שמו של מאיר לנסקי נחשב לאחת מאגדות הפשע הראשונות בעולם החדש שנוצר במדינת ניו יורק בתחילת המאה ה-20, כאשר מיליוני מהגרים הגיעו מאירופה לחוף המזרחי ובנו את ארצות הברית של אמריקה.
הסיפור של לנסקי וחבריו הרבים הונצח באינספור סרטי מאפיה, ספרים, מחזות וכתבות עיתונאיות שעסקו ב"תקופת היובש" בה נאסר על ייצור ומכירה של אלכוהול בארה"ב. אנשי העולם התחתון נכנסו אז לוואקום של הביקוש העצום לטיפה המרה (מה שמזכיר את גידול הקנאביס בישראל כיום), וכך נוצרו ארגוני הפשע הראשונים אשר גלגלו מאות מיליוני דולרים בכסף שחור והצמיחו דמויות אגדיות. לאקי לוצ'יאנו ואל קאפונה האיטלקים ולצידם שותפים מהגטו היהודי ובראשם ארנולד רוטשטיין שתחתיו פעלו לנסקי ובאגסי סגל, בו ויינברג, לולו רוזנקרנץ, באגסי גולדשטיין, טיק טוק טננבאום, פפ שטראוס, מנדי וייס, מיקי (גנגי) כהן ועוד "גיבורים" שהשמות שלהם ממש לא מזכירים עבריינים מסוכנים לישראלי המצוי. אבל בשנות השלושים באמריקה, כל אלה היו סוכני רשתות הימורים, גובי חובות, רועי זונות, שהוציאו לפועל גזרי דין מוות והיוו השראה לאחד מסרטי הפשע הגדולים – "היו זמנים באמריקה" של הבמאי סרג'יו ליאונה.
"בשנות ה-20 של המאה שעברה היו שתי קבוצות עיקריות של ארגוני פשיעה בארצות הברית, איטלקים ויהודים", אומר ל"פוסטה" פרופסור רוברט רוקאווי מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, מחבר הספר ״הוא היה טוב לאימו״ (1993) שעוסק בפשעים של הגנגסטרים היהודים בארצות הברית.
"בניגוד לארגוני הפשע של האיטלקים שפעלו בשושלות רב דוריות של משפחות פשע, אצל היהודים לא היו משפחות פשע אלא ארגוני פשיעה של בודדים מאחר ולהיות גנגסטר היה בושה אצל המשפחות היהודיות באמריקה. הילדים של אותם ראשי הפשע היהודים נשלחו ללמוד באוניברסיטה והשתלבו בתפקידים מכובדים בקהילה".
על התזה הזו מעיד גם הנכד של לנסקי, מאיר לנסקי השני, שפועל להנציח את סבו המפורסם. "אבא שלי, הבן של מאייר לנסקי הגדול, הוא מהנדס אזרחי בהכשרתו, הוא למד באקדמיה הצבאית של ווסטפוינט ושירת בחיל האוויר האמריקאי", אומר בשיחה עם "פוסטה" לכבוד יום העצמאות של מדינת ישראל לנסקי הנכד, שהוא ואשתו מנהלים את מלון פלמינגו הידוע בלאס וגאס. "יש לנו במלון מסעדה בשם 'באגזי ומאיירס' על שם סבא וחברו הטוב. סבא של סבא שלי קבור בהר הזיתים, סבא שלי היה בן 11 כאשר הגיע לארה"ב בגלל האנטישמיות באירופה, לכן הוא תמיד נלחם נגד רדיפת יהודים ותמיד תרם כסף למטרות יהודיות ולמדינת ישראל. המדינה היהודית היתה מאוד חשובה לו למרות שהוא גורש ממנה".
גנב עם ציציות
לנסקי היה יעד של האף.בי.איי שייחס לו ניהול של ארגון פשיעה, אבל ראיות לא היו נגדו. בתחילת שנות השבעים המציאו את הפטנט של תקיפה כלכלית נגד נגד יעדי פשיעה, בנסיון למנוע מהם ליהנות מהכסף השחור שאותו הם החלו להשקיע בעסקים חוקיים. כאשר לנסקי הבין אז שעומדים לעצור אותו על עבירות מס כמו אל קאפונה האיטלקי הוא נמלט לישראל וניסה להשתמש בקשרים הטובים שהיו לו עם כמה מראשי המדינה לדורותיה, כדי למנוע את ההסגרה שלו לארה"ב לפי דרישת שלטונות המס שם.
"ההיכרות שלי עם לנסקי החלה כשהייתי סטודנט בפקולטה למשפטים, שנה לאחר שהוא הגיע לארץ ישראל", משחזר עו"ד יורם שפטל, שהפך לסנגור של הגנגסטר היהודי מאמריקה, וניהל עבורו בארץ מאבק נגד הסגרתו לארה"ב, כמעט כמו שעשה למען יצחק אברג'ל ואחרים, ללא הצלחה כידוע. "מדינת ישראל סירבה להאריך את הוויזה של לנסקי והמשמעות היתה שהוא מגורש לארצות הברית המבקשת אותו על עבירות מס. לא אהבתי שהמדינה אשר נהנתה מכספיו במשך שנים על גבי שנים פתאום מסגירה לאמריקה יהודי בן 70 שלא הזיק כאן לאיש, ואף אחד לא מסייע לו".
שפטל, יליד תל אביב אשר ידוע בעמדותיו הניציות, טוען כי לנסקי היה בין היהודים מאמריקה אשר מימן עבור ארגון האצ"ל את הרכישה של ספינת אלטלנה אשר בחודש יוני 1948 יורטה על ידי תותחי צה"ל מול חופי תל אביב. על סיפונה היה אז משלוח נשק שממשלת צרפת שלחה לאצ"ל בהוקרה על מאבק הארגון בצבא הבריטי, מה שנחשב מאז לסמל הריבונות הבלעדית של מדינת ישראל החדשה על הנשק בתחומה.
"לנסקי היה יהודי מזרח אירופי (אידישקייט) מובהק שתרם רבות גם למאבק של הקהילה היהודית באנטישמיות באמריקה", אומר שפטל, "בשנת 1937 לנסקי פוצץ אסיפה של נאצים אמריקאים בכיכר מדיסון שבלב מנהטן. הוא וקבוצה מאנשיו מצוידים במקלות בייסבול פרצו למקום זמן קצר לפני שהאסיפה החלה וכל הקהל נס החוצה, מאז לא היתה עוד בניו יורק אסיפה נאצית מהסוג שהוביל את היטלר לשלטון בגרמניה.
"ב-1940 הגיעה לניו יורק ספינה עם פליטים יהודים מאירופה וממשלת ארצות הברית סירבה לתת לה לעגון. לנסקי סידר שהאונייה תפליג לקובה באמצעות קשריו עם הנשיא דאז בטיסטה".
עו"ד שפטל מספר כי לנסקי היה בבית הוריו בארוחות שבת מספר פעמים. "באחת הפעמים בשנת 1971 הוא שחזר לנו את השוד הראשון שביצע עם באגסי סגל. הוא גנב קופת גמילות חסדים של בית כנסת בניו יורק כאשר על גופו עוד היתה טלית עם ארבע ציציות. לאחר 10 שנים נדהמתי לראות את הסצינה הזו בסרט 'היו זמנים באמריקה'.
"ידעתי שלנסקי הוא ציוני דגול, יהודי בכל רמ"ח עבריו אשר זכאי להיות אזרח ישראלי, לכן הקמתי את הוועד הציבורי למען מאיר לנסקי, כדי לחדש את אשרת השהייה שלו בישראל". ב-1972 הסתיים המאבק שזכה לכותרות ענק בעיתוני התקופה, אפילו ההיכרות עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר לא הועילה, ולנסקי הוחזר לארצות הברית.
"בניגוד לאל קפונה שהורשע ונשפט למאסר על עבירות מס, מאיר לנסקי זוכה בדין", מציין שפטל. "לאחר שגורש זכיתי בעתירה שהגשתי והותר לו לשוב לבקר בארץ כתייר, אבל הוא ויתר על זה עקב מצבו הבריאותי. ב-1981 הוא הזמין אותי לצפות בהקרנת בכורה של הסדרה 'יומני הגנגסטרים' בניו יורק. כשרוחו היתה טובה לנסקי היה נוהג לתאר את עצמו ביידיש, 'אני לא צדיק גדול אבל גם לא איש עולם תחתון קטן'. הוא גם תמיד אמר 'אין בי פחד מגויים, אבל להרבה גויים יש הרבה פחד ממני'".
הברחות נשק לישראל
במונחים של האתיקה הציבורית החדשה, תרומות של עבריינים וארגוני פשע למוסדות ציבור נתפסים כאסורים בתכלית, כך למשל תרומות של עבריינים לחצרות של רבנים שונים זוכות לכותרות של בוז בעיתונות הישראלית.
בהמשך לסיפור של שפטל על התרומה לרכישת אלטלנה, מאיר לנסקי הנכד מספר כי סבו נהג לתרום כסף רב לישוב היהודי בארץ ישראל, לא פעם באירועי התרמה שהתקיימו בקזינו שהיה בבעלותו במיאמי. "לאחר שבוטל האיסור על מכירת אלכוהול רוב ההכנסות של הגנגסטרים היו מהימורים, לכן הקזינו שימש בעקיפין גם מקור הכנסה לישראל. סבא תרם כסף לישראל, לפני ואחרי הקמת המדינה.
"לפי אחד הסיפורים במשפחה, אנשי ההגנה פגשו את סבא שלי במועדון הקופה קובנה בניו יורק, שהיה שייך לאיש המאפיה האיטלקית פרנק קוסטלו. סבא ידע אז על איש עסקים פרו ערבי שרצה לשלוח נשק למדינות ערב מניו יורק, הוא ואנשיו עלו על המשלוח ונתבו אותו להגנה בארץ ישראל במקום למדינות ערב".
פרופ' רוקאווי מספר על יחס קרוב של לנסקי וגנגסטרים יהודים נוספים למדינת ישראל וליהודי העולם. "בזמן שלנסקי שהה בישראל הוא רצה לתרום מיליון דולר (שבאותה תקופה היה שווה פי עשרה) לאוניברסיטת תל אביב, כדי לנסות להישאר בארץ. באוניברסיטה סירבו לקבל ממנו את הכסף, כיום אני לא חושב שמישהו היה מסרב לקבל סכום כזה נכבד".
פרופ' רוקאווי מספר כי לאחר מלחמת העולם השנייה היו בארה"ב עודפים עצומים של כלי נשק. "אם היה לך כסף היית יכול לקנות טנק, אבל בשנים שאחרי המלחמה ארצות הברית הטילה אמברגו על מכירת נשק למדינות במזרח התיכון. ארגוני פשע שונים נכנסו לחלל הזה והבריחו נשק למדינות שונות. המאפייה האיטלקית שלטה אז בנמלים של ניו יורק, והשוטרים בנמל קיבלו הרבה מאוד שוחד. בזכות הקשרים של לנסקי עם לאקי לוצ'יאנו הרבה מאוד נשק אמריקאי הוברח למדינת ישראל.
"היהודים בארגוני הפשע רצו לעזור למדינת ישראל, הם הרגישו חלק מהעם היהודי. המניע המרכזי לסיוע היה אידיאולוגי, אבל כמובן שהיה גם האלמנט של הלבנת כספים, בדיוק כמו שאנשי המאפיה תורמים מיליונים לכנסיה".
פרופ' רוקאווי נפגש עם לנסקי בשנת 1978 בארצות הברית כדי לכתוב את הספר שלו. "לנסקי היה איש נחמד, אבל מאז שהוא גורש מישראל הוא לא חזר כי חש נבגד. הוא אמר לי שהוא לא יחזור לישראל, כי הוא נזרק ממנה".
לנסקי הנכד טוען כי למרות שלנסקי הסבא גורש מישראל הוא מעולם לא נטר טינה למדינה או לחברים היהודים הרבים שלו בה. "האמת היא שסבא שלי היה אדם סגור, הוא לא נהג להראות רגשות, ואני הכרתי את סבא שלי טוב מאוד, הייתי בן 27 כאשר הוא נפטר, בגיל תשע כמעט נחטפתי במהלך נסיון לסחוט אותו".
תולדות הציונות
פרופ' רוקאווי מספר על סמך מחקריו על קשרים של לנסקי עם גורמים בכירים בתנועה הציונית. "למשל, ראובן דפני הדיפלומט והצנחן בצבא הבריטי שפעל באירופה יחד עם חנה סנש. בשנת 1946 לאחר מלחמת העולם ההגנה שלחה את דפני לארצות הברית כדי לאסוף כסף מרשימה של אנשים פוטנציאלים. בינהם היו גנגסטרים יהודים כמו לנסקי ובאגסי סיגל מניו יורק, או סמי קיי ממיאמי שהיה חבר קרוב של נשיא פנמה ובזכותו עקפו את האמברגו האמריקאי על נשק שהגיע לישראל דרך פנמה"
לטענת פרופ' רוקאווי לגנגסטרים היהודים היו קשרים עם גולדה מאיר וטדי קולק שבתקופת מלחמת העצמאות טסו לארצות הברית כדי לגייס כסף.
עו"ד שפטל מפרט על כך ומספר כי בן גוריון שלח את גולדה מאיר לארה"ב כדי לגייס כסף. "בן גוריון אמר לגולדה שאם היא לא תבוא עם 50 מיליון דולר תוך שבועיים, לא יהיה לאן לבוא. אסיפת ההתרמה הראשונה של גולדה מאיר היתה בקזינו של לנסקי במיאמי, ובאותה אסיפה נתרם סכום עתק של שני מיליון דולר. באופן אירוני, במהלך הדיונים לגרש את מאיר לנסקי טענו בפרקליטות שהוא איש מסוכן כי יש בבעלותו מספר בתי קזינו בלתי חוקיים".
שפטל אינו מרפה מהעוול שעשתה מערכת אכיפת החוק גם לקוח הזה, החבר לנסקי: הרי גם לאחר שסולק ממדינת ישראל בבושת פנים הוא המשיך לתרום לה באמצעות ה- (UJA UNITED JEWISH APPEAL), זרוע השנור של מדינת ישראל בארצות הברית".
