יש לו לבנימין (ביבי) נתניהו כישורים רבים, אבל יושר אינטלקטואלי בסיסי אין לו – לצערי, כי רב.
נתניהו – שעוד מתחילת הקריירה הציבורית שלו, חי על חשבון אחרים ובהיותו סגן שר (של דוד לוי, כמדומני), גר בדירה ברחוב הירקון, על חשבונו של איזה גביר, הוא האחרון שיכול להאשים אחרים – ובכלל זה את נפתלי בנט – באינטרסנטיות, שיש בה משום פגיעה בפרצופה של הדמוקרטיה.
נתניהו – שהעיתונאי, אמנון אברמוביץ' כתב עליו לפני שנים הרבה בתקופת עבודתו בעיתון 'מעריב', כי בתום שיחת תדרוך במסעדת מלון הילטון קם נתניהו מהשולחן והותיר לו את הזכות לשלם את מחיר הארוחה של שניהם.
זהו האיש. הבדיחה העממית המסופרת עליו הינה שהוא אוהב שלושה דברים – את עצמו, את הצל של עצמו ואת החיבור בין עצמו לצל שלו.
דווקא אני, כאיש ימין, שחונכתי וחינכתי עצמי כל ימי בחרותי, ונשארתי כזה, איני מסוגל מטעמים רגשיים אישיים שלי להצביע עבור אף מפלגה מהאגף השמאלי (אף בעבר, שעה שנשא דוד לוי את מה שקראה התקשורת 'נאום הקופים', התגברתי על הסלידה ושבתי והצבעתי עבור הליכוד). הפעם נמנעתי לראשונה מלהצביע עבור הליכוד בראשותו של בנימין נתניהו.
בכל הכבוד הראוי, התנהגותו של נתניהו והאישה שלידו, כמו גם, הבן יקיר להם, מבחילה, הם ממש מבחילים אותי.
משנוכחתי דעת, כי מנוי וגמור עם נתניהו לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את התנהלות משפטו הפלילי כסדרו, ולמנוע ככל יכולתו מלהיכנס לכלא אם כך יחליט בית המשפט, הכל ועל חשבון רווחתם של תושבי המדינה ועתידה, לטעמי ולהבנתי, נקעה נפשי ממנו לחלוטין.
זה בדיוק ההבדל בין נתניהו לבין אהוד אולמרט. בשלב מסוים הבין אולמרט, כי הוא ילבש את מדי האסיר הכתומים וקיבל עליו מציאות דברים זו. נתניהו מכחיש – בכל מכל וכל – מציאות דברים זו, הוא אינו מסכים ואינו מסכין לה.
ואגב אולמרט, נתניהו היה זה שדרש ממנו להתפטר מכהונתו כראש ממשלה מיד לכשהוגש נגדו כתב אישום. לא ברור מדוע נתניהו אינו גוזר גזירה שווה על עצמו.
בימים שהיתה בריטניה הגדולה שלטו בפוליטיקה הבריטית, חליפות, הפוליטיקאים גלדסטון ויזרעאלי. השניים החליפו זה את זה כל מערכת בחירות. כך נמנע מצב דברים של השתלטות על החיים הפוליטיים בבריטניה.
מדינת ישראל – בכל הכבוד הראוי – אינה רשומה בטאבו על שמם של בנימין נתניהו, שרה נתניהו (לבית בן ארצי) או על שמו של יאיר נתניהו.
השבח לאין, שאין בישראל בחירות אישיות לראשות הממשלה, כפי שדורש כעת נתניהו. בפעם האחרונה שהיו בחירות אישיות בישראל נבחר אהוד ברק. מהר מאוד החליט אז המחוקק לבטל את הפארסה. כעת, מאחר והציבור אינו נותן אמון בליכוד בראשות נתניהו מבקש נתניהו עצמו לקבל – ובכוח – את אמון הציבור, בדרך של חקיקת חוק לבחירות אישיות.
אין משנים את כללי המשחק הפוליטי תוך כדי הליכה. רק לאחר שתוקם ממשלה שתזכה סוף סוף לאמונה של הכנסת ניתן יהיה לבחון – במשובה ובנחת – את רעיון העיוועים הזה של בחירות ישירות לראשות ממשלה.
הצעתי לו היא, שיפסיק לשאת נאומים דמגוגיים, הם כבר אינם בגדר האהובים על הציבור, אלא היפוכם של דברים. חשוב על כך בנימין, שקיים סיכוי אפילו קלוש שבקלושים, שתחליף את דירת השרד ברחוב בלפור במדי אסיר כתומים, או למצער, תצליח למלט עצמך מאימת הכלא בסוג של עוסקת טיעון שתרחיק אותך מאימת הישיבה בכלא, אבל תרחיק אותך גם מבית השרד.
אז, קום והתאפס על עצמך בנימין נתניהו, במקום להאשים אחרים ביריקה בפרצופה של הדמוקרטיה (ואפילו מדובר במגלומן המעצבן בנט), הסתכל על עצמך היטב במראה, ותגלה שהמראה הנשקף אליך אינו מלהיב כמו בימים עברו. שחרר אותנו מנוכחותך המעיקה וצא מהעין הציבורית שלנו, ויפה שעה אחת קודם.
