נדחה ערעור ריקו שירזי על הפקעת מחצית מרישיון השחרור שלו

ריקו שירזי, אחד מראשי ארגוני הפשע "החביבים" במרחב הפלילי, ייאלץ להישאר מאחורי סורג ובריח 16.5 חודשי מאסר נוספים מעבר לגזר הדין שהוטל עליו.
הסיבה: בית משפט העליון דחה סופית בקשת רשות ערעור שהגיש על פסק דינו של בית משפט המחוזי מרכז בלוד, בנוגע להפקעת רישיון השחרור שלו משנת 2002.

תחילה, תזכורת: שירזי הורשע בשנת 1997 בעבירה של סיוע להריגה של עבריין מנתניה ועבירות נוספות, ונגזרו עליו שבע שנות מאסר ועוד ארבעה חודשים. שחרורו הוקדם ונקבעה לו תקופת תנאי בת 33 חודשים.
בימים אלה מרצה שירזי עונש מאסר בפועל, חמישי במספר, למשך 11 שנים ושבעה חודשים, עקב הרשעתו בשני הליכים פליליים:
בהליך הראשון הורשע בשורה של עבירות כלכליות ונשפט בדצמבר 2015 לשמונה שנות מאסר לצד ענישה נלווית.
בהליך השני הורשע במסגרת הסדר טיעון בקשירת קשר סיוע להריגה בגרמניה של גיא יחזקאל, מי שהיה אז נהגו של אסי אבוטבול. התיק הוא חלק מפרשה 512, וביולי 2017 שירזי נשפט לתשע שנות מאסר, לצד ענישה נלווית, חלק בחופף לגזר הדין בהליך הראשון הכלכלי.

בתיק הסיוע להריגה, חלק מהעבירות בהן הורשע שירזי בוצעו בשנת 2003, בעת שהיה אסיר ברישיון (כלומר, היה אז אסיר משוחרר על תנאי).
בשל כך, כחודשיים לאחר מתן גזר הדין בתיק הסיוע להריגה גיא יחזקאל, המדינה הגישה לוועדת השחרורים בקשה לביטול את אותו רישיון שחרור של שירזי, בנימוק שהורשע בעבירה נוספת שהתבצעה במהלך תקופת הרישיון על העבירה משנות התשעים.

בדיון שהתקיים בוועדת השחרורים החליטו חברי הוועדה להיעתר חלקית לבקשת ההפקעה, הוועדה הפקיעה מחצית מן התקופה, כך שתעמוד על 16.5 חודשים.
שירזי לא השלים עם ההחלטה והגיש נגדה עתירה לבית משפט המחוזי, אך בדצמבר 2021 נדחתה עתירתו. בין היתר צוין בהחלטת בית משפט המחוזי כי לא נמצאה בהסדר הטיעון עם שירזי התייחסות לעניין רישיון השחרור שקיבל בעבר. צוין כי גם בערעור על גזר הדין, שהוגש לאחר הגשת בקשת ההפקעה, לא נשמעו על ידי שירזי טענות בעניין זה.
בנוסף דחה בית המשפט את טענת שירזי לפיה יש לראות בעובדה שהמדינה נמנעה מלהפעיל מאסר על תנאי נגדו, הסכמה גם לעניין אי ביטול רישיון השחרור.

בתגובה לבקשה של שירזי, ועדת השחרורים קיימה דיון נוסף בעניינו. בחודש מרס האחרון קבעה כי הפקעת הרישיון איננה עונש שמוטל עליו אלא "פירעון חוב" בלבד.
במהלך המאסר עבר שירזי כמה משברים אישיים קשים, בראשם רצח בנו היחיד שי שגם פגע קשות במצבו הבריאותי. חרף זאת, הוועדה חזרה על החלטתה והורתה להפקיע מחצית מתקופת הרישיון של שירזי, 16.5 חודשים כאמור.

יש לציין כי עוד לפני שוועדת השחרורים החליטה, שירזי הגיש לבית משפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי. בקשתו נדחתה בטענה שהוגשה מוקדם מדי, לפני שוועדת השחרורים קיבלה החלטה בבקשתו. הובהר לשירזי כי משנתקבלה ההחלטה הנוספת של ועדת השחרורים בחודש מרס, עליו לערער עליה בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.
שירזי אכן הגיש עתירה מנהלית נוספת נגד החלטת הוועדה מחודש מרס, אבל גם הפעם, בית משפט המחוזי לעניינים מנהליים דחה את עתירתו והותיר את החלטת הוועדה על כנה.

לכן פנה שירזי שוב בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, באמצעות עו"ד טומי נדשי ןעו"ד אילה סגל-גבסי, וטען כי היה על בית המשפט לעניינים מנהליים לקבוע שהבקשה להפקעת רישיון הפרה את הסדר הטיעון שנערך עימו, ודינה להידחות. לטענת שירזי, הדיון בקשר לטענה זו נערך בצורה חסרה ומבלי שניתנה התייחסות מספקת לטענותיו בהיבט העובדתי והמשפטי. הוא הוסיף כי אילו ידע במהלך המשא ומתן שנערך לצורך גיבוש ההסדר כי תיתכן אפשרות לביטול רישיון השחרור שניתן לו ב-2002, הרי שלא היתה מתגבשת הסכמה בתנאים אלו, והסדר הטיעון לא היה נכרת.

שופטת בית המשפט העליון, גילה כנפי שטייניץ, החליטה לדחות את בקשת שירזי."טענותיו בכל הנוגע להסדר הטיעון שנערך עמו ולהבטחות שלטענתו ניתנו לו על-ידי רשויות התביעה, נטועות כולן בעניינו הפרטי, ולוּ רק מן הטעם הזה דינן להידחות". קבעה השופטת והוסיפה: "למעלה מן הדרוש יצוין, כי גם לגופם של דברים אני סבורה כי דין טענותיו בהקשר זה להידחות. הוועדה קבעה בעניינו של המבקש כי אין לכלול, בדיעבד, בגדר הסדר הטיעון הסופי תנאי שלא בא זכרו בכתב. אין לי אלא להסכים עם מסקנה זו".
בסופם של דברים קבעה השופטת: "למבקש (שירזי) ניתנה הקלה משמעותית עת הוחלט לקבל את בקשתו לשחרור מוקדם על אף העבירות החמורות שבהן הורשע. במצב דברים זה, היה על המבקש לסור מרע ולעמוד בכל תנאי השחרור המוקדם, לא כל שכן שלא לבצע במהלך תקופת השחרור המותנה עבירות חמורות נוספות דוגמת העבירות בהן הורשע. חרף האמור, רשויות התביעה באו לקראתו דרך ארוכה והסכימו כי בקשת ההפקעה תוגש רק ביחס למחצית התקופה. בנסיבות אלה, סבורני כי לא ניתן לומר כי החלטת הוועדה להפקיע מחצית מתקופת רישיון השחרור של המבקש אינה החלטה סבירה, ולא נמצא מקום להתערב בה".