בגלל הזכות שלי כעיתונאי באתר "פוסטה" לצלם את התמונה הנהדרת הזו, של חסימת נתיבי איילון ביום ההתנגדות והדמוקרטיה, שוטרים אלימים של מחוז תל אביב היכו אותי, גררו אותי על הרצפה והשליכו אותי למשאית המעצרים של המשטרה – הפוסטה (16 מרס).
כעיתונאי שמבצע את תפקידו הגעתי גם השבוע הזה לצומת עזריאלי, כדי לתעד את האירוע, לעקוב אחר תנועת המפגינים ולבחון את התנהלות השוטרים. בשלב מסויים נודע לי, שהמפגינים הצליחו לעקוף את השוטרים, ירדו לכביש המהיר וחסמו את נתיבי איילון סמוך לקניון עזריאלי. ניגשתי לקצין האחראי, רב פקד, הצגתי לו את תעודת העיתונאי הממשלתית שלי וביקשתי לרדת לנתיבי איילון כדי לתעד את החסימה. הקצין, שראיתי אותו מפנה מפגינים בצורה תרבותית יחסית, פתח את המחסום ואפשר לי לרדת לנתיבי איילון שם המפגינים צעדו בגאון, מנפנפים בדגלים וצועקים ד-מו-ק-ר-ט-יה מעמקי נשמתם.
תחילה השוטרים עמדו בצד הכביש ונתנו למפגינים הצעירים את יומם, הדבר היחיד שהיה לי לצלם אז הוא את השוטרים שעומדים בצד ומתעדים את המפגינים. בהמשך לכתבה קודמת מהשבוע, על תלונה של האגודה לזכויות האזרח נגד הצילומים של השוטרים את המפגינים, מה שפוגע לכאורה בפרטיות שלהם, חשבתי שזה יהיה הנושא שבו אתמקד בסיקור שלי.
לאחר מספר דקות הגיע אותו רב פקד "אדיב" שאפשר לי לרדת לנתיבי איילון, תיעדתי אותו פונה לאחד המפגינים עם רמקול ומנהל איתו דו שיח בדרישה חד משמעית – לפנות את הכביש. המפגין נענה לבקשתו ואמר לשאר המפגינים, "בואו נעלה חזרה, השגנו את המטרה שלו, הצלחנו לחסום את איילון". כמחצית מהמפגינים נענו לקריאה והתחילו לעלות, ואני חשבתי שהפרק הבא בכתבה שלי יהיה פרגון לרב פקד והשוטרים שלו, שפינו את המפגינים במילות נועם ולא באמצעות מכתזיות ואלות, שלא לומר רימוני הלם, כי הטראומה ההיא מאחת ההפגנות הקודמות עדיין מהדהדת בראשי.
לא עברו חמש דקות, והתבדיתי. משטרת בן גביר החלה לעבוד, שוטרי יס"מ ובילוש התנפלו על המפגינים והחלו לעצור ללא אבחנה. לפיכך, ניסיתי להתקרב למשאית ה"פוסטה", שאליה ראיתי את השוטרים משליכים את קורבנותיהם האקראיים, רציתי לצלם אותם נאבקים על הזכות שלהם שלא להיעצר ברכב הידוע לשמצה, זה שבתי המשפט אמרו עליו את דבריהם לא פעם אחת.
אחד משוטרי הבילוש מנע ממני לעבור ולצלם. שאלתי אותו מדוע ברהנו טגניה, הכתב האהוב של חדשות 12, מצלם בכניסה ל"פוסטה", ולי, מי שמייצג את אתר "פוסטה", הוא לא מאפשר זאת. השוטר השיב לי "ככה" ודחף אותי, כמיטב הז'אנר. ביקשתי להראות לו את תעודת העיתונאי הממשלתית שלי, אבל הוא סירב. אז ניגשתי לקצין האדיב, הצגתי לו שוב את תעודת העיתונאי, והוא שוב אפשר לי לעשות את מלאכתי.
נעמדתי בסמוך לכניסה למשאית העצורים ושאלתי את אחד המפגינים שישב בפנים, מדוע הוא עצור. "ישבתי מעבר לקו הצהוב ועצרו אותי", השיב לי, עצור אחר שהיה לידו אמר, "לא עשיתי כלום". לומר את האמת, די פקפקתי באמינותם, הרי אני זוכר עד היום את המשפט הידוע מהסרט "חומות של תקווה", ש"כל האסירים בכלא הם חפים מפשע".
חלפו שתי דקות בלבד ושוטרים דחפו אותי בכוח מאזור משאית העצורים, אבל אני המשכתי לעשות את תפקידי העיתונאי, ולתעד את סצינת המשאית. חלפה עוד דקה ואז התנפלו עלי כמה שוטרים אגרסיבים במיוחד, צעקתי לעברם "אני עיתונאי". לאחר שקרעו את החולצה שלי והפילו את משקפי השמש לרצפה, הקצין האדיב שזכר אותי הורה להם לעזוב אותי.
חלפו עוד שתי דקות ושוב מצאתי את עצמי עובר לינץ' על ידי שוטרים, הפעם תפסו אותי ללא הודעה מוקדמת וכאשר נשכבתי על הרצפה, וגררו אותי תוך שהם גורמים לי חבלות בידי הימנית. כל הזמן הזה צעקתי, "אני עיתונאי.. אני עיתונאי", אבל אחד השוטרים השיב לי, "עיתונאי? שם עליך זין", הוא גם לקח לי את הטלפון ודחף אותי אל תוך ה"פוסטה", השליך אותי פנימה.
כעיתונאי, זו היתה חוויה מכוננת, כאשר נסגרה עלי הדלת פתאום הבנתי מה מרגישים בצד השני של המתרס. ראיתי שם את שני המפגינים שראיינתי כמה דקות קודם לכן, זה היה מביך. אחד העצורים נתלה על הדלת וביקש מים, אבל השוטרים ששמרו בחוץ התעלמו ממנו. חשבתי לעצמי, אם לרב המחבלים מרואן ברגותי נתנו מים לאחר שנעצר, מדוע לא לתת מים למפגין ישראלי איכותי, מיטב הנוער? מפגין אחר התחיל לבכות ורצה להתקשר לאמו, להודיע לה שהוא עצור, כמובן שהשוטרים לא נתנו לו.
כל הזמן הזה ב"פוסטה" גם אני ניג'סתי לשוטרים שעמדו בחוץ, צעקתי להם שאני לא מפגין, שאני עיתונאי שמבצע את תפקידו, נפנפתי בתעודה ודרשתי לצאת. מהחורים הקטנים בחלונות ראיתי את ברהנו טגניה המפורסם ממשיך לתעד את האירועים חופשי ומשוחרר, ובשלב מסויים אחד השוטרים הגברתנים אפילו הרים אותו על הכתפיים, ופינה אותו מכביש 20 בחיוך רחב, תמונה ששרפה את הרשתות החברתיות ונתנה את הרושם המוטעה, שהעימות מתנהל באווירה טובה.
בינתיים אני, ילד טוב גבעתיים אבל גם חפרן לא קטן, לא ויתרתי לשוטרים, ביקשתי מהם להתקשר מהטלפון הנייד שלי שהיה ברשותם, לדובר המחוז. השוטרים לגלגו ואמרו לי, שבתחנת המשטרה אסביר לדובר מה שאני רוצה. בשלב מסויים אחד השוטרים שהסכים להתייחס לתעודה שלי אמר לי שהוא יקרא לדובר, ואכן אחד מדוברי המחוז שהיה בשטח הגיע ל"פוסטה", והוא מהר מאוד הורה לשחרר אותי ולהחזיר לי את הטלפון.
אני מאוד מודה לו, אבל במשאית נותרו דחוסים ומזיעים כעשרה מפגינים, כולם בחורים איכותיים, לא עבריינים, לא אלימים. אני יצאתי משם כל עוד נפשי בי, עם חולצה קרועה, שפשופים בזרוע וחבלה חוזרת במרפק ששברתי לפני 20 שנה בהתהפכות אוטובוס בטיול אחרי צבא בדרום אמריקה. מיכל פעילן מחדשות 12 רצתה לראיין אותי, אבל הייתי בהלם ואמרתי לה שאין לי חשק. ג'וש בריינר מ"הארץ" אמר לי שהוא תיעד את התקיפה שלי, ואת הגרירה שלי למשאית, והעביר אלי את הסרטון.
כאשר חזרתי הביתה ואשתי ראתה את הסרטון עם השוטר שקרע לי את החולצה, היא שאלה: "זה היה קוף או בן אדם?!".
חבל שניצלת את תעודת העיתונאי שלך , כי בתכלס אתה התגרת בכוחות הביטחון , וכאחד שגדלת עם כפית של זהב בפה כילד תפנוקים , החוויה הזאת לא הייתה נעימה לך ממי , איפה היית בהתנתקות שאז אלפי בני נוער נעצרו עד תום ההליכים הא , הלוואי שאתה וכתב הארץ תטעמו קצת פשפשים בלי מזרון בתא המעצר , תרגישו קצת את הטעם לא יזיק לכם
אני חלילה לא מזלזל בחוויה שעברת, אבל באתר פוסטה לא יקבל תגובות על תוכן כזה .
החברה שמגיבים פה הם בין הסורגים והם מעניין אותם מי לוקח פרוטקשן ממי, ומי יותר חזק ממי .
ומי מלשין ומי בחור טוב .. ולמסור ד״ש אחד לשני .
להטריס מי השפיל את מי בכלא אופק , ומי בכלא אופק היתה קבוצה יותר חזרה שהאכילה השפלות במרתפי בית המשפט (ציטוט )
אתה מבין שמול קהל כזה לדבר אליהם על מונחים של ליברליות וחופש העיתונאי זה כמו לדבר עם דגים על מכאניקה קוואנטית
תן להם עוד כתבה על איזה בהמת בית זוהר חדשה שיתמוגגו באגף .
״משטרת בן גביר״, שאת החרדים רומסים כבר שנים בהפגנות זה לא הייתה ״משטרת ברלב״.
עיתונאי לא נוקט עמדה. כשאתה מפרגן לכמה חלאות כמוך לחסום כבישים ולשבש למיליוני אזרחים את החיים ללא קשר לעמדתם אתה איש קטן ומשוחד שמשתמש בתעודה לתמוך באנרכיה בשיבוש עבודת השוטרים האמתיים בתוך המשטרה בניגוד למפקדיהם הפוליטיים תוך הנדוס התודעה כחבריך בתשקורת השמאלנית.
גם בברלין בתחילת שנות ה-30 שוטרים. היכו מפגינים
למחבלים שנרצחו השוטרים הביאו סיגרייה ולישראלי עיתונאי אין אפילו מים.
אתה ראית איזה תגובות רשמו על הכתבה שעשיתם על הכנופיה האתיופית?
איך שהם דופקים לעצמם בחזה כמו קופים ואמרים זה חזק לא זה חזק יותר,מה שההוא עשה לו בכלא אופק.
ובעצם גיבור הכתבה הושפל על ידי זכר דומיננטי אחר.
וההתמוגגות הסדיסטית מהחוויה שעבר בכלא אופק ראש הכנופיה האתיופיה על ידי מישהו חזק ממנו.
אתה חושב שאנשים כאלה יוכלו באמת להעריך את החשיבות של חופש העיתונות?
זה לא עולם המושגים שלהם.
אף אחד מהקופים האלה לא יגיב לזה..
הם מגיבים רק לבריונים בפוזה שעושקים ואז הולכים לרב.
לפניי 20 שנים,עבדתי בתל אביב ונמרכז על אופנוע.ליד בית המשפט בתל אביב,שמעתי סירנות משטרה חריגות.נסעתי אחריי הסירנות.מאחורי בית המשפט.שם היו,חסידי עוזי משלם.המכות שהם קיבלו מהמשטרה מכות רצח.השכיבו אותם עם הפנים לריצפה.היה במקום קצין משטר מוכר גבוהה קירח ב…(אני גדלתי רוב חיי בראשון ואף פעם לא הוכיתי ע"י המשטרה.אבל בזמנו היו פונים אליי כל הזמן.לאן הולך,היית עצור וכאלה קישקושים.
חחח איזה בכיין