נתן זהבי על תוצאת ערעור הדס שטייף: מי טו הצליח להפחית את פיצויי הדיבה

בית משפט המחוזי בתל אביב הפחית בשני שליש את גובה הפיצויים המקורי שהוטל על הדס שטייף עקב פרסומי הדיבה שלה נגד השדרן נתן זהבי, אותו הציגה כ"עבריין מין סדרתי" –  מ-420 אלף לכ-140 אלף שקל לבד (30 יוני).

בפסק הדין בערעור שהגישה שטייף באמצעות שטייף עורכי הדין ניר גנצ'רסקי וליאת גור מפרקליטות המדינה, חזרו השופטים על קביעותיה הנחרצות של שופטת השלום אושרי פרוסט-פרנקל, על כך שעבודתה העיתונאית של שטייף היתה רשלנית ונעדרת תום לב. הרכב הערעורים בראשות השופטת יהודית שבח מצא כי העדויות של ארבע נשים שהובאו על ידי שטייף, וטענו כי נפגעו על ידי זהבי (בנשיקה בכוח, או חיזור אגרסיבי) באירועים שהתרחשו לפני 15 ואף 35 שנה (!), הוכחו לכאורה כ"אמת" ברף הנדרש במשפט אזרחי ובכתבה עיתונאית, אולם בניגוד לפרסומיה של שטייף אין כל הוכחה כי היה מדובר בדפוס פעולה קבוע של זהבי, לא כל שכן אירועים בעלי גוון פלילי כלשהו, כפי שהכתבת הוותיקה הציגה אותם.

תזכורת: השופטת פרוסט-פרנקל קיבלה את תביעתו של זהבי למעשה בשלמותה וקבעה כי כל 13 הפרסומים (ידיעות ופוסטים) שפרסמה עליו שטייף לפני שלוש שנים מהווים לשון הרע, בין היתר משום שהעיתונאית שטייף לא ערכה בדיקה מינימלית הנדרשת ממנה כעיתונאית לאמת את עדויות הנשים.
בערעור שהגישה באמצעות פרקליטות המדינה, טענה עיתונאית גלי צה"ל כי הותרת פסק הדין על כנו "תביא לפגיעה אנושה במוסד העיתונות החוקרת".
פרקליטיו של זהבי, עורכי הדין ליאור אפשטיין, מאיר אבו ומאור זינגר, סמכו את ידיהם על פסק הדין והדגישו ברמיזה ברורה כי עם כל הכבוד לטרנד ה"מי טו" העולמי, "רוח התקופה אינה מהווה היתר לרמוס את שמו של אדם ללא בדיקה".

כפי שעולה מפסק הדין נראה, כי לאזהרה שנשתלה בערעור מפני "פגיעה בעיתונות" ובטרנד "מי טו" העולמי, היתה בכל זאת השפעה על בית המשפט, הרתעה מאותו "אפקט מצנן" על ההתפתחות החברתית-הפמיניסטית הכוללת כפי נראה את זכותן של נשים להעלות טענות שיימינג נגד גברים בשל אירועים שאירעו לפני עשרות שנים, ואשר מעולם לא הגיעו לבירור משפטי.

מגמת הרכב השופטים בערעור ניכרה היטב בהצעה שהעלו השופטים יהודית שבח, יונה אטדגי ושלומית יעקובוביץ, עוד לפני מתן פסק הדין: "הפצרנו בבעלי הדין להגיע להסדר אשר מצד אחד יכבד את הנשים שהעידו בבית המשפט ויעשה עמן צדק, ומצד שני לא יטיל כתם במערערת – בעבודתה כעיתונאית, ובמשיב – בשל אופן התייחסותו לנשים".
בסופו של דבר, פסק הדין הסופי מבקש לאזן במידה מסוימת את התוצאה באמצעות הטלת דופי בעבודתה של שטייף, אבל גם בהתנהגות של זהבי.
בשורה התחתונה, יש לזכור, כי שטייף חויבה בדין, והיא זו המשלמת לזהבי פיצויי דיבה בשל האשמתו בביצוע עבירות פליליות.

שופטי המחוזי חזרו על הביקורת העיקרית של השופטת פרנקל נגד שטייף ,אשר לא נפגשה עם הנשים, לא ביצעה אימות פרטים לסיפוריהן, לא אפשרה לזהבי להגיב, ובסוף כשלה גם באי אמירת אמת לבית המשפט. "עבודת התחקיר שביצעה המערערת, המגדירה עצמה שייכת לעיתונות החוקרת, אינה יכולה להיחשב כעבודה עיתונאית זהירה ואחראית", כתבה השופטת שבח והוסיפה, "קשה להלום את טענתה להגנת תום הלב בהינתן ממצאו של בית המשפט קמא, שהמערערת לא מתכחשת לו, לפיה העידה עדות שאינה אמת בבית המשפט, עת סיפרה שפגשה בחברתה של אחת העדות לפני הפרסום, עת הוכח שהיא לא פגשה בה כלל, גם לא דיברה איתה. אמירת אי אמת, ותום לב, הם לא חברים. אחריות וניקיון כפיים הם חלק מהסיפור", כתבה השופטת.

בית המשפט הוסיף כי "המערערת הפרה את הכלל לפיו עיתונאי אחראי יימנע מניסוח מידע שהגיע לידיו כעניין שבעובדה, אם מדובר בחשדות בלבד, והציגה את החשדות כעובדה מוכחת".
כנראה שלכך קוראים בית דין שדה, או כדברי השופטת: "כגודל חשיבותה של התקשורת, כגודל עוצמתה, כך מידת היושרה הנדרשת ממנה".

מכאן והלאה נבדל פסק הדין של המחוזי מקודמו, בהערכת עדויות הנשים. שטייף הביאה לבית המשפט שבע עדות. בעוד השופטת פרוסט-פרנקל קבעה כי עדויותיהן חסרות משקל מאחר והן אינן נתמכות בראיות חיצוניות, ואף מגלות חולשה בפני עצמן, בית המשפט המחוזי סבר כי די בעובדה שעדויותיהן לא נסתרו כדי להוכיח שהינן אמת ברף הנדרש.
עדה אחת ייחסה לזהבי נשיקה בכוח שהדביק לה בפאב בתל אביב לפני 17 שנה.
עדה אחרת טענה כי שתתה איתו בפיק-אפ באר לפני למעלה מ-20 שנה, ולאחר מכן התעוררה עירומה בדירתו.
עדה שלישית טענה כי היתה בת 17 כאשר ירדה לאילת ופגשה בו, לפני 30 שנה, והוא הזמין אותה לחדרו, אך לא קרה שם דבר.

יתכן שאילו הסתפקה שטייף בהבאת סיפורי הנשים כלשונן, תביעת זהבי היתה נדחית, קבעה השופטת שבח, אך שטייף "לא הסתפקה בהבאת סיפורי העדות אלא הרחיקה נדוד והוסיפה משלה כהנה וכהנה". כאן חטאה שטייף כמה פעמים. ראשית, היא לא הסתפקה בציטוט דברי העדות, אלא "סיפקה לעדויות תעודת יושר, גושפנקא מטעמה, כי האמור בסיפורי העדות הינו אמת לאמיתה, 'מיליון אחוז'. המערערת לא הסתפקה בדיווח על קיומה של תלונה כזו או אחרת, אלא הדגישה כי "הכל נבדק וגם מגובה".
שנית, היא חטאה ב"היעדר אבחנה בין החלקים העובדתיים שבכתבה לבין החלקים בהם הביעה את דעתה".
שלישית, "המערערת הגישה את סיפורי העדות תוך שהיא מערבבת בין מה שסופר על ידן לבין התוספות מבית היוצר שלה… תוך הגנבת אמירות משמיצות ובלתי-מוכחות".
כך למשל, שטייף סיפרה בשידור כי בידיה עדות נוספת של אשת תקשורת, וכן עדותן של שלוש נשים נוספות המספרות על נשיקה כנגד רצונן, מה שאמור כביכול לבסס שיטה, אך עדויות כאלה לא שודר כללו. באחד הפוסטים בפייסבוק, שטייף עוד הרחיקה לכת וציטטה אמירה בעלמא של טוקבקיסטית אנונימית שיחסה לתובע לא פחות מנסיון אונס, ללא שום גיבוי.

"הבעייתיות שבתוספות שבאו מפי שטייף מתבטאת בהעצמת התלונות ובהגדלת נפחן ומימדיהן, הן ביחס למספרן, הן ביחס לחומרתן, והן ובעיקר בהפיכתן למנהג קבוע, לשיטה", כתבה השופטת שבח. "המערערת לא הסתפקה בהבאת האמירות מפי המתלוננות, אלא העצימה, ללא נקודת משען בראיות, את המעשים שיוחסו למשיב, ככאלו המשתרעים על אורח חייו, עד כי המשיב נחזה בעיני הבריות כמטרידן סדרתי".

בסופו של דבר כרסם בית המשפט בפיצויים לזהבי והעמידם על 140 אלף שקל, על יסוד הגנת "האמת דיברתי" ביחס לארבעה פרסומים – אלו אשר ציטטו את עדויות הנשים במדויק, גם אם לא נמצא להן סיוע חיצוני.
לפי בית המשפט, "שיקול נוסף בר חשיבות שנלקח בחשבון בקביעת גובה הפיצוי הוא עברו או מעשיו של המשיב". בשל קבלת עדויות הנשים אשר העידו בבית המשפט (בשונה מהקביעה בערכאה הנמוכה יותר שדחתה עדויות אלה), קבעו השופטים בערעור כי "התנהגות זהבי מטילה עליו כתם מכוער בכל הנוגע להתייחסותו לאותן הנשים, ומחייבת הפחתה בשיעור הפיצוי, וזאת ללא קשר ומבלי להקל ראש ברבב שדבק בשטייף בכל הנוגע להתנהלותה כעיתונאית".

תגובות
עו"ד אפשטיין מסר בתגובה: "הליך משפטי אינו עוסק בשאלות כיצד העולם צריך להיראות, וכל אדם זכאי להשקפתו בעיקר בעולם של חיזור. המשפט עסק בשאלה האם הדס שטייף הוציאה את דיבתו של נתן זהבי, והתשובה אפילו חמורה יותר: הוציאה את דיבתו ושיקרה לציבור, וגם לבית המשפט. לא נתן זהבי עמד למשפט, ולא נתן נמצא משקר".

מפרקליטות מחוז תל אביב נמסר: "בית המשפט קיבל את עמדתנו וקבע כי הנשים שהעידו במסגרת ההליך העידו אמת… מדובר בהחלטה חשובה לכל אישה שאי פעם נפגעה ועומדת על זכותה לספר את סיפורה, ולנו כחברה הנלחמת בתופעת הפגיעות המיניות״.

הדס שטייף מסרה בתגובה: "בית המשפט קיבל חלקית את ערעורי ודחה בכך את ניסיונו של זהבי להתנער מאחריותו לפגיעה באותן צעירות. השופטים קבעו כי ארבע מהנשים שהבאתי את סיפוריהן, נמצאו דוברות אמת, בית המשפט האמין לעדותן הקשה ביחס לעבירות שייחסו בבית המשפט לזהבי. אני מכבדת את החלטת השופטים גם בקשר להערה על תום הלב, אך מדגישה שעשיתי את עבודתי העיתונאית בזהירות ובאחריות".