שמואל שמש, שעוסק למחייתו בהתקנת מצלמות אבטחה, לא היה זה שהתקין את מצלמות האבטחה במכון לטיפולים קוסמטיים באחת הקריות שליד חיפה, אבל זה לא מנע מבעדו להתחבר למצלמות במקום, לצפות במאות נשים בעירום מלא או חלקי שהיו על מיטת הטיפולים לשם הסרת שיער מהמפשעה וטיפולי אסתטיקה אחרים, ולשמור את הסרטונים.
במשך שנה וחצי התחבר שמש מרחוק למצלמות במכון היופי כ-200 פעמים, וצפה בנשים עירומות על מיטת הטיפולים. לפחות ב-65 פעמים הוא שמר את הסרטונים ברשותו.
אחרי שנה של צפייה בסתר, שמש יצר קשר עם בעלת המכון והציג עצמו בכזב כחוקר פרטי המייצג כביכול לקוחה של המכון שגילתה כי צולמה בעירום על מיטת הטיפולים. הנאשם טען בפני בעלת המכון כי הוא מחזיק סרטונים נוספים ואיים בתביעה והגשת תלונות. לדבריו, הפיצוי שהוא דורש הוא מעט ביחס לכסף שבעלת העסק תוציא על עורכי דין. "אני הולך להציל אותך מתביעה של מיליונים. עזבי את העסק שלך שהולך להיסגר", אמר לבעלת המכון. "הדברים האלו יפורסמו וברגע שהלקוחות שלך יידעו שהוצבה שמה מצלמה וכל הדברים האלו תועדו ואנשים גם צפו בסרטונים האלו, הסיפור שלך לא יהיה פשוט".
כדי להוכיח "רצינות", שמש העביר לבעלת המכון באמצעות שליח דיסק און-קי עם 57 סרטונים ששמר אצלו ובהם נשים מטופלות. הוא לא ידע שבשלב זה המשטרה כבר היתה בתמונה.
שמש נעצר וטען כי הגיע לכתובת ה-IP של המצלמות במקרה, לאחר שטעה בהקשת הספרות כשניסה לבדוק מצלמות עסק אחר. זה לא מנע הגשת כתב אישום נגדו, בטענה לעבירות חדירה לחומר מחשב, פגיעה בפרטיות, מעשה מגונה וסחיטה באיומים.
הנאשם כפר באמצעות סנגוריו בעבירות המיוחסות לו, והעלה טענות משפטיות שונות, למרות שלא חלק על העובדות. הסנגורים טענו כי המעשה אינו עבירת סחיטה, משום שהנאשם איים בהגשת תביעה משפטית – המהווה מעשה מותר. כמו כן טען הנאשם כי לא עבר עבירת מעשה מגונה, ומי שלטענתו ביצעו עבירת פגיעה בפרטיות והיו צריכים לעמוד לדין – הם לדבריו בעלת העסק, ששלטה במצלמות, וגם אחיה שהתקין בפועל את המצלמות בעסק ובחדר הטיפולים.
השופט יוסי טורס דחה את טענת הנאשם להגנה מן הצדק. בהחלטתו הוא ציין כי בעלת המכון נחקרה כחשודה בעבירות פגיעה בפרטיות, עקב צילום המטופלות, אך התיק נגדה נסגר לאחר שימוע בגין טענות הגנה שהעלתה, על כך שהציבה מצלמות בחדר כדי למנוע גניבות ולשמור על בטחונה האישי, והמצלמות צילמו את כל החדר, לרבות את קופת העסק. בנוגע לאחיה, מתקין המצלמות, לא היו ראיות כי הוא צפה בצילומים אינטימיים, או כיוון מצלמה מראש למיטת הטיפולים.
השופט הרשיע את הנאשם שמש בכל העבירות שיוחסו לו. בעניין עבירת סחיטה באיומים, ציין: "לעתים, גם שפה המשוחה בדבש טומנת בחובה עוקץ ואף איום בארס קטלני… ברי שהגשת תביעה משפטית היא מותרת, וכך גם (איום) פנייה למשטרה. ואולם, הנאשם לא עשה כן בתום לב, אלא תוך שימוש במרמה ובכל מקרה שלא על מנת לממש זכות חוקית העומדת לרשותו בדין. הנאשם לא נפגע מצילום לקוחותיה של המתלוננת. הוא עצמו לא היה זכאי לדבר ממנה. הוא אף לא ייצג באמת לקוח כלשהו. הוא השיג בדרך פסולה מידע על המתרחש בבית העסק של המתלוננת ועשה בו שימוש ציני תוך מסירת פרטים כוזבים ויצירת מציאות מדומה, והכל במטרה להביאה לשלם לו סכומי כסף גבוהים, תוך הטלת מורא".
השופט ציין כי הנאשם אישר בחקירתו במשטרה כי "בתור גבר לצפות בעירום חלקי זה סוג של הנאה כמו לצפות בסרט פורנוגרפי", ודי בכך ולקבוע כי הנאשם פעל לשם גירוי, ולהרשיע בעבירת מעשה מגונה.
בסיום הכרעת הדין, השופט מתח ביקורת על המשטרה אשר לא הודיעה לעשרות ומאות מטופלות בעסק, כי צולמו במצבים אינטימיים ומישהו צפה בסרטונים אלה. "היה מקום לגבות הודעות מהנשים, על מנת להביא לידיעתן את דבר הפגיעה בהן", כתב השופט טורס. "מדובר בנשים שפרטיותן נפגעה בצורה קשה. זהותן ידועה שכן פניהן נראות בבירור בסרטונים. במצב זה דומה שהיה על המשטרה לפעול לאיתורן ולהביא לידיעתן את דבר הפגיעה, וראוי שהמאשימה תבחן עמדתה שנית בנושא".
