בני זוג חתמו על הסכם גירושין, שבשנת 2012 קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני. בהסכם נקבע שהאב ישלם 500 שקל מזונות, והילד יהיה במשמורת האם בעוד שלאב יהיו זמני שהות מצומצמים. כאשר הגיע הילד לגיל 10, האם הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה בשם הקטין, בטענה שקופח בהסכם.
האם ביקשה שמזונות הילד יעמדו על 1,950 שקל לחודש. באמצעות עו"ד אמיר בר-לב היא טענה כי מדובר בתביעתו הראשונה של הקטין, לו קמה זכות תביעה עצמאית. זאת למרות ההסכם בין ההורים, ולהבדיל מתביעה של התובעת להגדלת מזונות – שם נדרש שינוי נסיבות. עוד טענה האם, כי האב לא עושה כל מאמץ להיפגש עם הילד ולהיות עמו בקשר, ולו טלפוני.
האב, באמצעות עו"ד רונן צרפתי, טען כי בפועל – במסווה של תביעת מזונות מבקשת האם לבטל הסכם שנחתם לפני למעלה משמונה שנים ואין כל הצדקה להגדיל את המזונות. עוד טען האב, כי הקטין לא נפגש עמו עקב ניכור הורי מצד האם, שמסרבת להביא את הילד לבית הוריו של האב.
בנוסף טען האב כי בשנת 2019 הוא הוכר כנכה כתוצאה ממחלת נפש, ומאז הוא נתון ללחצים מצד האם בעקבות כספים שקיבל מביטוח לאומי בגין נכותו. בהקשר זה ציין האב גם כי קיבל "קצבת תלויים" בסך 951 שקל עבור הילד, רטרואקטיבית שנתיים אחורה, ובסך הכל 24 אלף שקל. מדובר בקצבה המשולמת באמצעות המוסד לביטוח לאומי בכל חודש לבני משפחה תלויים מדרגה ראשונה. לטענת האב, ברגע שלאם נודע על הקצבה היא פנתה לביטוח לאומי, הקצבה עברה לחשבונה כמשמורנית, והאב נאלץ להחזיר את התשלום שקיבל.
השופטת גילה ספרא-ברנע קיבלה את התביעה ככזו המוגשת בשם הקטין, מאחר שבית הדין הרבני לא קיים דיון בעניין מזונות הקטין. היא הוסיפה כי בעת שנחתם ההסכם לא נשקלה טובת הילד.
השופטת דנה גם במכלול הראיות, מהן עלה כי הכנסתה הכוללת של האם עומדת על 4,134 שקל לחודש, בעוד שהכנסת האב 11,650 שקל. לפיכך, ציינה השופטת, יחס ההכנסות ביניהם הוא 74 אחוז (האב) לעומת 26 אחוז (האם). השופטת הוסיפה וקבעה כי לפי הפסיקה – דמי המזונות ההכרחיים שאינם טעונים הוכחה, עבור ילד אחד, מוערכים בסך של 1,350-1,400 שקל לחודש, בשים לב לכך שבתקופה האחרונה ניתן למצוא יותר ויותר פסיקות על סך 1,600 שקל ויותר.
לעניין מדור הקטין והוצאות אחזקת מדור, השופטת פסקה סכום כללי של 100 שקל, נוכח העובדה שחלקו של הקטין במדור קטן ביותר, בהתחשב בעובדה שהוא מתגורר עם אמו, בעלה וחמישה ילדים נוספים. לפיכך העמידה השופטת את מזונות הקטין, כולל מדור, על 1,700 שקל.
יחד עם זאת, השופטת בחרה שלא להתחשב בזמני השהות בעת שחישבה את המזונות: "זמני השהות שבמחלוקת בין הצדדים אינם חלק מהדיון, ובהינתן כי זמני השהות, שנקבעו בין הנתבע לקטין הינם לכל היותר פעם בחודש למספר שעות, אין בכך כדי נשיאה בהוצאות הקטין בזמן הזהות".
נוכח גילו של הילד ומאחר שעל שני הוריו לשאת במזונותיו, נקבע כי חלקו של האב במזונות הוא 1,258 שקל (כולל הוצאות חינוך ובריאות), כאשר מתוך סכום זה על האב להעביר לאם, בהפחתת קצבת התלויים המועברת אליה ישירות מהמוסד לביטוח לאומי, כ-300 שקל בלבד.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
