לא פעם מוצאים עצמם יורשי מנוחים במצב דברים, לפיו אין דעתם נוחה מהוראות הצוואה, שעה שהם מרגישים עצמם מקופחים, בעקבות הוראות צוואה זו או אחרת, שאינן מניחות את דעתם.
הדרך הקלה לכאורה והישירה להתנגד לקיומה של צוואה, מנויה בחוק הירושה, תוך פירוט העילות והנסיבות שיש בהם כדי לתת תימוכין וסימוכין למי המבקשים להביא לכדי ביטולה של צוואה ולמנוע מתן תוקף לה, בידי בית המשפט.
יחד עם זאת, חוק הירושה מאפשר לבית המשפט לחלק את נכסי העיזבון בין יורשיו של מנוח או מנוחה, על פי הסכם ביניהם או על פי צו של בית המשפט.
בהתאם להוראות חוק הירושה, הרי אין כל צורך באישור בית המשפט להסכם חלוקת עיזבון בין יורשי מנוחים, והחוק מאפשר ליורשים אלה לסטות בהסכם שכזה מהוראותיהן של צוואות מנוחים, אף ללא אישורו של בית המשפט לכך.
למרות שמורישים מצווים בצוואותיהם ומפרטים בצוואותיהם אלה כיצד יחולקו נכסי העיזבון בין היורשים, חוק הירושה קובע שלמרות שבית המשפט ינהג לפי הוראות הצוואה, הרי הוא רשאי – מטעמים שיירשמו – לסטות מהוראות הצוואה, אם הוא שוכנע שהתקיימו נסיבות מיוחדות לכך.
לכן, קודם שמגישים יורשים בכוח התנגדות לקיומה של צוואה, על פיה מרגישים הם שקופחו בה זכויותיהם לרשת מנוח או מנוחה, יש לברר קודם לכן אם ניתן להגיע להסכם חלוקת עיזבונו של המוריש או המורישה, בניגוד לקבוע בצוואה שהותירו אחריהם ולשביעות רצונם המלאה של כלל היורשים.
סקירת ההלכה הפסוקה של בתי המשפט בישראל, מאז חקיקתו של חוק הירושה לפני 60 שנה בקירוב, מצביעה על כך שבתי המשפט לענייני משפחה וערכאות הערעור השונות מקנים זכות עדיפה לתנאי הסכם לחלוקת עיזבון שנחתם בין יורשים (ואפילו שלא עבר בחינה ואישור מראש של בית המשפט), על פני צוואה זו או אחרת של מורישים שקבעו – מראש ועוד בחייהם – איך ולמי יחולק רכושם, לאחר פטירתם לבית עולמם.
הכותב עו"ד ד"ר חיים שטנגר הוא מנוי באינדקס עורכי הדין של אתר פוסטה
