באוקטובר 2017 הוגש כתב אישום נגד צעיר בן 23 מאשדוד, שייחס לו החזקת סכין בשכונת גני הדר בצפת. בהמשך תיקנה התביעה את כתב האישום וייחסה לנאשם עבירה של החזקת אגרופן.
הצעיר שיוצג על ידי עו"ד ירון שומרון הודה כי החזיק באגרופן, אולם כפר בסעיפי האישום בטענה שהאגרופן נתפס במהלך חיפוש לא חוקי, והתשאול נערך לו במקום ביצוע העבירה תוך פגיעה בזכות ההיוועצות שלו עם עורך דין, ומבלי שהוזהר לפניו.
לכן טען הסנגור כי יש לפסול את הראיה שנתפסה – האגרופן – ולפיכך גם את הודאתו של הצעיר שנמסרה לאחר מכן, הן בשטח והן בתחנת המשטרה.
זאת ועוד, בהמשך טען הסנגור כי החפץ שנתפס אינו עונה על ההגדרה של אגרופן, והוסיף וטען למחדל חקירה: לדבריו, בשל בעיות ב"שרשרת המוצג" לא ניתן לקבוע כי החפץ שהוצג בבית המשפט הוא אכן זה שנתפס ברשותו של הנאשם בעת החיפוש.
בשלבים המתקדמים של ההליך זנח הסנגור את הטענה הקשורה לחוקיות החיפוש, מה שלא מנע מהשופטת דוניא נסאר למתוח ביקורת על היחידה החוקרת, תחנת צפת.
השופטת ציינה בהכרעת הדין כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי השוטר שתשאל את הנאשם לא הזהירו לפני כן מפני הפללה עצמית ובדבר זכות ההיוועצות עם עורך דין. עובדות אלו הגדירה השופטת כ"פגם חמור שיש בו כדי לפגוע בצורה משמעותית בזכויותיו של הנאשם להליך הוגן".
עוד קבעה השופטת כי לתשובה "המפלילה שמסר הנאשם בשטח היתה השפעה גם על חקירתו בתחנת המשטרה בהמשך, אשר ניתנה זמן קצר לאחר התשאול בשטח, בעוד הנאשם סבור כי החפץ שנתפס עליו לצד גרסתו בתשאול מהווים ראיה חותכת לאשמתו ולא מן הנמנע כי ראה את עצמו כבול לגרסה שמסר בשטח ולפיה 'האגרופן או הפגיון הוחזק למטרת הגנה עצמית', ובכך נמנעה ממנו האפשרות למסור גרסה אחרת בצורה חופשית במשטרה".
לכן החליטה השופטת לפסול הן את גרסת הנאשם בתשאול, והן את הודאתו בחקירה.
עם זאת סברה השופטת כי לראיה החפצית – האגרופן – "קיום עצמאי ונפרד מאי החוקיות הכרוכה בהשגתה". לכן היא קבעה כי אין לפסול את הראיה כתוצאה מהתשאול הלא חוקי. ואולם, לדברי השופטת, אכן קיים פגם בשרשרת המוצג. "על פניו, נראה כי התנהלות המשטרה סביב המוצג ברובה לא תועדה, ובכך הותירה ספק רב בשאלה אם האגרופן שהוגש לתיק בית המשפט הוא החפץ שנתפס על הנאשם במהלך האירוע", צוין בהכרעת הדין.
השופטת נסאר הוסיפה כי בחינת מחדלי החקירה יחד עם יתר הקשיים בתיק יוצרים ספק סביר, וכי התביעה לא הצליחה לגבש את הרף הראייתי הנדרש. "לא ברור איזה חפץ הוצג בפני הנאשם, האם מדובר בכלי העונה על הגדרת אגרופן, ממה עשוי ומה תיאורו. אין בעובדה כי השוטרים וגם הנאשם אישרו בזמנו שמדובר באגרופן – כדי לקבוע מסמרות בנקודה זו, או ליצור בסיס ראייתי המאפשר הרשעה בהחזקתו בניגוד לחוק".
התביעה לא הצליחה להוכיח שהמוצג שהוצג בבית המשפט הוא אכן אותו מוצג שהוגש לתיק בית המשפט, וקבעה בסיכומו של דבר כי "הצטברותם יחד של מחדלי המשטרה באזהרת הנאשם ויידועו בדבר זכויותיו, פסילת הודאתו, לצד הפגמים בשרשרת המוצג, שבגינם לא ניתן לקבוע ברמה הנדרשת כי האגרופן שהוגש כראיה הוא החפץ שנתפס על הנאשם הובילו אותי למסקנה כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר".
לקראת סיכום הכרעת הדין, בה זיכתה את הנאשם מהמיוחס לו, הוסיפה השופטת ביקורת על המשטרה: "התנהלות המאשימה מעוררת קושי לא פשוט. מעבר לעובדה כי כתב האישום הוגש מלכתחילה בגין העבירה הלא נכונה מבחינת היסוד העובדתי, הדרך שבה נקטה המאשימה בהמשך, בקשותיה לתיקון כתב האישום, העיתוי של הגשת הבקשות, והעיתוי של עריכת המסמכים הנוגעים לשרשרת המוצג, כל אלה, תוך העדר בחינה מקצועית ועניינית של כתב האישום וחומר הראיות, בכל אחד משלבי ההליך גרמו להתארכות ההליך וסרבולו".
ממשטרת ישראל נמסר: "הכרעת הדין נבחנת בימים אלה. ככל שמושמעת ביקורת שיפוטית, הרי שהיא נלמדת ובמידת הצורך מופקים הלקחים הנדרשים בהתאם".
