נציב התלונות על מייצגי המדינה בערכאות, דוד רוזן, דחה תלונה שהוגשה נגד המשנה לפרקליט המדינה מומי למברגר, על החלטתו לסגור את תיק החקירה נגד ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה בפרשת מינוי השופטת אתי כרייף.
בתלונה נטען כי קיים חשש שההחלטה התקבלה משיקולים זרים, לאור חשש בפרקליטות מחשיפת הקלטות שבידי עו"ד נוה, מתוך שיחותיו עם גורמים בכירים במערכת המשפט, כ"פעולת גומלין" לכאורה. כזכור, נוה כבר חשף את שיחתו עם היועמ"ש אביחי מנדלבליט, שהתלונן לפניו כי פרקליט המדינה שי ניצן "סחט אותו" בפרשת סגירת התיק נגדו.
הנציב רוזן דחה את התלונה על הסף, וקבע כי אין שחר לדברים ולא הובאו בפניו כל תימוכין לנטען. רוזן כתב כי אין לו סמכות להתערב בהחלטה מקצועית של הפרקליטות לסגירת תיק. הוא הוסיף כי עיין בהחלטת עו"ד למברגר, ומצא כי החלטת הגניזה מבוססת על שיקולים ענייניים, לאור "הקשיים העולים מאופן השגת הראיות בתיק" – הבאת הטלפון הפרוץ של נוה לפרקליטות בפנייה היזומה של העיתונאית הדס שטייף.
רוזן ציין כי החלטת המשנה לפרקליט המדינה שקלה את סיכויי הרשעתו של עו"ד נווה, ואת חומרת העבירות לכאורה אל מול תוך ההקפדה והשמירה על זכותם של נוה וכרייף לפרטיות ולקיום הליך משפטי הוגן.
כזכור, לאחר סגירת התיק נגד נוה והשופטת, פורסם כי כרייף חזרה בה לכאורה מהסכמה שנתנה לפרקליטות לפרישה ממערכת המשפט בתמורה לסגירת התיק, לאור החשדות שעלו בעניינה אף בקשר למסרונים שלכאורה מחקה מהטלפון הסלולרי כאשר היתה בחקירת המשטרה.
השופטת כרייף פנתה לגורמי הנהלת בתי המשפט, באמצעות פרקליטה עו"ד ציון אמיר, ודרשה להתמנות כשופטת בדימוס בוועדת שחרורים, כדי לשמור על זכויותיה הפנסיוניות.
בעניין זה פנתה השבוע התנועה לאיכות השלטון לפרקליטות המדינה, בדרישה לפתוח מחדש את תיק החקירה נגד השופטת.
במכתב למ"מ פרקליט המדינה עו"ד עמית איסמן דורשת התנועה לחדש את החקירה בחשד להשמדת ראיות. במכתב צוין כי "שופטים מחויבים לעמוד בחובות מוסריות ואתיות רמות במעלה, והדבר תקף גם לתפקיד של שופטת בדימוס. לגישת התנועה, מתן הקלה בעונש אל מול חשדות כה כבדים, חוטא להיבטים הבסיסיים ביותר של ערכי שלטון החוק, ואף עלול להוות תמריץ שלילי עבור שופטים אחרים לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט".
עו"ד אמיר, פרקליטה של השופטת, מסר בתגובה כי "התנועה מתערבת בטרם עת על ריב לא לה. הואיל והשופטת כרייף מצויה בימים אלה בהליכים למיצוי זכויותיה ואשר טרם הסתיימו, איננו מוצאים לנכון להגיב לפנייתם ואולי אף שאינם ראויים למענה כלל. ובכל זאת אי אפשר שלא למחות כנגד פנייה זו מבלי שקדמה לכך בדיקה מינימלית של העובדות שהיתה מייתרת המשך התרת דמה לשווא".
