עו"ד שילה ענבר, נשואה לגל אמיר (עורך דין), אם לשניים – חייל וחיילת משוחררת אחרי טיול, מתגוררת בישוב קהילתי בצפון
עבודה בימי קורונה?
"יש לי מלא עבודה על התיקים, אז האמת שאני צריכה לברך את הקורונה (צוחקת). יש כמה תיקים גדולים שאני עובדת עליהם, כמו ארגון הפשע של קוטייר, תיק ענק בהיקפו, וזו הזדמנות להיכנס לעומק. אמנם גם ביום יום אני מכינה פרויקטים ותיקים גדולים ומופיעה פחות בתיקי מעצרים, אבל עדיין ברור שבשגרה יש דיונים ויש פגישות, והרבה פחות זמן פנוי לשבת. עכשיו יש יותר זמן נטו לעבוד. ועדיין אני מחכה שכל זה יגמר כבר ונוכל לצאת לנשום אוויר.
"בשגרה הייתי יוצאת מוקדם בבוקר וחוזרת מאוחר בלילה; נוסעת ברכבת למרכז ופוגשת את שותפיי ממשרד נוי סננס שפרלינג חצרוני במגדל השחר בגבעתיים. חלק מהשבוע הייתי נוסעת לחיפה, שם יש לי משרד נוסף בו אני מטפלת בתיקים עצמאיים, חלקם יחד עם עו"ד ג'וליאן חדאד. כבר חודש שאין נסיעות ברכבת, אבל גם אין פקקים. אם הדרך מהבית לתל אביב, ברכב, היתה לוקחת בבוקר שלוש שעות, עכשיו זמן הנסיעה פחות משעה וחצי. לא נוסעים כל יום, אבל לפני שבוע היה לנו דיון בתיק ניסיון רצח. ברור שעכשיו אני יותר רואה את המשפחה. עובדת מהבית. בינתיים הזמנתי אופני כושר, ואני משתדלת לשמור על אורח חיים נורמלי".
המשפחה?
"הבן שלי חייל. הבת שלי אחרי צבא וחזרה ממש עכשיו מהמזרח, קיצרה את הטיול. היא התלבטה מאוד אם לחזור, ובסוף ממש ברגע האחרון הספיקה לעלות על טיסה. היא היתה בלאוס, תכננה לעבור לפיליפינים, וכשסגרו את הפיליפינים, היא הצליחה לחזור בקונקשן מסובך. יש חברים שטיילו איתה ואיחרו את המועד, ותקועים שם. כדי לעלות על טיסות בינלאומיות, דורשים שהם יביאו אישור שאין להם קורונה, ובלאוס אין בדיקות, אז הם לא יכולים להביא אישור. הבת שלי חזרה בריאה, ברוך השם. היא היתה בבידוד בבית של חברה שחזרה איתה ביחד. ההורים של החברה פינו להן את הבית, והן היו שם שבועיים. מזל, כי זה גיהנום שיש לך אדם מבודד בתוך הבית. בעלי, גל אמיר, עורך דין אזרחי בעל משרד בעפולה עובד עכשיו מהבית. עד הימים האחרונים הוא עוד עבד מהמשרד יחד עם אביו שגם הוא עורך דין ומתקרב לגיל 80, שהמשיך להגיע למשרד ולא הסכים להפסיק לעבוד, עד שהיה צריך 'לכלוא' אותו בבית".
מה חסר?
"חסר לי האקשן, לראות אנשים ולהגיע למשרד. אני לא אוהבת לעבוד מהבית. נכון שאני מספיקה דברים שאין סיכוי שהייתי מצליחה להספיק במשרד, אבל אני אוהבת לצאת. אוהבת שלקוחות מגיעים, שקורים דברים. אני אוהבת את האנשים, לא אוהבת את הרשתות החברתיות. אני מתגעגעת לחבר'ה, אוהבת להסתובב, לצאת, שופינג ולראות את הים. זה חסר לי. אני אוהבת את החיים שלי. למרות שברוך השם יש הכל ואנחנו בבית והכל בסדר, כולם בריאים, אבל השגרה זה הדבר הכי חשוב, וזה חסר".
רשות המסים?
"לי יש מזל כי יש לי פנסיה מהפרקליטות, אז בתקופות כאלה זה מרגיע שיש לך חגורת ביטחון. לא ברור מה קורה עם הסיפור של מענק לעצמאים. פעם מפרסמים שעצמאים ועורכי דין יקבלו התייחסות, ופעם לא, זו בעיה, אין ספק".
איך ייגמר?
"יהיה קשה עד שנחזור לשגרה, הלוואי שבסוף החודש נצא מעבדות לחירות".
פוליטיקה?
"אני לא יודעת אם זו ההתמודדות הנכונה עם המצב, להשבית את המשק לתקופה כל כך ארוכה, אבל מי מתייחס ברצינות לפוליטיקאים?".
