חוכומה (משתפי פעולה)

לפני מספר ימים ביקרתי בכפר-עיר בחברה הערבית, שבו מדי לילה במקומות שונים בוקעים צרורות מנשק אוטומטי. לכפר-עיר הזה היה פוטנציאל להפוך לעיר מחוז תוססת ומצליחה, עד שהפשע השתלט על התנהלותה וצבע בדם את דרכיה.

לפני מספר שנים התנהל בכפר-עיר קרב עקוב מדם בין צמד חמולות מאזור רמלה-לוד. המשטרה לא יכלה להשתלט על הניצים ולהרגיע את הרוחות. כשמחיר הדמים הרקיע שחקים והמדיה התריעה, הוחלט שם על פתרון "יצירתי". בני החמולה החלשה יותר פוזרו בין ישובים שונים ביישובי הערבים, מרביתם מחדרה צפונה.

על ציר הזמן פרחו בסיסי חמולה זו, אבל חלק מהם הביא את תת תרבות הפשע מרמלה-לוד אל סביבתם החדשה. עד שהבינו המקומיים מי מה מו, תפחו גרורות אלו והפכו לסרטן של ממש. במקומות אליהם פוזרו הם גייסו לשירותם צעירים חסרי מוח ובעלי תאוות ממון וכוח, והפכו יחד למשפחות פשע מורחבות, כל פלג במקומו הוא.
יחד עם הפשע הגיע הפחד, אותו נצלו לגביית דמי חסות, השתלטות על עסקים, הלוואות בריבית, סחר בנשק וכיוצא באלו. המקומיים רואים ויודעים כמעט הכל ושותקים, הגם שלעתים קרובות הם הניזוקים, הנורים והנסחטים.

כשעקומת הפשע בכפר-עיר הרקיעה שחקים התקבצו המקומיים והקימו קולות זעקה, מצפים כי המשטרה תעשה עבורם את העבודה, אבל לשתף פעולה עימה, הס מלהזכיר. הם לא יהיו "חוכומה" (משתפי פעולה).
הנימוק לכך מצידם הוא, שלאותם עבריינים יש קשרים עם גורמים במשטרה ואלה מדליפים להם את שמות המודיעים. אך קיימות שתי סיבות אמיתיות לחוסר התארגנותם של תושבי אותו כפר-עיר.

הראשונה שבהן הוא הפחד, תחת מוראו מסתובבים בני המשפחה גם כאשר הם יודעים מי ירה והרג את יקירם ואינם עושים דבר. הלך הכבוד.
השנייה היא העדר גיבוש וקבוצתיות – לו היו כאלו מחסום הפחד היה נמוך יותר. לשתף פעולה עם המשטרה לא, אבל מדוע לא להחרים ולהפנות גב אל גרעין הפשיעה או לקיים תצפיות על ההתנהלות העבריינית שלהם ולטרפד אותה?

וחברי משפחת הפשע? הם ערים לכל המתרחש סביבם, למחסום הפחד שיצרו, להשפעתו הכובשת של הכסף על חלק מבני הדור הצעיר ועל אוזלת היד של המשטרה.
איך אמר המשורר? אם לא תושיטו יד לחילוץ עגלתכם מהבוץ היא תמשיך לשקוע יחד אתכם.