אבי, בשנות הארבעים לחייו, היה עצמאי בעל פיצרייה. אשתו שולי היתה צעירה ממנו, בשנות השלושים המאוחרות לחייה. לבני הזוג ארבעה ילדים קטינים. נשואים מזה כ-15 שנים. מצבם הכלכלי היה שפיר בהחלט.
אבי סיפר לנו שמזה מספר חודשים חש ריחוק יזום מצד רעייתו והוא חושד שהיא מנהלת רומן, נוהגת להיעדר מהבית מדי פעם בשעות הערב ולטענתו היא אמרה לו שהיא שוהה בלימודים מידי יום רביעי מהשעה 18:00 עד 22:00.
הסברנו לו את נהלי המעקב, צורת עבודתנו והתוצאות שיקבל.
אבי נפרד מאתנו. "סומך עליך", אמר לפני שעזב את משרדי חברת החקירות "סרדל שטרית".
למחרת בבוקר, יום שישי, המתנו לגברת סמוך למגוריה ביפו, בניין מגורים ישן בן חמש קומות. שולי יצאה מביתה בשמונה ורבע, נכנסה לג'יפ שחנה בחזית ביתה והחלה בנסיעה לכיוון חולון, לכביש הראשי הגדול והפקוק. כעבור חצי שעה לערך החנתה ברחוב צדדי ושקט. חנינו במרחק של 100 מטר לערך ממנה, תיעדנו אותה חונה ויורדת מהרכב.
מיד ירדנו אחריה עם המצלמה הסמויה בידינו. היא החלה ללכת ברגל, עשתה סיבוב גדול, כקילומטר של הליכה בין שבילים וסמטאות, ונכנסה לבניין מגורים. תיעדנו אותה נכנסת לבניין. לפי הסיבוב שהיא עשתה בכדי להיכנס לבניין והיכן שחנתה, הבנו מיד שהיא נזהרת שלא יבחינו בה וחשדותיו של אבי נכונים.
התמקמנו מול הבניין כך שאנו צופים על כל המרפסות בחזית הבניין בתקווה שייצאו למרפסת לעישון שאחרי.
כעבור כשעה וחצי הבחנו ב"גברת" עם גבר, יושבים במרפסת בקומה רביעית, עישנו ושתו משתי כוסות יין. תיעדנו אותם יושבים, שותים, מעשנים ומתנשקים. עשינו זום לגבר כדי שתהיה לנו תמונת פנים ברורה.
כעבור כרבע שעה נכנסו חזרה לתוך הבית. סרקנו את רשימת השמות על תיבות הדואר הישנות והמוזנחות, צילמנו את השם על תיבת הדואר, עלינו לקומה רביעית לאותה דירה שממנה יצאו לשאוף אוויר במרפסת. אימתנו את השם וירדנו למטה, המתנו שתצא.
בשעה 11:30 שולי יצאה מהבניין, הביטה ימינה ושמאלה והלכה לכיוון רכבה, נכנסה לרכב ונסעה חזרה לביתה.
התקשרנו לאבי ושאלנו אותו אם הוא יכול לדבר. הוא השיב שכן. עדכנו את אבי במאורעות היום שהיה.
היה שקט מעבר לקו. "טוב", הוא אמר.
סיכמנו שנעקוב עוד יום, ביום שבו היא אמורה "ללמוד". באותו יום היה לנו כבר את כל הפרטים על הבחור שמתגורר בקומה הרביעית. מסתבר שהבחור הינו הבוס שלה.
התמקמנו ביום רביעי בשעה 17:30. שולי יצאה מביתה, נכנסה לרכבה ונסעה לכיוון העיר. החנתה את רכבה ברחוב צדדי סמוך למרכז קניות, יצאה מרכבה, הלכה לכיוון הכביש הראשי, נכנסה לרכב פרטי שהמתין לה במקום. הבחור שהיה ברכב הניח את ידו על כתפיה, חיבק ונשק לה ארוכות. הטיימינג שלנו היה טוב.
הם החלו בנסיעה, מיהרנו אחריהם. נסענו כ- 25 דקות לערך. הם נכנסו לשכונה שבה מתגורר "הבוס". הכרנו היטב את המקום מפעם קודמת. כשהגיעו לחניון גדול של הבניין פנו לשמאל ואנחנו לימין; כך כשיצאו מהרכב היינו מספיק רחוקים להרים מצלמה ולצלם אותם נכנסים יחד לבניין שבו הוא מתגורר. שלפנו את המצלמה הסמויה ומיהרנו לבניין, עלינו במהירות לקומה הרביעית לתפוס אותם נכנסים יחדיו לתוך הדירה. כיוונו את המצלמה הסמויה לדירה ובדיוק תפסנו אותם נכנסים פנימה.
יצאנו החוצה, הסתתרנו בחזית הבניין, לצלמם יוצאים שוב למרפסת בקומה הרביעית, כך שאנו צופים גם על המרפסת וגם על היציאה מהבניין. בעודנו ממתינים שהזוג ייצא למרפסת, הפלאפון צלצל ועל הקו היה אבי. "מה קורה? מה חדש?", הוא שאל.
סיפרנו לו שהיא הלכה "ללמוד משהו אחר", וש"היא הגיעה שוב לכתובת של הבוס".
אבי שהיה כולו נסער סינן "בת ****, אני בדרך לכתובת", וניתק לנו את הטלפון.
כעבור כחצי שעה ראינו אותו נכנס לבניין. מיד נכנסנו אחריו, תפסנו אותו בלובי, ניסינו לדבר אל ליבו, שייתן לנו לסיים את המעקב כמו שצריך ובסיום נביא לו את כל החומר מסודר. אך אבי בשלו, כולו נסער ועצבני, לא היה מוכן להקשיב. הוא עלה לקומה הרביעית, עלינו אחריו וראינו אותו מאזין מבעד הדלת… את מה שהוא שמע שם נשאיר לו ולה… (כמובן שלא תיעדנו את "הרעש" מחשש להאזנת סתר.
חזרנו למקום המסתור, מוכנים עם המצלמה לכיוון המרפסת. ואכן, כעבור כשעה הם יצאו יחד למרפסת ונראו מעשנים וסועדים. תיעדנו אותם יחדיו. מכיר היטב את "התרגולת", ידענו שעוד כמה דקות הם יצאו.
עלינו והתמקמנו בין הקומה החמישית לרביעית, על גרם המדרגות, כך שכאשר הם ייצאו לא יבחינו בנו. אבי נשאר באותו מקום, סמוך לדלת, חיכה שתצא.
אחרי כרבע שעה "הזוג" יצא יחד מהדירה. כאשר המאהב הבחין באבי, הוא מיד חזר פנימה לדירתו ואז התחיל שיח צעקני בין אבי לשולי.
"יא **** איך את לא מתביישת, ארבעה ילדים קטנים…". בוא נגיד שאבי לא חסך במילים להשפיל אותה… ואנחנו כל אותה עת מתעדים את האירוע, גם את היציאה של "הזוג" וגם את "השיח" הקולני של אבי ושולי, הכל עם המצלמה הסמויה מבלי שיבחינו בנו.
שולי יצאה מהבניין ועלתה למונית שהמתינה בכניסה. אבי חזר לרכבו ואנו נסענו אחריו על מנת להרגיעו ולשלוט באירוע.
למחרת הכנו לו את כל חומר החקירה, והתקשרנו אליו. אבי הגיע למשרדי חברת החקירות "סרדל שטרית", התיישב וסיפר לנו איך נגמר אותו הלילה.
שאלנו אותו מה בדעתו לעשות. "אני לא אתגרש!!!", הפתיע אותנו, "אבקש ממנה ללכת ליעוץ זוגי משותף, אני רוצה להבין מה גרם לה לבגוד בי, מה גרם לבגידה באמון.
"יפה, יפה", הנהנו ואמרנו: "כל הכבוד! סוף סוף מישהו שמאמין שבגידה זו בעיה שצריך לטפל בה".
מסרתי לו את דו"ח המעקב, הקלטת והתמונות ונפרדנו כידידים.
