הנה סיפור שיכול בקלות לשמש תסריט לדרמה רומנטית עם נגיעות של אקשן משפטי.
מחמוד אלרגעי, פלסטיני בן 32 מהכפר דורא שבאזור חברון, פנה באמצעות פייסבוק לערביה ישראלית שהתגרשה, והציג עצמו כטורקי שחי בארץ מזה 20 שנה ועובד במשרד הביטחון. בהודעה ששלח לה דרך פייסבוק ביולי 2019, הוא סיפר לה כי אשתו שהתגוררה בלוד נפטרה ממחלה קשה, ושבתו אשר נולדה בלידה מוקדמת, נפטרה אף היא.
מלבד התחזות לקצין במשרד הביטחון, אלרגעי סיפר לגרושה הטרייה כי בבעלותו בית גדול בקרית אליעזר, ובית נוסף להשכרה בחיפה. "אני מחפש בחורה יפה לקשר רציני", כתב לה, ולאחר שיחה קצרה ומרגשת ב"מסנג'ר", הזמין אותה לכוס קפה על חוף הים בחיפה.
בחודש ספטמבר 2019 נפגשו השניים. לאחר זמן קצר ביקשה האישה לחזור הביתה, ובתגובה אלרגעי ביים שיחת טלפון עם אדם שהוא כביכול חברו לעבודה. לאחר "השיחה" אמר לאישה כי אינו יכול לקבל את הרכב של העבודה, ולכן ביקש את רכבה (קיה פיקנטו 2018), בנימוק שהוא צריך את הרכב עבור פעילות של משרד הביטחון. האישה הסכימה, אך ביקשה ממנו להחזיר את הרכב למחרת. הוא הסיע אותה לביתה בחיפה, ולאחר מכן נסע עם הרכב. מאוחר יותר התברר כי לקח מהרכב כרטיסי אשראי שהאישה שכחה ברכב, ו"גיהץ" כ-1,700 שקל. הוא לא הסתפק בכך, והסיע את הרכב לשטחי הרשות הפלסטינית, שם מכר אותו לפירוק תמורת 4,000 שקל.
כאשר אלרגעי לא חזר, האישה המודאגת התקשרה אליו והבהירה שהיא צריכה את הרכב כדי לנסוע לאימה. אלרגעי השיב לה שהרכב נגנב בדרכו לעבודה, לאחר ששכח אותו מונע מחוץ לחנות. האישה ניגשה למשטרה והתלוננה, ובהנחיית החוקרים התקשרה לאלרגעי. בשיחה שתועדה, הוא חזר שוב על סיפור גניבת הרכב. זה הספיק למשטרה כדי לעצור אותו ולהגיש נגדו כתב אישום, ולבית המשפט כדי להורות על הארכת מעצרו עד תום ההליכים.
למרות אותה שיחה מתועדת, אלרגעי התעקש וכפר במיוחס לו, מה שגרם לניהול משפט הוכחות. בעדותה בבית המשפט תיארה המתלוננת כיצד הנאשם גנב את דעתה, והבהירה כי היחסים איתו הסתכמו בהיכרות קצרה ביותר, ללא יחסים אינטימיים. מנגד, הנאשם טען כי ניהל עם הגרושה הטרייה קשר רומנטי ואינטימי, שבמסגרתו נתנה לו בהסכמה את רכבה ואף את כרטיסי האשראי שלה. לדבריו, היא ביקשה למכור את הרכב ואף הגיעה יחד איתו למגרש בשטחי הרשות הפלסטינית.
אלא שבמסגרת הראיות שהוצגו על ידי התביעה, בבית המשפט הוקרן גם סרטון אבטחה שבו נראה הרכב בתחנת דלק בבית שמש, בעת שהנאשם היה בדרכו לאזור חברון. הרכב אף תועד בסרטוני אבטחה נוספים, בהם נראה בבירור כי הוא היה ברכב לבדו. כעד תביעה העיד גם המתדלק שסייע לאלרגעי בתדלוק. המתדלק עמד על כך שהנאשם היה בתחנת הדלק לבדו. ואם זה לא מספיק, אז איכונים סלולאריים גילו כי בעוד שהנאשם היה בשטחי הרשות הפלסטינית, המתלוננת שהתה בארץ.
השופט שלמה בנג'ו שלל לחלוטין את גרסתו של הנאשם, שיוצג על ידי עו"ד וויסאם עראף מהסנגוריה הציבורית: "הנאשם מסר גרסה שהיתה מופרכת למדי למין ראשיתה ולכל אורכה. נוכח הראיות המוצקות נגדו, אותות חוסר האמת בעדותו הדהדו בקול צורם… מדובר ברכב חדש יחסית, אשר נרכש על ידי המתלוננת בסכום של 78 אלף שקל, ושווה כ-60 אלף שקל, אשר נמכר לפי דברי הנאשם לחלקי חילוף ב-4,000 שקל. גרסה זו של הנאשם אף היא מוסיפה על שלל הראיות ומלמדת על היות העסקה מפוקפקת ושלא כחוק. זו הסיבה שהרכב נמכר בשטחי הרשות… חוסר היגיון זה, מצטרף בתורו לשלל הראיות והתהיות אודות גרסתו המופרכת של הנאשם, ומחזק את המסקנה, שהנאשם חמד את רכושה של המתלוננת, ומיהר להיפרע ממנו על מנת לשלשל רווח קל לכיסו".
מלבד הרשעתו בהתחזות וגניבת רכב וכרטיסי האשראי, השופט הרשיע את הנאשם גם בעבירות נהיגה ללא רישיון, כניסה לישראל שלא כחוק ונהיגה ללא ביטוח. דיון הטיעונים לעונש נקבע ל-12 במרס. בינתיים מסר עו"ד עראף בתגובה: "מר אלרגעי טוען לכל אורך הדרך לחפותו. לאחר שבית המשפט יגזור את עונשו אנו נשקול את המשך צעדינו המשפטיים".
