חזקת הקאפוט

אני רוצה להבהיר בפתח דבריי – אני לא מייצג את מר יהודה משי זהב, אינני מבאי ביתו והיכרותנו היחידה היא מקצועית. שיחתי היחידה עימו היתה עת ייצגתי והובלתי את הגנתו של החייל אלאור אזריה, במטרה להבין איך להתכונן לשיחה עם עד שהבאתי (ראש מד"א, מר אלי בין).

נקראתי על ידי עוזרו הבכיר לייצג אותו, בשל העובדה כי אני מייצג את הרב יקותיאל אבו חצירא. זה היה בשבת אחת בבוקר, אבל גילינו שהוא כבר יצא את ביתו ליעוץ אצל עו"ד אחר, שכבר הוחלף בעו"ד אחר, אז לא שוחחנו, כך שאיני יודע מה טיב מעשיו וחומרת המעשים, אם בכלל.
מה שכן, ראיתי וקראתי את האמירות והשמחות לאיד של חלק מעורכי הדין; משפטים מזעזעים כגון "יהודה משי זהב עזב את הקבוצה". ראיתי גם אייקונים בצלמו בהם נכתב "נטפל בך בכפפות של משי".
נוראי הדבר בעיני! לאן הלכנו, לאן אבדנו?

האינטרס הציבורי הראשון במעלה, אם אכן יש בסיס ו"בשר" בחשדות, הוא לבדוק אותן לעומקן. לא ניתן לבדוק לעומק חשדות כלפי אדם שאינו עימנו, ואולי אינו בחיים למעשה.
ראשית, כי אין לו כל יכולת לתת גירסה.
שנית, כי רק אז, במותו, הוא יזכה לאמפתיה על ידי גורמים הזוכרים, ולו לרגע, את רגעי החסד. את הצלת הנפשות שעשה במשך שנים, ללא תמורה לרוב. את העזרה שנתן לאחרים באופן שיטתי. את גמילות החסדים שהובילה אותו להיות חתן פרס ישראל, ואז לוותר עליו בשל החשדות.

יתכן בהחלט, שמייסד זק"א, חשב שיש למשטרה עדויות משמעותיות המלמדות על הוכחת שיטה, מה שיכול לגרום למאסר ממושך. אבל צריך לזכור רק עוד דבר אחד, מר משי זהב פנה למשטרה כדי להיחקר, וזו סירבה לחקור אותו עד ליום המר בו הוא ביקש לשים קץ לחייו.
צודק אחד המתלוננים שהביע זעזוע מהמשטרה אשר איפשרה את נסיון ההתאבדות, כי היתה צריכה לשמור עליו. לטענתו, "כדי שניתן יהיה למצות איתו את הדין על הזוועות שעשה", ולטענתי, וזוהי מטרת המאמר, כדי לברר ולהגיע לחקר האמת, מושג שדומה כי שכחנו, כולנו.

בזמנו, ייצגתי רב בכיר מאוד, רב ה"סלבס", הרב שאול אלקריב שכלי התקשורת שפכו את דמו. זכורים לי היטב חיים אתגר וצוות התוכנית שלו, הם הכריזו על תחקיר "מעמיק ביותר" והטיחו בו האשמות שפרט לרצח ארלוזרוב, היה בהן הכל.
הרב נפגע עד עמקי נשמתו מהתחקיר בשל העובדה שהוא איש גמילות חסדים וחסד, אב לשמונה ילדים, שכל אשר רצה וניסה – זה לעשות טוב, הוא שירת אנשים ללא לאות, ללא תמורה. הגבתי אז בצורה חריפה מאוד.
האם הרב נחקר בחשד לעבירות מין במשטרת ישראל? עד היום לא.
האם נשפט ציבורית וגזרו את דינו על לא עוול בכפו? בהחלט.
האם שפכו את דמו לשווא? בוודאי.

כמו הרבה מאוד מהתיקים בהם ייצגתי, יתכן שגם אם היתה חקירה במקרה הזה, היא היתה נפתחת בקול תרועה רמה ובסופו של יום התיק היה נסגר בלא כלום. מי יחזיר את השנים? מי ישקם את השם הטוב בקהילה וברשתות החברתיות? התקשורת יודעת היטב לרקוד על הדם, אבל לא יודעת לנקות את הדם שהיא שפכה לשווא.
בקשתי היא, ב"שערורייה" הבאה אנא עשו חסד עם חשודים, כי זאת עדיין חזקת החפות, ולא חזקת הקאפוט.
ליהודה משי זהב לא נתנו אפילו דקה של חסד, הוא נתן אינספור שעות של חסדים עם אחרים.

נקווה שתהיה לו רפואה שלמה כדי שיוכל להתמודד והחשדות יתבררו בבית המשפט ולא רק בבית המשפט של התקשורת, דרך הראיות ולא דרך הרייטינג, שבית משפט בשר ודם יכריע ולא הציבור במשפט שדה מוסת עד כדי לינץ' ציבורי.
שמעתי את עורך דינו מתראיין לאחר נסיון ההתאבדות תחת לחץ כבד, והמנטרה היתה אחת: הקורבנות האמיתיים הם המתלוננות והמתלוננים הרבים, ולא האיש שמפרפר בין חיים למוות, מעדיף לא לפקוח את עיניו.

אם יתעורר מר משי זהב, וישוב לאיתנו, יתכן שבדיוק כמו בתיק של הרב אלקריב, עתיר התלונות והרייטינג, בסופו של יום יתברר כי הוא מבוסס על מתלוננים שהמשותף להם היה אינטרס. מהסיבה הזו, אסור להגיע לעוד נסיון התאבדות של חשוד שהוא "גיבור" תחקיר עיתונאי או של חשוד בעבירה פלילית, כי האינטרס הציבורי הראשון במעלה הוא שמירה על חיי החשוד באמצעות השמירה על חזקת החפות שלו.
לתקשורת יש תפקיד אחראי כצד אינטגרלי בחיים הציבוריים, ועם כל הכבוד עליה לקדש את ערך החיים, לא רק של קורבנות, אלא גם של חשודים. לצערי אף אחד שם לא באמת לוקח אחריות, כבר היה לנו דודו טופז אחד, כעת יש לנו משי זהב.
הגיע הזמן לומר די!!! חובה לשמור על חיי חשודים, גם כדי לאפשר חקירה ולמצות איתם את הדין, ככל שסרחו. נסיון ההתאבדות לא יאפשר להרשיע בדין, אבל גם לזכות.

הכותב הוא מרצה ומומחה למשפט פלילי וצווארון לבן, מכהן כיו"ר משותף של הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין, ומנוי באינדקס עורכי הדין של פוסטה