27 ליולי 2019. בתה וגיסה של של ז"מ שהגיעו לבקרה בביתה באום אלפחם גילו מחזה מזעזע מבעד לדלת הנעולה: גופתה של האישה הייתה מוטלת על הרצפה מתבוססת בשלולית דם. מסביב לגופתה נצפו חפצים שבורים רבים לצד ראשה שהיה כרות. על גופתה היו סימני חבלה רבים, זכר לכך שהוכתה נמרצות בכל חלקי גופה באמצעות חפצים שונים ותוך הטחת ראשה במשטחים קשים. לבסוף כאמור, שוסף את גרונה באמצעות חפץ חד, מה שהביא למותה.
התיאור הקשה הובא בכתב האישום החמור שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד בנה של האישה – נ"מ (51) תושב העיר, אדם המעורער בנפשו. יום למחרת האירוע הוא נעצר בחשד לרצח המנוחה. כתב האישום שהוגש נגדו בהמשך ייחס לו עבירת רצח בנסיבות מחמירות.
חקירת המשטרה הובילה לאיתור סרטוני אבטחה מחוץ לדירת המנוחה, מציאת דם המנוחה על מכנסי בנה וטביעות אצבע של הנאשם מוכתמות בדם המנוחה לפי חוות הדעת המעבדה הניידת.
במהלך החקירה שהובילה לכתב האישום התברר כי אחותו של הנאשם עזבה את דירת המנוחה ועברה להתגורר בבית אחותה בשל חששה מהנאשם. בתוך כך, הדבר המשמעותי שהתברר התרחש כיומיים לפני הרצח. אז פנה גיסה של המנוחה בנוכחות אחות הנאשם ובהסכמת הנאשם בעצמו אל בית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה", במסגרתו טופל הנאשם בעבר.
הגיס הפציר בפני גורמים מטעם בית החולים לקבל את הנאשם לאשפוז במוסדם מפאת התדרדרות ממשית במצבו הנפשי. בבית המשפט התגלה עומק המחדל, שעה שזעקת המשפחה זכתה להתייחסות בלתי מספקת לכאורה, ובמקום לזמנו לבדיקה מיידית במקום, לנאשם נקבע תור לבדיקה בבית החולים רק חודש לאחר מכן.
במהלך התנהלות התיק, כך בדיון שהתקיים ב-30 לאוקטובר 2019, כפר הנאשם בכל המיוחס לו למעט שהתגורר בדירת אימו ולטענתו – לא שהה בדירה בלילה האירוע. עם זאת, טיעוניו והסבריו של מ' היו רצופות בחורים ובשינויי גרסאות. כך למשל טען כי הדם היה עוד לפני שלבש את המכנסיים שנתפסו, ובפעם אחרת טען מדובר בדיו ושהיה נוהג לצייר על קירות הבית ובפעם נוספת ציין כי לא הבחין בכתם הדם וייתכן כי הוא נמרח על המכנסיים בעת שאימו סידרה את בגדיו לאחר שקיפלה אותם – בזמן שהיא כוססת ציפורניים.
הכרעת הדין, שהשתרעה לבסוף על 195 עמודים, התקיימה בהרכב של שלושה שופטים – אבי לוי, ערן קוטון ואיל באומגרט. במסגרתה כתבו השופטים כי עליהם לעמוד על השאלה האם צבר הראיות הנסיבתיות שהגישה המאשימה (שהתקשתה בהבאת ראיות חותכות נגדו), יש בהן כדי להוכיח שהנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו. "כמו כן", נכתב, "אנו נדרשים לעמוד על נפקות מצבו הנפשי של הנאשם במועד האירוע, והאם יש בו כדי להפחית מאשמתו או לקבוע דרגת אשמה שאינה חמורה במיוחד".
השופטים ציינו את מקרה "שער מנשה" ושמו עליו דגש, ואמרו כי יש "לבחון האם עולה ממנו עד כדי מחדל". בנוסף, המליצו כי טענות המשפחה נגד בית החולים הפסיכיאטרי ייבדקו לגופן ולעומק בידי גורם מטעם משרד הבריאות, על מנת שמקרים כאלה לא יישנו.
בשורה התחתונה, התבססה הכרעת בית הדין על עדויות בני משפחת הנאשם. השופטים ציינו כי "אנו למדים כי אין למי מבני המשפחה מניע או רצון לטפול על הנאשם אשמה לא לו". בית המשפט קבע כי גרסת הגיס הייתה עקבית וסדורה ואילו גרסת הנאשם רצופה בהכחשות וסתירות בעדויותיו. לבסוף קבעו השופטים: "מצאנו להרשיע הנאשם בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות".
בשער מנשה הפנו לתגובת משרד הבריאות. תגובת משרד הבריאות תובא לכשתתקבל.
