואולה". על רקע האמירה הזו, והפרטים שעלו במשפט החוזר, נראה כי אין מנוס מכך שהתיק נגד קרבצ'נקו ייפתח מחדש בקרוב, חרף התדמית שובת הלב של אולה והמגננה לה היא זוכה בפרקליטות וכלי התקשורת, שם מסתפקים בדימויים הנוגים שלה ולא טורחים לצלול לראיות בעניינה כפי שעשו יוצרי "צל של אמת".

עו"ד הלוי טוען, כי לפני שנכנס לתיק הוא לא צפה בסדרה המעוטרת, אבל לאחר מכן הצפייה בסדרה רק חיזקה את עמדתו באשר לחפות של זדורוב, ומטבע הדברים גם באשר לחלק של אולה.
האם יכול להיות שאולה רצחה את תאיר, ועקב מצבה הנפשי היא אינה זוכרת את זה? הלוי משיב בשלילה, "יש לה הפרעת אישיות ולא מחלת נפש", ומפנה לדברים שאולה עצמה אמרה בהזדמנויות שונות, "גם כשהייתי בהתקף הייתי זוכרת כל דבר".

עו"ד הלוי מפנה גם לפרטי החקירה של אולה, לעימות שלה במשטרה עם אדיר חבני, לשיחות הטלפון המוקלטות בינהם: "במסרונים עם אדיר היא חושפת את הפחד שלה מפני האפשרות שאדיר יפליל אותה במשטרה ברצח תאיר. למשל, היא התחננה אליו, 'תעשה איתי חסד, אל תפגע בחירות שלי, בחופש שלי'. היא נחקרה על הסוד הזה שלהם, ומה הסוד? שהיא רצחה את תאיר. כאשר אדיר ניסה לסחוט ממנה מין תמורת הנצירה של הסוד הנורא הזה היא השיבה לו, 'עדיף לי מוות מאשר להיות זונה', אבל בסוף היא שכבה איתו אז.

"מה אני מבין מהדברים האלה שלה, שמבחינתה מה כבר יותר טוב ממוות? לשכב איתו תמורת שמירת סוד הרצח. לאחר שחבני הגיש את התלונה למשטרה שאלו אותה את זה בחקירה והיא אמרה, שהיא התרצתה לאהוב אותו אז… כי הוא מצא חן בעיניה אז, אבל בריענון בפרקליטות לפני העדות שלה בבית המשפט היא כבר אמרה שהיא שכבה איתו אז כי הוא סחט אותה".

עו"ד הלוי ביקש מבית המשפט לבחון את סוגיית "אדיר ואולה", ואף ביקש מהשופטים להרשיע את אולה ברצח תאיר ראדה. השופטים הבהירו כי הם אינם רשאים לעשות זאת, במסגרת פסק דין זדורוב, אבל הצדיקו את הדרישה של הסנגור לבחון את הסוגיה, ולו רק כדי לבחון אם קיימת אפשרות תיאורטית שמישהו אחר מהנאשם רצח את תאיר. שעה שנמצאו בזירה שערות עם ד.נ.א מיטוכונדריאלי אשר אינו תואם לזה של זדורוב, אך "תואם למעורב (או מעורבת) פוטנציאלי אחר, שומה עלינו לבדוק זאת".

החיזוקים לעדות של חבני
בנוגע למערכת היחסים החולנית והממושכת בין אדיר ואולה, השופטים הקפידו לציין כי היא נמשכה על פני תקופה משמעותית של תשע שנים, מ-2003 עד 2012.
הם חזרו והדגישו את הקשר של אולה לקצרין, את המרחק המזערי מדירתם לזירת הרצח – בית הספר "נופי גולן" בו למדה אולה בנעוריה. הם התייחסו בקצרה לפרידה האובססיבית, מצד אחד אדיר שהציף אותה בסמסים מאיימים, לרבות חשיפת הסוד בפני אחרים, ומצד שני את החבירה של אולה לסטודנט שי שוקרון אותו היא נסתה לדקור בגרונו בניסיון לטעום את דמו, או לרצוח מישהו, כפי שמסרה בעדותה במשטרה כאשר נעצרה והועברה לאשפוז פסיכיאטרי.
"אין בכוונתי לפרוט כרוכל את כל אותם סיועים וחיזוקים… אתייחס אך ורק למספר עובדות שאכן מטרידות ומחייבות בדיקה נוספת", הדגיש השופט קולה, בניגוד לשופטת בעמדת המיעוט המרשיעה, שכמו הפרקליטות ומרבית ערוצי הטלוויזיה ראתה בסיפור של חבני אינטרסנטיות מופרכת שכולה עלילת שווא.

בראש וראשונה התייחסו השופטים לשתי השערות שנמצאו על גופה של המנוחה. לאחר שבעבר נשללה השייכות שלהן למנוחה, לנאשם ואפילו לאולה, הן נבדקו מחדש בשנת 2018 לפי דרישת הסנגור הלוי ואז נמצאה התאמה של ד.נ.א מיטוכונדריאלי (שעובר על ציר האמא) לד.נ.א הנדיר מאוד של חבני, מה שמחזק לכאורה את הגרסה שלו מ-2012 על כך שאולה לבשה בגד שלו בזמן הרצח. "לסנגור של הנאשם, כמו גם לאדיר חבני, יש הסבר סביר לעובדת הימצאות שתי שערות שלו בזירת הרצח", קובעים השופטים בתמצית הניתוח המקיף שערכו על ממצאי הד.נ.א בשתי השערות, תוך שהם מותחים ביקורת נוקבת על טיעוני הפרקליטות בהקשר זה.

עו"ד הלוי טען, כי בעדות האסורה לפרסום של אולה בבית המשפט, הוא והשופטים הקשו עליה בסוגיות הקשות, אבל היא הסתפקה באמירות מתחמקות כמו, אין לי הסבר, אין לי תשובה. בהקשר זה השופטים התייחסו גם להתעלמות המקוממת של הפרקליטות. "המאשימה כמעט ולא התמודדה עם טיעוניו של בא כוח הנאשם לעניין החיזוקים והסיועים לגרסת אדיר, כשם שהיא אינה מתמודדת כלל עם שלל הסתירות והבעייתיות בעדות של אולה… המאשימה מסתפקת באמירה כללית סתמית לפיה עדותה של אולה היתה 'לא מתחמקת, לא מתחכמת.. והותירה רושם אמין'. לא כך הם פני הדברים", קובע השופט קולה וממחיש בסרקזם ממש את הזלזול של הפרקליטות בממצאים שהטיח בהם הסנגור.

למשל, "צודקת המאשימה שאין זהות בין רצח תאיר לבין תקיפת שוקרון, ברור שאין זהות, אבל בוודאי שיש דמיון, ברצח תאיר שוסף הצוואר, וכאן היה רק ניסיון לשיסוף צוואר. שם היתה תקיפה של קורבן אקראי וכאן היה ניסיון תקיפה של קורבן אקראי…".

עכשיו מצטטים השופטים מהעדות של אולה במשטרה לאחר שנעצרה על התקיפה של שוקרון, באקראי: "אני קמתי הבוקר עם מחשבות טובות שאני נמצאת בתוך בריכת דם ומלא איברים סביבי והרגשתי שאני צריכה לעשות משהו, לקחתי סכין חיתוך שיש לי בבית אצל אימא שלי שמתי בכיס של הג'קט ששמתי והלכתי להסתובב קצת בטבע, רציתי למצוא מישהו, הגעתי למעונות אני לא תכננתי למצוא את שמעון אבל הוא בא מולי".
ואחרי זה, ברמה המשפטית השופט קולה מתייחס ברצינות אל מה שהסנגורים, הלוי בשם זדורוב וירון פורר בשם חבני, טוענים בכל מקום אפשרי: "כיצד ידע אדיר לנבא ב-2012 את מה שתמסור אולה לגורמי הטיפול בשנת 2014? אין בפי המאשימה תשובה… גרסתו של אדיר בעניין הדחף של אולה לרצוח, יש בה ממש", חזר והעריך השופט קולה, רמז גס לפרקליט המדינה שסגר את התיק.

השופטים מחזקים בהכרעת הדין עוד ועוד פרטים מהסיפור של חבני, למשל שאולה ספרה לו שעבדה עם כפפות בשעת הרצח. הפרקליטות טענה בתגובה שחבני למד את הפרט הזה, המוכמן לכאורה, מחומרי החקירה בתיק שחלקם פורסמו, אלא שעו"ד ירום הלוי "הלך ומצא כי לא היו דברים מעולם", מתפעלים השופטים מהקפדנות של הסנגור, "המילה 'כפפות' לא נמצאה ולו פעם אחת במכלול חקירותיו של אדיר או של אולה…. אין פלא שהמאשימה לא התמודדה עם טענה זו בסיכומיה".

ויש עוד פרט שעליו מתעקש עו"ד הלוי, שיתכן והוא אפילו מחייב את פתיחת התיק הפלילי נגד אולה, לפי השופטים. "כתם הדם על מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי מחזק את טענתו של אדיר, לפיה אולה סיפרה לו שעברה מהתא השני לתא השלישי. עובדה זו התגלתה רק בשנת 2019, כך שברור הוא שאדיר לא יכול היה לדעת אותה מראש!".
הפרקליטות טוענת כי כל הגרסה של אדיר בתלונה למשטרה היתה עדות כבושה, "נניח שאכן כך הוא, ומה בכך?", תוהה השופט קולה, "סוף סוף נמצאו לכך תימוכין ממקור חיצוני… איני מתעלם כמובן מהסתירות הרבות שבגרסתו של אדיר… מן הצד השני בנקודות אחרות נמצאו חיזוקים חיצונים לגרסת אדיר, באופן שלא ניתן להתעלם ממנה".

לסיכום הפרק הזה שאלתי את עו"ד הלוי, מה היה ההסבר של אולה לשאלתו בנושא הציור המצמרר שהיא ציירה בכשרון רב חצי שנה לפני רצח תאיר ראדה, ובו צעירה חמושה בסכינים וחרב יושבת על אסלה בתא שירותים כשהיא מוקפת בכתמי דם ועוד פריטים שמתכתבים ישירות עם הקשר שלה לרצח המזעזע.
"היא השיבה בנושלאנטיות, שזה סתם דמיונות".

אילנה דיין וברוך קרא
יהושע הלוי, אביו של ירום, הוא בן למשפחה יהודית ממצרים שעברה לקולוניה בריטית בסודן, ונולד בעיר חרטום. "הוא עלה לישראל לבד בגיל 16, ללא בגרות, למד לבד והתקבל ללימודי הנדסה בטכניון", מתפעל ירום. אמא שלו, יהודית, היתה עולה חדשה מרומניה כאשר הכירה את אביו בחיפה.
בני הזוג נישאו ונסעו להולנד, שם התמחה האב בהנדסת אוניות, ושם גם נולד ירום שחזר עם הוריו לישראל בגיל שנה, גדל ברחוב חנה בשכונת כרמליה, למד בעירוני ה', שירת בסטילים של חיל הים ואחרי הצבא עבר ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב.
את ההתמחות הוא עשה בפרקליטות מחוז מרכז, וגם במשרד של השופט המנוח עדי אזר. באותה העת, כאשר התלבט לגבי מסלול הקריירה שלו, הוא הגיע למשרדו של עו"ד דוד יפתח. אחרי תקופה קצרה עזב לטובת פיתוח מקצועי של התחביב שלו, צילומי טבע, אבל אז חזר למשרד דוד יפתח, "עד שהוא פיטר אותי ופתחתי את המשרד הראשון שלי ב-1990". ב-25 השנים האחרונות המשרד שלו שוכן בקומת קרקע של בניין צנוע ברחוב ארלוזרוב פינת הלסינקי, הרחק מכל מגדלי הזכוכית.

עם השורשים הבריאים והרקורד המוכח שלו כמשפטן מקצוען, היית מצפה שעיתונאי המשפט ותוכניות התחקירים יאמצו אותו לחיקם, ויקדמו את המשימה שנטל על כתפיו, להוכיח שזדורוב חף מפשע. לא זה מה שקרה מהרגע שבו הלוי סימן את אולה קרבצ'נקו.
"אילנה דיין שהיא הכוהנת הגדולה עשתה איתי ראיון על משפט זדורוב, אבל אז היא החליטה שהיא 'מאמה תרזה' והלכה פתאום עם עם אולה. היא שאלה אותי בנימה נוזפת כזו, 'מה אתה רוצה ממנה? אולי תרד ממנה?' מאז, כולם הלכו אחריה ויישרו איתה קו. אני לא מבין, מיטב העיתונאים החוקרים, זה נראה להם טבעי שמלאכית כזו מסתובבת עם סכין קומנדו? שאחת כזו באה לדקור את החבר שלה בגרונו? שהיא מדברת במשטרה על התשוקה שלה לדם?
"כאן 11 נתנו לחבר קרוב שלה לעשות עליה סרט, היא בוכה בטלוויזיה וכולם ננעלים עליה. כתבות בעיתונים הגדולים, היא לא מפסיקה להתראיין, וזה הכל פייק ניוז. גיא פלג זוכה לראיון עם אדיר חבני אבל חובט בו רק בעניין יחסי המין החולניים עם אולה, שום דבר על הפרטים הרלוונטים לרצח.

"הדיסאינפורמציה שהעבירו עיתונאים כמו אביעד גליקמן וברוך קרא בעניין השופט קולה, זה היה אחד השיאים. באפריל 2022, בעיצומה של פרשת ההגנה, לאחר שכל עדי התביעה כבר העידו, הם פרסמו שחצי שנה לפני כן, בפתיחת המשפט החוזר, השופט קולה הציע לפרקליטות לחזור בה מכתב האישום בגלל המצב המהותי של הראיות.
"זה היה ספין מובהק, כדי לעזור לפרקליטות שהיתה בצרות אז לקראת סיום המשפט. הם עוותו בדיעבד את הצעת השופט וניסו לפגוע באינטגריטי שלו. ראש ההרכב כמעט והתפטר בגלל הסיפור הזה".

מה באמת היה שם?
"בהליך הקדם משפט הפרקליטות הוציאה הודעה שהם פותחים בחקירה חדשה של כל הממצאים הפורנזים. אני התנגדתי, כי מדובר בפגיעה בזכויות נאשם, הם חייבים ללכת עם הראיות הקיימות, עזוב שעד אז לא היה להם כלום נגד רומן וגם עכשיו אין להם כלום נגדו. הטחתי בהם שמדובר במשפט חוזר של רומן, ולא משפט חוזר של הפרקליטות, שמבקשת פתאום לשדרג את עצמה.
"מאחר ובית המשפט לא יכול לאסור עליהם להביא ראיות חדשות, ביקשתי לדחות את תחילת מועד ההוכחות עד שאראה את כל החומר החקירה, הישן והחדש. הם התעכבו והתחילו למרוח, ואז ראש ההרכב הציע להקפיא את המשפט בהסכמה עד שיסתיימו הבדיקות הפורנזיות של הפרקליטות. הם לא הסכימו, רצו להמשיך לחפש ראיות כאשר התיק כבר מתנהל. חוצפה, איפה נשמע כדבר הזה? מזה פרסמו כאילו השופט רצה לבטל את המשפט בגלל חולשת הראיות.

"אגב, הכתבים האלה כמעט ולא היו בדיונים, אלה שכן היו ראו את הסבל שלי כסנגור בישיבות הראשונות של ההוכחות מול אותו שופט קולה. למשל, היו לנו מריבות קולניות כאשר הייתי צריך להילחם על זמן ראוי בחקירת ראש צוות החקירה, יורם אזולאי, זה שהפיל את רומן והיה עד התביעה הראשון. אני חשבתי שאני בדרך לקטסטרופה, רק בהמשך, עקב חולשת הראיות השופטים התחילו להבין מה קורה והתחלתי להרגיש שהכף נעה לטובת ההגנה".

קראו בפרקים הבאים
פרק 2: זיו קריסטל על המדובב, הודאות השווא והשחזור של זדורוב
פרק 3: מיכאל פרוסמושקין על רשימת הראיות נגד זדורוב והזיכוי שנרכש בדם
פרק 4: הזיכוי של רומן זדורוב: האישיות של רומן והדיבה של המדינה