קצין המודיעין ששוחרר מהכלא: "עברתי לילות ללא שינה, בכי ופחד"

עבור עמית לוי (37) מנתניה תחילת השירות במשטרה היתה מבטיחה, ונראה היה  שגם ההמשך. בשלב כלשהו הוא שירת כקצין מודיעין במג"ב ימ"ר מרכז, ולאחר מכן עבר לשרת במשמר הגבול. אבל אז הוא הסתבך בתיק פלילי חמור: בכתב אישום שהוגש נגדו ונגד אחרים נטען כי הוא סיפק הגנה משטרתית לחבורה שהקימה בהרצליה מעבדה לגידול סמים, וקיבל במסגרת תפקידו במשטרה גם שוחד מעסק שנחשד כבית הימורים.

לוי הואשם תחילה ב-11 אישומים שכללו עבירות חמורות, ובין היתר קשירת קשר לפשע, מרמה והפרת אמונים, גידול וסחר בסמים, השגת מידע מהמרשם הפלילי, התחזות לאדם אחר, שיבוש הליכי משפט ועוד. חלק מהאישומים נגדו לא הותרו לפרסום.
בסופו של ההליך המשפטי, בתום הליך גישור הודה לוי והורשע במסגרת הסדר טיעון בשבעה אישומים בלבד ונשפט ל-34 חודשי מאסר.  "אין חולק כי מדובר בכתב אישום חמור ביותר", צוין בגזר הדין, "הנאשם שימש כשוטר מג"ב, ניצל את מעמדו זה וחבר לגורמים עבריינים אחרים לצורך ביצוע עבירות בהן הורשע… כל אחת מהעבירות בהן הורשע מקבלת נופך של חומרה יתרה נוכח נסיבות ביצוען, בהינתן כי מדובר במי שקיבל את אמונו של הציבור ושירת במשטרת ישראל".

לאחרונה הגיש לוי בקשה לשחרור מוקדם באמצעות עו"ד אלינה כרסנטי ממשרד עורכות הדין חן מאירי ואלינה כרסנטי, שציינה בבקשה כי התנהגותו במהלך המאסר היתה תקינה, מלבד עבירת משמעת אחת פעוטה (אי עטיית מסכת קורונה), מה גם שהוא השתלב בטיפול כנדרש ונמצא על ידי הרשות לשיקום האסיר (רש"א) כמתאים לתוכנית שיקום בקהילה, בפיקוח הרשות.
מנגד הציגו נציגי שב"ס מידע מודיעיני שלילי והתנגדו לבקשה לשחרור מוקדם.
לוי עצמו ציין בדיון בפני ועדת השחרורים, כי קיבל אחריות על מעשיו וערך התבוננות פנימית שגרמה לו להבין את המניע לעבירות. לבסוף הוא ביקש מהוועדה את מידת הרחמים כדי לשוב למשפחתו.

ועדת השחרורים קבעה כי חלקו של המידע שהוצג אינו מהימן, וחלק אחר אינו קשור אינו קשור אליו.
כמו כן ציינה הוועדה כי גורמי הטיפול בכלא התרשמו כי לקח אחריות על מעשיו והוא מוכן לשחרור בהתאם לתוכנית שיקום. "מדובר באסיר צעיר המרצה מאסר ראשון, התנהגותו בין כותלי בית הסוהר תקינה, משתף פעולה עם גורמי החינוך והטיפול, מועסק לשביעות רצון הממונים עליו, מודה ומביע חרטה על מעשיו. האסיר השתלב בטיפול ייעודי בתחום עבירותיו וגורמי הטיפול התרשמו שהפיק ממנו תועלת ואף כי טרם סיים את השתתפותו בקבוצה סבורים כי האסיר הגיע לשלב שבו ניתן להמשיך את הטיפול בקהילה. מדובר אפוא באסיר הראוי לשחרור ואשר מסוכנותו לשלום הציבור פחתה", ציינו חברי ועדת השחרורים בהחלטתם לאשר את שחרורו של לוי.
עם זאת הם דחו את החלטת השחרור עד שתסתיים השתתפותו בקבוצת מרמה בכלא. לאחר שסיים זאת, הוועדה הורתה על שחרורו המוקדם בהתאם לתוכנית רש"א.

שוטר מאחורי הסורגים
ימים ספורים לאחר שהשתחרר ממאסרו סיפר לוי לאתר "פוסטה" על החיים הקשים בכלא כאיש משטרה לשעבר.
מה גרם לך לבצע את המעשים?
"שיכרון כוח. הייתי במעמד מאוד גבוה. אגו, כבוד, מעמד. אין בעבירות שלי מניע כלכלי".

"להיות שוטר בכלא, במיוחד כמי שהיה בתפקיד מודיעין, זה לא פשוט", הוא מספר, "אנשים מבינים שבתפקיד הזה אתה בסוף זה שהכנסת אותם לכלא. להיות בכלא זה לא פשוט, וגם לא להתמודד עם האנשים האלו. בשנה הראשונה הייתי בכלא מגידו כאסיר עבודה, לאחר מכן עברתי בהצעת עורכת הדין שלי לכלא חרמון. זאת היתה העצה הכי טובה. הגעתי לכלא חרמון, ושם זה עולם אחר. שם נמצאים אנשים בסגנון שלי: עורכי דין, רואי חשבון, ראשי מועצה, ראשי שוק ההון, בכירים ועוד".

איך קיבלו אותך אסירים אחרים?
"בהתחלה היה מאוד קשה. אתה לא יכול להסתיר את היותך איש משטרה. אבל אחרי שמכירים אותך – אתה בסוף בן אדם. זה שסייעתי לעבריינים לא עזר לי בכלא. בסוף אתה איש משטרה, בסופו של דבר הכנסת הרבה אנשים לכלא. לא שואלים אותך מה עשית, זה לא מעניין אותם".

באיזה קשיים נתקלת בכלא?
"בהתחלה לא רצו להתקרב אליי. חשבו שאני איזה סוכן או מושתל. אף אחד לא האמין שאני איש מודיעין. אני גם לא נראה במראה כמו עבריין. לא רכשתי לעצמי חברים בבית הסוהר, לא הייתי מדבר על העבודה שלי, גם לא בשביל להצטייר טוב בפני עבריינים. היו אנשים שמצאתי איתם נושאי שיחה על החיים ועל המשפחה, אבל לא על תחום העבודה ולא על התחום העברייני. לא חציתי את הקווים שם.
"אני בא מעולם אחר, מעולם של חוק. עד עכשיו אני אוהב את המשטרה ואת החוק. להיות איש מודיעין זה דבר שזורם בדם שלך. אתה פרילנסר, אתה עובד לבד, אתה מייצג עבודה. אתה נפגש עם עבריינים וכאן גם הסיכון. אתה כבר בתוך העולם של הפשע. אתה צריך לדעת לדבר בשפה שלהם, לדעת לחשוב מהלכים קדימה. עבריינים הם מאוד מתוחכמים ואתה כקצין מודיעין צריך להיות תמיד צעד לפניהם".

חששת בכלא?
"מאוד חששתי, אני אשקר אם אגיד שלא. עברתי תקופה ארוכה לא קלה, לילות ללא שינה, המון בכי ופחד ממה שיהיה, אבל המודיעין של הכלא שמר עליי לאורך כל הדרך. למזלי הייתי בחדר עם אנשים נורמטיביים יותר. לא התערבבתי עם העבריינים. העורכת דין שלי אלינה כרסנטי ליוותה אותי לכל אורך הדרך, אמרה לי מה להגיד ומה לא להגיד, מה לעשות ומה לא לעשות בכלא, וגם בוועדת השחרורים. אם היא לא היתה שם, ספק אם הייתי מקבל שליש. גם העצה שלה לעבור לכלא חרמון היתה מצוינת. זה בית סוהר שמתאים לאנשים כמונו – אנשי משטרה. אם כבר מעדתי, אז זה המקום לשהות בו".

איך התנהל הקשר עם המשפחה בזמן שהותך בכלא?
"לא ראיתי את המשפחה שלי מתחילת הקורונה. לא הבאתי אותם לביקורים כי זה מאחורי זכוכית ולחצי שעה. לחלקם גם לא סיפרתי איפה הייתי".

חברים שלך מהמשטרה שמרו על קשר?
"חברים – כולם התנתקו. הם לא שמעו את הצד שלי. הם החליטו לקחת צעד אחורה. זה חלק שלא היה פשוט. אף אחד לא נשאר איתי בקשר. אני מאוכזב אבל מבין. אני לא כועס, אבל מתבאס, כי אלו אנשים שהייתי איתם כל הדרך ונלחמנו אחד לצד השני ושמרנו אחד על השני".

מה אתה מתכוון לעשות כעת?
"לא יודע. אני לא יודע לעשות משהו מלבד מה שעסקתי בו. אני רוצה להיות עם המשפחה שלי, לתת להם את מירב תשומת הלב אחרי שהם תמכו בי לכל אורך הדרך. כשבן אדם משתחרר מהכלא ומחפש עבודה, מאוד קשה למצוא, כי יש איזה אות קלון, במיוחד לאנשים שהיו במשטרה והעבירה בה הורשעו זה מרמה והפרת אמונים. אף אחד לא רוצה לתת בהם אמון ולתת להם את ההזדמנות. אני מרים את הראש למעלה, ומהתהום אני רק אעלה למעלה. אות הקלון הזה ילווה אותי עוד הרבה זמן אבל אסור לי להוריד את הראש למטה. יש לי משפחה וילדים ואני צריך להיות שם עבורם ולפרנס אותם".