מה עובר על איילה חסון?

מה עובר על איילה חסון? עיתונאית לוחמנית, מוערכת, אימת הפוליטיקאים ושלטון החוק? מה מעביר אותה על דעתה שהיא מתבוססת כך במדמנה של פרשת הרפז ואשכנזי? מדוע חסון שממחזרת היום את סוגיית עילת סגירת התיק של מנדלבליט, ולא מדייקת, מתעלמת כמעט לחלוטין מהפרשות שמאחורי כתב האישום נגד ראש הממשלה הנאשם בשוחד, מרמה, והפרת אמונים? הרבה שאלות ומעט תשובות כאשר בודקים היטב את העובדות, ונדרשים לתת מענה לפרסומים שחסון לכאורה מחדשת בהשראת חברי הפאנל המועדפים עליה, שבדרך כלל מוזמנים כדי לתמוך ב"גילוייה".

מלחמת חסון במנדלבליט – ובחזרה, נראית כמו קרב של ספינים משני הצדדים, הטעיות ותיעתוע של הציבור, אולי קרוב לעובדות אך הרחק מהאמת והמציאות.
הקפיצה אותי הידיעה האחרונה של חסון במהדורת שישי של חדשות ערוץ 13, עליה היא השתלטה זה מכבר (ליבי ליבי עם אביעד גליקמן), כאילו "נעדרה" מעיניו של שופט בית משפט העליון לשעבר, סלים ג'ובראן, העובדה שעילת הסגירה של תיק מנדלבליט בפרשת הרפז היתה מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה.

כמי שייצגה את אריה אבנרי ותנועת אומ"ץ בעתירה זו לבג"צ, אני יודעת היטב שכל חומר הראיות הרלוונטי היה מונח בפניו, כמו גם בפניהם של השופטים נועם סולברג ויצחק עמית, בשתי עתירות.
אני אחזור, ואביא כאן את ההוכחות לכך, שהטענה כי תיק מנדלבליט נסגר מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה נטענה בפני בג"ץ פעמיים, ובכל זאת הגיעו השופטים למסקנה כי לא נפל רבב בהתנהלותו של מנדלבליט!!!

בג"ץ 2652/15 אלוף (מיל') עו"ד מנדלבליט נגד היועמ"ש (17.05.15)
מנדלבליט, אז בתפקידו כמזכיר הממשלה, דרש לסגור את התיק מחוסר אשמה ואילו הפרקליטות באמצעות עו"ד טוני גולדנברג התנגדה לכך.
כבר בעתירה הזו מנדלבליט לא הסתיר שהיועמ"ש דאז יהודה וינשטיין מתכוון לסגור נגדו את תיק הרפז, אבל לא בחוסר אשמה. אשר על כן, לגברת חסון אין שום סקופ על מה שהיה כבר ידוע ופורסם לפני כחמש שנים.
מנדלבליט הניח אז את "כל הקלפים" על שולחנם של שופטי העליון, וטען שאם לא ייסגר נגדו התיק במפורש מ"חוסר אשמה", תיוותר "עננה על ראשו". הוא הסביר שתיק סגור שלא בחוסר אשמה ימנע ממנו "כהונה שיפוטית או משפטית", וביקש שימוע לפני שתתקבל קביעה סופית של היועמ"ש (סעיפים 111 עד 116 לעתירתו).
השופטים יצחק עמית, צבי זילברטל ונועם סולברג, דחו את עתירתו אבל הציעו ליועמ"ש וינשטיין לשקול היטב את ההשלכות של סגירת התיק הפלילי שלא בחוסר אשמה, וכך הם גם השאירו למנדלבליט חלון הזדמנות חוקי, כדי שיוכל לערער על עילת סגירת התיק בעתיד, זכות שעומדת לכל אדם אגב.

בג"ץ 43/16 תנועת אומ"ץ נגד ממשלת ישראל ואח' (03.01.16)
תנועת אומץ ואריה אבנרי ז"ל שעמד בראשה דרשו להפסיק את כהונת מנדלבליט כמזכיר הממשלה, עקב חוות הדעת של היועמ"ש וינשטיין לסגור מחוסר ראיות את התיק נגד מנלבליט בפרשת הרפז.
מה שהניע את אבנרי המנוח היה הגילוי לפיו שרת המשפטים דאז איילת שקד בתיאום עם ראש הממשלה נתניהו מייעדים את מזכיר הממשלה מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה במקום יהודה ויינשטיין. הם כינו אז "זוטות" את הטענות נגדו בפרשת הרפז, ובמיוחד את עילת סגירת התיק נגדו.

עתירה זו שבה ייצגתי לצידו של עו"ד יובל יועז התמקדה בטיעונים של הפרקליטות לסגירת התיק נגד מנדלבליט – בשל קשיים ראייתיים ולא מחוסר אשמה. מה שהטריד אותנו היה, שכל מועמד במכרז לתפקיד במגזר הציבורי לא יוכל להתמודד כאשר יש לו רישום פלילי בתיק שנסגר שלא בחוסר אשמה.
לפיכך, כבר בגוף העתירה, כמו גם בכל המסמכים הראייתיים שצורפו לה, הובהר שתיק מנדלבליט בפרשת הרפז לא נסגר מחוסר אשמה, ויפה לעניין הזה מכתבו של אריה אבנרי המנוח לנשיא בית משפט העליון דאז, אשר גרוניס. מכתב מ-19 נובמבר 2015 שבו הובהרה עילת הסגירה של התיק, כך שהדבר לא נעדר מעיניו של השופט ג'ובראן, בניגוד לטענתה של איילה חסון ב"סקופ" שלה מ-12 יוני 2020.
על הדברים חזרתי בעצמי בנספח 24 עליו אני חתומה, וכך גם בנספחים 25 ו-26 עליהם חתום עו"ד יובל יועז, שהוביל את העתירה.
יותר מכך, נספח 27 התייחס להודעת המשטרה שסברה כי נגד מנדלבליט: "התגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירות של הפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט", אלא שעמדת המשטרה לא התקבלה על ידי היועמ"ש דאז וינשטיין, שקבע בנספח 28 כי הוא מקבל את עמדת פרקליט המדינה: "לגנוז את תיק החקירה בשל קשיים ראייתיים".

הנה כי כן, הכל היה כבר אז על דוכני הבג"צ, ב-2015 אצל השופטים עמית זילברטל וסולברג, ו-2016 אצל השופטים סולברג, עמית, ג'ובראן, דנציגר וזילברטל.
בסופו של דבר, שופטי בג"צ הם אלה אשר ניקו את מנדלבליט, הם אלה שקבעו למעשה את העילה לסגירת תיק מנדלבליט מחוסר אשמה, שהרי הם קבעו כי לא נפל רבב במעשיו.
למרבה האבסורד, היו אלה כאמור שרת המשפטים דאז איילת שקד וראש הממשלה נתניהו, שהגדירו את עילת סגירת תיק מנדלבליט שלא בחוסר אשמה כ"זוטות", עכשיו הם מקטרים ובעקבותיהם כל כתבי החצר.
רק לאחר שהרכב של חמישה שופטים מירק את מנדלבליט מצא לנכון פרקליטו עו"ד ג'ק חן לבקש מפרקליט המדינה שי ניצן לשנות רשמית את עילת סגירת התיק – מחוסר ראיות לחוסר אשמה – אז מה חידשה לנו איילה חסון בליל שבת האחרון?