סרט על מאבקן של עובדות תעשיית המין, הכולל החשפניות ועובדי זנות, הוקרן בסינמטק במסגרת פרויקט דוקומיוניטי (8 דצמבר).
דוקומיוניטי (Docummunity) הוא מיזם קולנוע חברתי ייחודי המשלב יוצרי קולנוע בעבודה קהילתית וחברתית. מטרתו ליצור אימפקט חברתי דרך עבודה תרבותית קולנועית ולהשמיע קולות וסיפורים של קבוצות מוחלשות שלא נשמעים בשגרה במדיה ובתקשורת.
הסרט "הגוף שלי, בחירה שלי" בבימוי דיקלה שטרית, עוסק במאבקן של עובדות בתעשיית המין ובחקיקה המגבילה את חופש עיסוקן.
אחת המרואיינות היא החשפנית אפרת רובינשטיין, פעילה מרכזית ובין אנשי ההנהלה של ארגון אגמן, הארגון הראשון ויחיד בישראל שהוקם ומנוהל על ידי עובדות ועובדי תעשיית המין במטרה להיאבק על זכויותיהן.
כאן ב"פוסטה" סיקרנו בהרחבה את המאבק של רובינשטיין וחברותיה, בין היתר בוועדה לתכנון ובנייה שרצו לסגור את מועדוני החשפנות בתל אביב ובעתירות שהוגשו בנושא לבית המשפט.
אל ההקרנה הגיעה גם חברת מועצת עיריית ת"א, שולה קשת מסיעת "אנחנו העיר", הידועה בעמדותיה הפמיניסטיות, אבל גם כאחת שהגנה לא אחת על החשפניות בעיר.
הדוברות הנוספות בסרט סיפרו בין היתר על הדימוי השלילי שיש למקצוע ועל המאבק בו, וכן על העובדה שהן נמצאות במקצוע מתוך בחירה חופשית. בין המשתתפות:
יו"ר איגוד החשפניות לידיה (שם במה)
החשפנית רבקה עראמה, ששם הבמה שלה הוא ג'סיקה, היא סיפרה על הקונפליקט שלה כאימא לילדה בת 5, ועל הקושי להיאבק בדימוי השלילי
יסמין, עובדת במועדון הדאנג'ן ועורכת מופעי BDSM
רומי לוי, יו"ר ארגון ארגמן, עובדת בזנות במשך שנים רבות ו"מתפרנסת מזה בכבוד", לדבריה. לטענתה, היא נכנסה למקצוע בגיל 23 לא בגלל שעברה הטרדה מינית, אלא מתוך סקרנות. אחת הסצינות המרכזיות בסרט מציגה את רומי מבשלת לבנה ולכלתה קציצות לארוחת ערב.
בסיום הקרנת הסרט נערך פאנל במרכזו עלתה לבמה רומי ונשאה דברים. "צריכים לשנות את המושג 'תעשייה'…. אנחנו לא תעשייה – אנחנו תחום", אמרה. בנוסף היא ציינה כי "הצופים היו מופתעים לראות שאני מכינה קציצות. יש בנות שרוצות לעזוב אבל אנחנו עובדות יומיום על אקטיביזם, אנחנו עובדות עם נשים שרוצות להישאר בתחום".
מגוון סרטים חברתיים
הסרטים במסגרת המיזם עוסקים בנושאים חברתיים חשובים שמעסיקים את חברי הקבוצות ומוקרנים בימים אלו בסינמטק תל אביב מסגרת בפסטיבל הסולידריות לקולנוע וזכויות אדם.
בין הסרטים שהוקרנו:
"הילדים החומים שלי" בבימוי רות לביא קרייף, העוסק במאבק של חברות ארגון "אימהות על המשמר", אימהות יוצאות אתיופיה על האלימות בפרופיילינג המשטרתי. הסרט משמיע את קולן סביב משפט השוטר שהרג את סלומון טקה ז"ל.
"שיעור בעברית" בבימוי נעה בן הגיא, צולם ביפו במהלך מהומות "שומר חומות" במאי 2021. הוא עוקב אחר קבוצה של נשים ערביות הלומדות עברית ואחר הקשיים שלהן להשתלב בשוק העבודה בחברה הישראלית בעקבות גילויי גזענות.
"שני רצפים" בבימוי מורן נקר, נעשה עם קבוצה של להטב"ם/יות עם אוטיזם ועוסק בחוויה שלהם כחריגים בחברה, וככאלה הממוקמים על שני רצפים.
"בשביל לראות את הלבן צריך שחור" בבימוי בטינה פיינשטיין, עוסק באופן שבו בני נוער, תושבי שכונת שפירא בתל אביב, חווים ומבקרים את תהליך הג'נטריפיקציה (מעבר לשכונות מוחלשות) שמתחולל בשכונה בה נולדו.
הבמאית והיוצרת שרית חיימיאן, שניהלה את מיזם דוקומיוניטי, אמרה כי "סרטים דוקומנטריים משקפים בדרך כלל את נקודת מבטו של היוצר על המציאות אותה הוא מתעד, הייחודיות של מיזם הקולנוע החברתי של דוקומיוניטי היא שגיבורי הסרטים שנוצרו במיזם הם אלה שמכתיבים את הנרטיב, את הייצוג שלהם בסרט ואת המסר החברתי שיעלה ממנו. במסגרת המיזם שולבו יוצרות קולנוע דוקומנטריים בחמש קבוצות בקהילה, הן הנחו תהליך שנמשך מספר חודשים ויצרו איתם סרטים דוקומנטריים קצרים".
