שוטר מעכב אזרח בטענה שתקף אותו. האזרח מובא אזוק לתחנה, ואחרי עיכוב-סרק הוא משוחרר ללא תנאים ובלי שנפתח תיק. אחרי כמה שעות, האזרח אוזר עוז וחוזר לתחנה, מבקש להגיש תלונה נגד השוטר. או-אז, הוא הופך בן רגע ממתלונן לחשוד ונחקר באזהרה על תקיפת שוטר.
תסריט מוכר? בהחלט.
"הדעה הרווחת בקרב סניגורים, ולא רק בקרבם, היא כי כמעט בכל אירוע בו מואשם אזרח בתקיפת שוטר, נחבא אירוע מקביל של תקיפת אזרח על-ידי אותו שוטר. המתואר לעיל מתיישב, לכאורה, עם דברים אלה", כתב נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס דוד רוזן, המתאר בדוח חדש את המקרה הבא.
צעיר נורמטיבי לפני גיוס, שעבד בחנות במדרחוב בנתניה, פרק סחורה. שוטר שנתקל בו מספר פעמים התרה בו לא לנסוע עם קלנועית על המדרכה, ובסופו של דבר הודיע לו שהוא מעוכב. הצעיר ניסה להשתחרר מאחיזתו, ולגרסת השוטר תקף אותו באלימות והפיל אותו לקרקע מול אנשים רבים. לדבריו, כשהגיעו לתחנה השוטר היכה אותו בנוכחות חברו למשמרת, ובמעלית הטיח את ראשו במראה וצעק "מי שרמוט עכשיו?". לפי גרסת המתלונן, השוטר הוסיף שתי סטירות, מכה בבטן ומכות נוספות.
הצעיר שוחרר עם קנס בלבד. כשחזר כעבור כמה שעות לתחנה, עם מעסיקתו, בבקשה למסור תלונה נגד השוטר – לפתע הוחלט לחקור אותו באזהרה. הרישום הפלילי שנפתח עיכב את גיוסו לצה"ל.
לשוטר כמובן היה סיפור אחר. בדוח הפעולה הוא רשם שכאשר עיכב את הצעיר, "הוא העיף לו את הידיים וניסה להשתחרר" – אבל במח"ש השוטר החריף את גרסתו וטען כי הצעיר תקף אותו. ואילו לשוטר הסיור הנוסף במשמרת היתה גרסה אחרת, לפיה האזרח סירב להזדהות.
מח"ש טענה כי גם המתלונן הצעיר החמיר את גרסתו מהתיאור שמסר במשטרה, לגרסה במח"ש, ולכן אין לה יכולת לקבוע מי אמין. במשטרה טען המתלונן בחקירתו, כי השוטר "דפק" לו את הראש בקיר של המעלית, ונתן לו שתי כאפות, בעוד בהודעתו במח"ש הוא טען שהשוטר הטיח את ראשו דווקא במראה, ובהמשך הרביץ לו גם במטבחון התחנה.
אמנם, שוטר נוסף העיד כי שמע את השוטר העיקרי צועק על הצעיר: "מגיע לך שברחת לי", ו"אתה תשלם", אבל מח"ש טענה כי גם העד הזה לא היה "נעול" על האמירות ששמע.
לפי תבנית מוכרת, החליטה מח"ש ואחריה גם מחלקת עררים בפרקליטות, שלנוכח "קשיים ראייתיים" ייסגר התיק נגד השוטר מחוסר ראיות. גם התיק נגד הצעיר נסגר.
עו"ד אייל אבולפיה, סנגורו של הצעיר, הגיש לרוזן תלונה וטען כי מח"ש לא ערכה חקירה רצינית. על חקירת הצעיר לפני כן במשטרה, אמר עו"ד אבולפיה, כי מטרתה היתה להרתיע את המתלונן וכמעין "גמול משטרתי", כנהוג במקרים רבים.
ד"ר יניב ואקי, מנהל מחלקת עררים בפרקליטות, תקף בתגובה את סמכותו של רוזן לבחון את התלונה, שכן הפרקליטות ומח"ש לדבריו קיבלו החלטה לפי שיקול דעתם המקצועי, לאחר שבחנו את גרסאות הצדדים ו"לא מתפקידו של הנציב להיות מחלקת עררים עליונה".
רוזן ממש לא נבהל מהדברים האלה. בהחלטה חריפה נגד הפרקליטות ומח"ש, הוא כתב כי "בניגוד לפערים שהתגלו בגרסאות השוטרים, דומה כי ההבדלים בין גרסאותיו של המתלונן בחקירותיו במשטרה ובמח"ש, היו הבדלים מינוריים באופן יחסי, שיותר יש בהם ללמד על אמינותו מאשר על חוסר אמינותו. מנגד, השוטר ששלל גרסאותיו צוינו בסיכום מח"ש, סירב להיבדק בבדיקת פוליגרף. כמו כן, המתלונן הצביע על שוטרים שהיו עדים לתקיפתו ובכוחם היה להאיר צדדים נוספים באירוע – דבר המעיד לא מעט על היותו משוכנע באמיתות גרסתו – ואלה מסיבות עלומות לא נחקרו כל עיקר".
רוזן הוסיף: "באלה הדברים, לא אוכל שלא לתת דעתי לסיומו העגום של האירוע. מחומר החקירה עולה בבירור, כי כאשר שב האזרח לתחנה על מנת להגיש תלונה נגד השוטר, מספר שעות לאחר ששוחרר מן התחנה, הוחלט לחקור אותו באזהרה, באישון לילה, חלף פנייתו להגשת תלונה במח"ש… השוטרים פעלו כבאים להרתיע אזרח מלהתלונן ועם כל הזהירות, פעלו כמתואר בתלונה כמי שמבקשים לשבש החקירה הצפויה. באלה הדברים, המלצתי בפני המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), לשקול העמקת הבדיקה בעניין נסיבות הפתיחה בחקירה באזהרה של המתלונן וחקירתו בפועל.
"העובדה כי השוטרים בתחנת משטרת נתניה, חלף הפניית מרשך למח"ש, פתחו בחקירה נגדו – משמשת כלי ניגוח בידי המלעיזים וחורשי הרעה נגד המשטרה, המגינה כביכול על חוטאים מקרבה, דהיינו, שוטרים התוקפים אזרחים ללא סיבה". החלטת רוזן נמסרה גם לממלא מקום המפכ"ל.
