בשיאו של משבר הקורונה, ב-23 בספטמבר 2020, מובטל בן 54 נכנס לחנות מכולת בשכונת הדקל באילת, אחז בקופת צדקה שהיתה במקום ואיים על המוכר בחנות: "יא בן זו** יא שרמוטה, פתח את הקופה לפני שאני מפוצץ לך את הראש".
לפי כתב אישום שהוגש נגד האיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, העובד המבוהל פתח את הקופה והנאשם לקח ממנה 7,000 שקל ונמלט. כתב האישום ייחס לנאשם שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין – עבירה שהעונש בגינה עד 14 שנות מאסר.
לאחר משא ומתן ארוך הצליח סנגורו של הנאשם, עו"ד אילן אלימלך, לשכנע את הפרקליטות כי בתיק קשיים ראייתיים המצדיקים הסדר טיעון. בפרקליטות קיבלו את הטיעונים והוחלט לתקן את כתב האישום, כך שלנאשם יוחסה עבירה של "דרישת נכס באיומים כשהעבריין נושא נשק קר". בין היתר, מכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט נמחק הסכום שנטל הנאשם ותחת זאת נכתב "מספר אלפי שקלים".
הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן ונשלח לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בטרם יישמעו הטיעונים לעונש. במסגרת ההליך בשירות המבחן נעשה ניסיון לשלב אותו בהליך "צדק מאחה" מול הקורבן. בסופו של דבר הנאשם לא השתלב בתהליך עקב נסיבות שלא קשורות בו, אולם שירות המבחן המליץ שלא להטיל עליו מאסר בפועל, אלא רק עבודות של"צ ועונשים נלווים, או במילים אחרות – "ענישה צופה פני עתיד".
בתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם נכתב, כי מדובר ברווק המתגורר עם עמו ומטפל בה. הוא היה בעבר לוחם מצטיין ביחידה קרבית, שירת במשך 20 שנים במילואים ואף התנדב ממושכות במתנ"ס ותרם לקהילה.
כמו כן צוין כי העבירה בוצעה על רקע מצוקה תעסוקתית וכלכלית קשה אליה נקלע הנאשם בעקבות משבר הקורונה. עד כדי כך היה המשבר חריף, שבמשך ימים ארוכים לא היה בידו לקנות מזון ותרופות לאמו החולה, ולכן בצעד של ייאוש החליט לבצע את העבירה, בעת שאפילו הוא עצמו היה במצב של "רעב קיצוני". "התנהלותו באירוע העבירה, הינה חריגה ויוצאת דופן ואינה מאפיינת התנהגותו כלל", נכתב בתסקיר, "בהקשר לכך הבאנו בחשבון כי ברקע לביצוע העבירה מצבו הכלכלי הדחוק ביותר בתקופת משבר הקורונה ובפרט מאחר וחשש למצבה וביטחונה של אימו, אשר תלויה בו ובפרנסתו".
בהתאם להסדר, הפרקליטות עתרה לעונש של תשעה חודשי מאסר אשר יבוצעו בעבודות שירות. לכן, בטרם נשמעו הטיעונים, בית המשפט התבקש להפנות את הנאשם לממונה על עבודות השירות שייתן חוות דעת בעניינו, וזו התקבלה כחיובית.
מנגד, הסנגור ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, תוך שהדגיש כי העבירה בוצעה באופן ספונטני כשטות רגעית אשר עליה הנאשם מתנצל מעומק לבו.
"לא היה אוכל. היה רעב, המקרר היה ריק לחלוטין, ליטר חלב לא היה וזה מה שהביא אותי למצב הזה", אמר הנאשם בעצמו בבית המשפט, "זה היה ממש ספונטני. יצאתי לדאוג לאמא שלי לאוכל וזה מה שהביא אותי למצב המכוער הזה. אני חי עם אמא שלי מאז שנולדתי. המצב בבית לא היה טוב. אני הייתי רעב ברמות פיזיות, לא רק באותו היום, כבר כמה ימים לפני. התביישתי לבקש מהמשפחה".
משפט עוני
"השנה שבה עבר הנאשם את העבירה היא שנת 2020", הזכיר השופט יובל ליבדרו בגזר הדין, "מגפה באה לארץ בשנה זו, ועל יושביה נכפה להיסגר בבתים והתוצאות הכלכליות לא איחרו מלבוא. כך בפרט בערי פריפריה מרוחקות דוגמת העיר אילת בה התגורר הנאשם".
בגזר דין ארוך ומנומק סקר השופט גזרי דין בתיקים אחרים בעלי נסיבות דומות, וגם מאמרים ודוחות אשר הוכנו בעקבות עבירות פליליות אשר התבצעו עקב מצב כלכלי קשה. "בשנים האחרונות הולכת ותופסת לה אחיזה במשפט תאוריה המכונה 'משפט עוני' – תאוריה המבקשת לבחון את השלכת הכללים המשפטיים הנוהגים על אנשים החיים בעוני… הרציונל העומד בבסיס הגנה משפטית זו הוא המגבלה על חופש הבחירה של האדם החי בעוני לבחור דרך פעולה שאיננה בגדר עבירה".
השופט ציטט ממאמר בנושא: "כאשר ביצוע העבירה הפלילית היא תוצר ישיר של ניסיון המבצע להתגבר על עוני חמור, יש לבחון את היקף היכולת האמיתית של מבצע העבירה לבחור בין עצם הביצוע ובין ההימנעות או החדילה ממנו – האם היה בידיו, בעת ביצוע הפעולה ממש, חופש אמיתי לבחור? אם העבירה בוצעה בנסיבות שמעידות על צמצום רבתי של אפשרויות הפעולה הסבירות – למשל על פעולה שבוצעה במטרה לשמור על כבודו, על דמותו, ועל צלמו של המבצע או של מי מבני משפחתו כבני אדם – אין לנו אלא להכיר בהגנת העוני כסייג תקף לאחריות פלילית".
"סבורני כי בהחלט ניתן לשקול, בהתקיימות הנסיבות המתאימות, שימוש בחלק מכלים אלה", הוסיף השופט בהתייחסו לתיק שלפניו, "תנאי מקדמי לכך הוא הוכחת זיקה ישירה וברורה בין מצב של עוני (ואף עוני זמני כי ספק אם ילד שבטנו 'מקרקרת' מרעב או זקן שנכנס למצב מסכן חיים בהעדר תרופה חיונית לה הוא זקוק, יכולים להמתין לפתרון שאולי יגיע בעוד שבוע או בעוד חודש), לבין ביצוע העבירה".
השופט אמנם קבע כי העבירה שביצע הנאשם אינה מוגדרת כ"עבירת עוני קלאסית", אולם הוסיף כי "ביצע העבירה על רקע חרפת רעב אליה הגיע בעיצומו של משבר הקורונה, ובשל הצורך לזון אותו ואת אימו".
"אחר דברים אלו אבקש לשוב ולהדגיש, כי למסקנה בדבר העונש הראוי לנאשם הגעתי במנותק מתאוריה זו של עוני במשפט, כי אם בעיקר לנוכח סיכויי שיקומו של הנאשם", הדגיש השופט אשר בחר לעשות חסד עם הנאשם ולהטיל עליו עבודות של"צ בהיקף של 180 שעות, כמו גם מאסר על תנאי ופיצוי בסך 2,500 שקל למתלונן, עובד המכולת.
כל הכבוד לשופט