סמכותו של הממונה על שוק ההון, משה ברקת – לסרב לבקשות רישיון של נותני שירותים פיננסיים (צ'יינג'ים) ותיקים, ובכך לשלול את פרנסתם על סמך מידעים מודיעיניים שהתקבלו מהמשטרה, מבלי שה"חשודים" זומנו לחקירה ומבלי שהוגש כתב אישום – מגיעה לדיון עקרוני בבית משפט העליון.
זאת לאחר ששופט העליון עוזי פוגלמן הורה על עיכוב סגירתו של ציינג' הפועל משנת 2012, בבעלות רואה חשבון אסלאם עאמר מכפר קאסם.
החלטת הממונה לדחות את בקשת הרישיון של עמאר, על בסיס ידיעות מודיעיניות, קיבלה הכשר מבית המשפט המחוזי. עו"ד רונן רוזנבלום ועו"ד דניאל קליין הגישו את העתירה והערעור בשם עאמר וביקשו מהעליון לבחון את הכלל שהממונה על שוק ההון מיישם בימים אלה באופן רוחבי, כאשר הוא בוחן את בקשותיהם של מאות נותני שירותים פיננסיים ותיקים לרישיון – כלל לפיו מספיק מידע מודיעיני, ללא קיום חקירה פלילית, כדי לסגור עסקו של אדם.
הקופסה השחורה
עד לשנת 2016 פעלו נותני שירותי מטבע על בסיס תעודת רישום במשרד האוצר, ללא פיקוח של ממש. חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים שנכנס לתוקף באותה שנה, העביר את הענף למשטר רגולציה קפדני במסגרתו נדרשו כלל העוסקים לעמוד בדרישות דיווח, ניהול ושקיפות ולהגיש בקשה לרישיון.
עאמר, בן 28, הוא רואה חשבון בוגר אוניברסיטת תל אביב, שמונה שנים בעסק. "מעולם לא נחקרתי, לא אני ולא עובדיי", הוא אמר לאתר "פוסטה", "מעולם לא היינו בחקירת משטרה". לאחר כניסת חוק הפיקוח החדש, הוא קיבל רשיון זמני להמשיך לפעול עד מתן החלטת הממונה, אשר עד היום לא נתן החלטותיו בעניינם של רוב מבקשי הרישיונות. בחודשים האחרונים האיץ המפקח את קצב בדיקת המבקשים, והוא פונה בין היתר למשטרת ישראל, לבקש בעניינם כל מידע – בין אם על הרשעה פלילית, כתב אישום, חקירה תלויה ועומדת, ואפילו מידע מודיעיני בלבד שלא עבר כור היתוך ולא התגבש לכדי חקירה גלויה, במסגרתה אמורה המשטרה להזמין חשוד, להטיח בפניו את הראיות ולאפשר לו להתגונן.
בעניינו של עאמר, המשטרה מסרה לממונה הפועל תחת משרד האוצר "מידע חסוי" שנאסף בימ"ר מרכז אודות מעורבותם לכאורה של עאמר ואחיו בביצוע "עבירות פליליות לרבות עבירות מתחום הלבנת הון". משפט סתום זה – ללא פירוט אודות מהות העבירות והמעשים המיוחסים להם או הראיות – צוין בהודעת הממונה בה הוזמן עאמר לקיים "שימוע בכתב", שקדם לסירוב הסופי.
בעתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב דרשו עו"ד רוזנבלום ועו"ד קליין לחייב את המפקח למסור פירוט של החשדות והעבירות, כדי לאפשר להגנה להפריך את המיוחס לו – אך השופט ארז יקואל גיבה את עמדת המדינה שלא למסור כל מידע נוסף, אלא בדיון חסוי במעמד צד אחד, בו נציגת הפרקליטות, איש מודיעין של המשטרה והממונה הציגו את הידיעות המודיעיניות.
בחודש שעבר דחה השופט יקואל את העתירה, וקבע כי החלטת המפקח לסרב לבקשת הרישיון של נותן השירותים הפיננסיים "נטועה היטב במתחם הסבירות". הוא חייב את העותר בהוצאות של 20 אלף שקל והורה לו לסגור את עסקו בתוך 30 יום.
בערעור לבית המשפט העליון נטען כי שלילת רישיון על בסיס מידע מודיעיני מהווה "גזר דין ללא הרשעה ובטרם משפט". "הקופסה השחורה" של מידעים מודיעיניים מוכרת לעו"ד רוזנבלום, מבכירי הסנגורים בתחום הפלילי-כלכלי, כמי שכתב מידעים כאלה בתפקידו הקודם כקצין חקירות וחילוט ביאחב"ל.
ומה עם חזקת החפות?
הערעור מבקש מבית המשפט העליון לקבוע הלכה רוחבית בנושא, שהשלכותיו מכריעות על כלל נותני השירותים הפיננסיים בארץ, ולמעשה על כל מי שגורלו נתון בידי המודיעין המשטרתי. לצורך זה מבקש עו"ד רוזנבלום מבית המשפט לצלול לעולם ול"אבולוציה של הידיעות המודיעיניות" ולקבוע לראשונה כללים להערכתן. "סוגיות מהותיות אלו ראוי שיתבררו על ידי בית המשפט ובסיומן ייצא לראשונה פסק דין סדור במסגרתו יינתנו כללים וקווים מנחים כיצד יש לנהוג במידע המודיעיני לשם קבלת החלטה מנהלית נכונה, תוך שמירה על נוסחת איזון בין עוצמת המידע ואיכותו למידת הפגיעה בזכות הפרט… יש להגיע למסקנה לפיה הסתמכות על מידע מודיעיני שבצידה פגיעה בזכות יסוד, תתאפשר רק במקום שמדובר במידע בעל נטל ראייתי גבוה, מהימן, מאומת ומשכנע, ולא כפי שקורה כיום בערכאות השונות".
עו"ד רוזנבלום טוען כי לפקיד הממונה באוצר אין כלים להערכת ידיעת המודיעין המשטרתית המוצגת לו, ועל כן הוא חותמת גומי שמבצעת את דבר המשטרה ופוסלת את המבקש ומאות במצבו להמשיך בעיסוקם, על בסיס ידיעות לא מאומתות. הסנגור מבקש כי בתי המשפט המבקרים את ההחלטות, ידרשו מהממונה ומהמודיעין לא רק את הידיעה החסויה, אלא את תהליך הפקתה ורישומה המלא: כיצד נוצרה? מיהו המקור מוסר המידע? כיצד אומת והוצלב? האם מדובר במקור משטרתי קבוע או מזדמן ומה טיבו? האם מדובר בעדות שמועה? "תהליך שלם של נתונים, שהוא למעשה אבני הדרך שבנו את הידיעה שהוצגה למשיב ולבית המשפט לא נבחן. מדובר בנתונים קרדינליים לבחינת איכות הידיעה, שאילו היו מוצגים למשיב ולבית המשפט המחוזי יכול והחלטתם הייתה אחרת", כתב עו"ד רוזנבלום.
"המשיב קיבל ידיעה שהיא למעשה מסקנה של איש מודיעין, שהגיעה כעובדה מוגמרת ממשטרת ישראל… קיים תהליך מודיעיני שלם שמתקיים עובר לשלב הפקדת הידיעה. תהליך זה הועלם מעיני המשיב ובית המשפט… מדובר במצב אבסורדי בו שופט נדרש ליתן אמון ולהסתמך על עמדה משטרתית מודיעינית מבלי שמקורות המידע העידו לפניו או נחקרו בחקירה נגדית. כפי שידוע, למקורות ולידיעות מודיעיניות עשויות להיות דרגות מגוונות של איכות מודיעינית. ידוע כי לעתים מידע נובע מאינטרס של המקור, המניע אותו למסור מידע כוזב, או בלתי מבוסס. בעייתיות זו מתוספת לבעייתיות האופפת שימוש במידע סודי שלא הועבר לצד שכנגד אשר מנוע מלתקוף את המידע או מוסרו בכל דרך", כתב עו"ד רוזנבלום.
עוד נטען כי "הערכת מידע מודיעיני היא עניין שבמומחיות. למשיב כעובד מדינה העוסק בתחום חדש וזר לו, אין כלים לבחון את עבודת המשטרה. לאור האמור, כל מידע מודיעיני שיובא בפני המשיב יביא לדחיית בקשת רישיון, דבר שהוא פסול מעיקרו ויש לתקנו בהתאם. אף לבית המשפט אין כלים אפקטיביים להערכת המידע, כאשר הוא אינו מברר עובדות בדרך של חקירת עדים… לא ניתן להתעלם מהקושי המקצועי המובנה אליו נדרשים פרקליטים ושופטים בתחום שהוא זר ושונה מכללי הראיות, ולכן חזקת תקינות המנהל אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם מידע מודיעיני".
אי העברת פראפרזה (תמצית) של המידע החסוי להגנה, באופן תקני, מצדיקה כשלעצמה את ביטול פסק הדין של המחוזי, טוען עו"ד רוזנבלום. "מדובר בכותרת שלמערער אין שום יכולת להתגונן בפניה", הוא כותב על ה"מסמך" בו נמסר שמרשו חשוד (מבלי שנחקר) בהלבנת הון ועבירות אחרות. "המערער זכאי לקבל ידיעות מפורטות כולל שמות, תאריכים, פירוט העבירות שביצע… את טענות הצד שכנגד אפשר לסתור רק כשהן ידועות".
ומה עם חזקת החפות? "על בית משפט קמא היה להעניק משקל גבוה יותר לעובדה שמדובר במידע מודיעיני, להבדיל מכתב אישום או הרשעה. קביעת בית המשפט יוצרת משוואה אבסורדית לפיה למידע ניתן משקל זהה הניתן לכתב אישום או להרשעה, הליכים שבוצעו לאחר מיצוי הליכי חקירה ולאחר שרשויות אכיפת החוק או בית המשפט קבעו כי יש בחומר הראיות די כדי להביא להרשעתו של אדם".
עו"ד רוזנבלום מסכם: "חוק הפיקוח הוא חוק חדש אשר הוראותיו טרם פורשו. יש לבכר את זכות היסוד של המערער לחופש העיסוק וזכותו המוקנית לפעולה סבירה של הרשות המינהלית, נעדרת שרירות, בטרם מנחיתים את הגרזן במלוא עוצמתו. סירוב המשיב להעניק למערער את הרישיונות, אך ורק על סמך מידע מודיעיני, גודע באחת את עסקו וגורם לו לאיבוד מקור פרנסתו, של בני ביתו ושל עובדיו. פגיעה אנושה זו במערער מתעצמת לנוכח העובדה כי החלטת המשיב מבוססת על מידע מודיעיני שייתכן ויתברר כבלתי מהימן ובלתי נכון".
מאזן הנוחות
כאמור, החלטת בית המשפט המחוזי הוקפאה על ידי בית המשפט העליון עד לדיון בערעור. בהחלטת עיכוב ביצוע הסגירה ציין השופט פוגלמן כי "מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. שלילת האפשרות של המבקש לעסוק במתן אשראי תביא לפגיעה ניכרת בפרנסתו מזה כשמונה שנים, ועלולה לגרום לו לנזקים בלתי הפיכים, אם יתקבל ערעורו. בענייננו החומר המודיעיני שעליו התבססה ההחלטה לא הביא להגשת כתב אישום נגד המבקש, והוא אף לא נחקר בגין החשדות המתוארים בו…".
מהממונה על שוק ההון נמסר בתגובה לאתר "פוסטה": "בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת רשות שוק ההון ולא קיבל את הטענות מנגד. הרשות תגיב בדרכים המקובלות".
ציינג זה עסק לגיטימי מדוע הרשויות רודפות אחריהם ? הם משלמים מיסים ומנפחידם את הקופה מתפרנסים בכבוד איפה הבעיה?
המדינה קובעת גזר דין מוות ללא הרשעה זה קורה רק במדינות עולם שלישי