בני זוג שהיו נשואים 15 שנה, הורים לשלושה קטינים, חתמו על הסכם גירושין ב-2015 אך זמן קצר אחרי פרידתם חזרו לחיות יחד בבית אחד, במשך שלוש שנים נוספות – אחריהן הגיע סכסוך שהביא לפרידתם הסופית, והגשת עשרות תביעות הדדיות.
האישה, באמצעות עורך דינה שהוא גם בן זוגה החדש, הגישה תביעה לאכיפת הסכם הגירושין שנחתם בעת פרידתם הראשונה מ-2015, ועוד שורת תביעות רכושיות ונזיקיות, תביעות בעניין המזונות ולשון הרע.
הגבר, באמצעות עו"ד אסי סגל ממשרד סגל-שמחיוב, תבע מנגד את בת הזוג לשעבר בגין ניכור הורי שהביא לניתוק הקשר שלו עם שלושת ילדיו.
השופטת מירה רום פלאי מבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון, נתנה השבוע פסק דין חריג בן 87 עמודים הדן בשורה התביעות הארוכה בין הצדדים.
בית המשפט דחה את תביעות האישה, וצידד בעמדות בן הזוג לשעבר במחלוקת שנאמדה ב-600 אלף שקל סביב חלקו בנכס משותף, ובכל הנושאים העקרוניים האחרים – לאור שמיעת הראיות וחקירתה הנגדית הממושכת של התובעת על ידי עו"ד סגל.
בית המשפט קיבל גם את תביעת הגבר לעניין הניכור ההורי, ופסק לטובתו 100 אלף שקל תוך מתיחת ביקורת חריפה על האישה ועורך דינה-בן זוגה שהרחיקו מהאב את ילדיו והסיתו אותם לניתוק הקשר בהאשמות שווא.
בית המשפט אף קבע מתווה עתידי לביטול תשלום המזונות על ידי האב, אם לא יחודש הקשר עם ילדיו.
לבסוף הביע בית המשפט את מורת רוחו מהתנהלות האישה-האם וריבוי ההליכים המשפטיים שיזמה והטיל עליה הוצאות בסכום חריג.
הסכם גירושין בזמן שלום בית – אינו תקף
בני הזוג לשעבר התגוררו בדירה במודיעין, בשווי מעל שני מיליון שקל, ובהסכם הגירושין נקבע כי האישה תקנה מהגבר את חלקו בדירה שעמד על 45 אחוז.
אולם, האישה תבעה לקזז מזכויות הבעל בנכס סכומים נוספים, עקב חובות נטענים כלפיה.
לפי הצעת בית המשפט בראשית ההליכים, 600 אלף שקל שעמדו בין הצדדים במחלוקת (מתוך כלל הסכומים שהייתה אמורה האישה להעביר לגבר עבור חלקו בנכס) הופקדו על ידה בחשבון נאמנות.
האישה תבעה לקבל כספים אלו בחזרה לאחר בירור התביעות, ולקזז מזכויותיו בנכס, לטענתה, עקב הפרת התחייבויות הגבר במסגרת הסכם הגירושין אשר נחתם כאמור ב-2015, לפני שחזרו לחיים משותפים במשך שלוש שנים נוספות.
בית המשפט דחה בין היתר את תביעת האישה לקבלת יתרת משכורותיו של הגבר מן השנים 2016-2017, וכן את תביעתה לקבלת מחצית מכספי תביעת ביטוח בהן זכה האיש, וסכומים נוספים שלטענתה הוא התחייב לשלם בהסכם הגירושין מ-2015 ולא עמד בכך.
השופטת רום פלאי קבעה כי אין מקום לאכוף את הסכם הגירושין ביחס לשנים של שלום-הבית בהן חידשו את הקשר הזוגי. בתקופה זו, קבעה השופטת, הוראות הסכם הגירושין הוקפאו. "האיש הוציא ממשכורתו הוצאות רבות לטובת המשפחה, כסף זה מהווה חלק מהקופה המשותפת ושימש את צרכי האישה והילדים", כתבה השופטת. "כספים אלה הפכו לכספים משותפים, ולא ניתן להפרידם ולהורות על העברת משכורות של האיש, תוך התעלמות מכספים ששילם לטובת המשפחה בזמן שהצדדים חיו יחד".
אותו הדין נקבע גם בעניין תביעת האישה לחלקה במחצית תביעת הביטוח של הגבר. "הראיות תמכו בגרסת האיש על-פיה הוא השתמש בכספי הפיצויים שקיבל, לטובת הוצאות ששימשו את המשפחה… האישה נהנתה באופן ישיר מסכום הפיצוי שקיבל האיש, הכספים הוצאו לטובת התא המשפחתי", נקבע, ואין מקום לדרישתה להנות מהכספים פעם נוספת. אותו הדין נקבע גם בעניין דרישתה לתשלום דמי המזונות באותה תקופה. "חבות האיש לשלם לאישה בהתאם להסכם, מולאה אף ביתר", נקבע.
לפיכך, האישה תשלים את העברת מלוא התשלום לגבר בגין זכויותיו בדירה המשותפת.
השופטת רום-פלאי ציינה כי גם לפי ראיות האישה עצמה, היא לא ביקשה לאכוף את הסכם הגירושין ודרישותיו הממוניות בתקופה של שלום הבית. לפי קביעת השופטת, "לא יהיה זה מופרך להניח, כי בן זוגה הנוכחי של האישה הוא 'הרוח החיה' מאחורי הגשת התביעה כנגד האיש מלכתחילה… עורך דינה שהוא כאמור בן זוגה, פנה לבית המשפט וביקש שההסכם יכנס לתוקף".
האם ובן זוגה "החדש" אחראים לניכור הורי
בית המשפט נחשף לראיות שהגיש עו"ד סגל, ולאחר חקירתה של האישה נקבע בפסק הדין: "יש לדחות על הסף את טענת האם כי אין לה חלק בסירוב הילדים לקיים קשר עם האב… האם הגישה תביעה נזיקית 'בשם ילדיה' הקטינים, במסגרתה הועלו כנגד האב טענות חמורות המייחסות לו אירועי אלימות פיזית ומילולית רבים. מעבר לכך שהתיקים במשטרה בגין אלימות המיוחסת לאב נסגרו, שלל טענות האם המייחסות לאב אלימות כלפיה וכלפי הילדים לא נתמכו באף ראיה מהותית שיש בה לבסס את טענותיה לאלימות, למעט עדותה שהיתה בלתי מהימנה".
השופטת שבה וקבעה קביעות בעניין האישה ובן זוגה הנוכחי: "כפי שניתן ללמוד מהתסקיר, האם ובעלה החדש – העורך דין המייצג אותה בכלל ההליכים, העצימו סיטואציות וקבעו אצל הקטינים נראטיב על פיו האב הוא רשע, מסומם, אלים, מסוכן ומתעלל… התרשמתי כי האם ובן זוגה פעלו באופן מכוון ושיטתי… על מנת למנוע כל אפשרות לקשר בין האב לילדים, להשחיר את האב ולבסס אצלם פחד מפניו… אני קובעת כי מדובר בטענות שנולדו והתגבשו אך לצורך ההליך המשפטי, ותכליתן פגיעה שבין האב לילדיו, על מנת לייצר לחץ במו"מ בנוגע לסכסוך הכספי".
על רקע הקביעות האלה של בית המשפט, האישה חויבה בפיצויי נזיקין של 100 אלף שקל בגין הניכור ההורי של הילדים מאביהם.
בשל סרבנות הקשר, האב הגיש תביעה גם לביטול המזונות. השופטת ציינה כי מדובר בצעד קיצוני, אך הותירה פתח לאפשרות כזו בעתיד. על פי קביעתה, האב יפקיד את כספי המזונות עבור שלושת ילדיו בשלושה חשבונות נאמנות, ולא בידי האישה. אם יחודש הקשר עם הילדים בפרק זמן שנקבע, המזונות יועברו לאם – ואם לא יחודש הקשר הכספים יושבו לאב.
לבסוף, דחה בית המשפט תביעת לשון הרע שהגישה האישה כנגד בן זוגה לשעבר, עקב שימושו בתסקיר של מחלקת הרווחה ובחומרים אחרים מתיק בית המשפט למשפחה, להליכים אחרים בין הצדדים, כגון תיק הוצאה לפועל שפתחה לו, ותלונה שהוא הגיש כנגדה למשטרה.
השופטת קבעה כי לגבר עומדות ההגנות בחוק איסור לשון הרע, בהן ההגנה על "עניין אישי כשר" במסגרת הליכים משפטיים. עוד צוין כי התובעת עצמה צירפה לתיק ההוצאה לפועל החלטות ופרוטוקולים מתוך תיקי המשפחה. השופטת מתחה ביקורת על סכום התביעה המופרך: "לא מצאתי שום דרך תחשיב סבירה המתקבלת על הדעת, לפיה העמידה האישה תביעתה בסך 340 אלף שקל, ויש להצטער כי היד קלה על ההדק".
בסיכום בירור התביעות כולן קבעה השופטת כי יש לחייב את האישה לשאת גם בהוצאות של בן זוגה לשעבר בגין ההליכים המשפטיים, בסך של 100 אלף שקל.
