פרשה 512: ברגע האחרון הנאשם משה מלול חזר בו מהסדר טיעון

 שעתיים לאחר שהמגשר בתיקי פרשה 512, השופט גלעד נויטל, סיכם סופית על הסדר טיעון עם הנאשם משה מלול, וההסדר היה אמור להיות מוצג לשופטי ההרכב בתיק המרכזי, חזר בו מלול מהסכמתו. על פניו נראה, כי בכך הגיע לסיומו הניסיון של השופטים בתיק לשכנע את הנאשמים להגיע להסדרי טיעון, כפי שפורסם לראשונה באתר "פוסטה" (השופטת רביד: "צריך לסיים את התיק הזה בהסדר").
בעקבות יוזמת השופטים החליט הנאשם מלול להרים את הכפפה. מלול, שאחיו הוא עד המדינה הראשון בתיק, נאשם על בסיס העדויות של אחיו ואחרים בעבירות של סחר בינלאומי בסמים – ארה"ב, אירופה, יפן וישראל. מלול נעצר בישראל בשנת 2008 בעקבות העדות של אחיו ל-DEA בארה"ב, אחיו הפליל אותו אז גם בעבירת רצח של עבריין ירושלמי בלוס אנג'לס על רקע גניבת משלוח של 300 אלף כדורי אקסטזי שנשלחו אליהם מאירופה.

בעקבות העדות של אחיו נעצרו והוסגרו לארה"ב מלול, האחים אברג'ל ואחרים, ושם הם נשפטו למאסרים שונים. מלול נשפט ל-15 שנות מאסר, את חלקן הוא ריצה בארה"ב, וכאשר הוחזר לרצות את יתרת העונש בישראל הוא נעצר כאן במסגרת פרשה 512 והוגש נגדו כתב אישום על העבירות הנ"ל, כולן במסגרת חברות בארגון פשע אברג'ל. מתחילת המעצר הוא טוען כי הוא נעצר על עבירות הסמים שהוא כבר נשפט עליהן בארה"ב, אולם בתביעה התעקשו על הקשר שלו לארגון הפשע בארץ.

הסתרת מידע מבית משפט העליון
במהלך המשפט הראה מלול, כי בהליך ההסגרה שלו לארה"ב נפל פגם מהותי, אחיו עד המדינה מארה"ב הודח שם מהרשות להגנת עדים עקב הסתבכותו בעבירה כלכלית בינלאומית, שה-DEA נחשפו אליה באמצעות שני אנשי עסקים ישראלים שנעקצו על ידי האח. עקב הדחתו מהרשות להגנת עדים חששו האמריקאים להעלות אותו לדוכן העדים בבית משפט פדרלי מול חבר מושבעים, אם הדבר היה נודע הוא היה נפסל והנאשמים היו מזוכים.
מכאן נבעו כל הסדרי הטיעון המקלים שקיבלו הנאשמים הישראלים בארה"ב, מבלי שידעו כלל על פסילת עד המדינה נגדם. כך למשל, יצחק אברג'ל, שהוגדר בכתב האישום בארה"ב כראש הרשת הישראלית, ובאתר האינטרנט של הבית הלבן הוא אף דורג כ"סוחר האקסטזי החמישי בעולם", הואשם ברצח וסחר בסמים אבל נשפט לשמונה וחצי שנים בלבד. לשם השוואה, ישראלים רבים אשר הורשעו אז בהפצה של אקסטזי נשפטו לעונשים כבדים של 15 עד 20 שנה כל אחד, חלקם עדיין מרצים את עונשיהם בארה"ב ובישראל.

בחזרה לשלב ההסגרה בישראל. המידע על פסילת עד המדינה החיפאי בארה"ב נמסר למחלקה הבינלאומית של הפרקליטות בישראל, אולם לא הובא לידיעת שופט בית משפט המחוזי בירושלים יוסף ריבלין אשר הורה על הסגרת הישראלים על בסיס העדות המדוברת, שהיתה כבר חסרת ערך למעשה. המידע הזה גם לא נמסר לשופטי בית משפט העליון אשר דנו בערעור על החלטת ההסגרה. כך הוסגרו הישראלים לארה"ב, אבל כאמור זכו שם להסדרי טיעון מקלים של שלוש שנים עד 15, למלול.
לא רק שהתביעה בישראל לא דיווחה לבתי המשפט על הפסילה של עד המדינה בארה"ב, שוטרים של המחלקה הבינלאומית ויאחב"ל נשלחו לארה"ב כדי להחתים אותו על הסכם עד מדינה עם משטרת ישראל וגבו ממנו עדויות נגד אברג'ל וישראלים אחרים. המידע שמסר עד המדינה החיפאי למשטרת ישראל היה הבסיס לכל פרשה 512, שיצאה לפועל מרגע שגוייס עד מדינה נוסף אי שם.

התסכולים של משה מלול
במהלך המשפט, הנאשם מלול בנה על הפגם המהותי בהליך ההסגרה שלו, אולם הסנגורים הציבוריים שייצגו אותו ואחרים במשפט לא הצליחו לתרגם את הפגם הזה ליתרון במשפט הישראלי. במקום להגיש תלונה לנציב הביקורת על הפרקליטות, כדי שיוציא דו"ח רשמי על הפגם המהותי אשר יחשוף רשמית את הפגם שהסתירה הפרקליטות, הסנגוריה הציבורית הגישה עתירה לבג"צ ובקשה לפסול את עד המדינה החיפאי על בסיס עקיצות הנדל"ן הבינלאומיות שעשה בארה"ב. העתירה נדחתה על הסף, בית משפט בישראל הוא לא בית משפט פדרלי עם מושבעים, בית משפט בישראל אינו פוסל לעדות עדי מדינה עבריינים המבצעים עבירות גם לאחר שחתמו על הסכם עם המפעילים שלהם במשטרה ובפרקליטות.

לאורך כל הדרך, מלול המתוסכל מהמאסר הכפול שנכפה עליו ניהל עימותים קולניים עם השופטים בפרשה 512, הוא נענש תדיר בהרחקות מהאולם ואפילו בקנסות על ידי שב"ס עקב התנהגותו באולם בית המשפט. במקביל הוא נקלע למשבר אמון עם פרקליטיו מהסנגוריה הציבורית, עו"ד דניאל כפיר ועו"ד מורן לוי, ודרכיהם נפרדו מספר פעמים.

כאשר השופטת גיליה רביד הודיעה לאחרונה לנאשמים אחרי פרשת ההגנה, כי היא ממליצה להם להגיע להסדר טיעון לפני שהיא תכתוב פסק דין, עם רמיזות להרשעות ברצח של המעורבים בפיגוע הפלילי, מלול היה בין הראשונים שהרים את הכפפה. ב-10 פברואר הוא הודיע לבית המשפט כי הוא מעוניין לעשות הסדר עם התובע ישירות, ובאוויר האולם נזרק המספר שלוש שנים במצטבר לעונש האמריקאי. מורת רוח ניכרה אז על חלק מהנאשמים שלא הגיעו להסדר, אולם השופטת רביד הסתה אותם מיד והפנתה את מלול למגשר בתיק, השופט נויטל. לבקשת בני משפחה של מלול והשופט נויטל הוחלט להמתין עם הגישור שלושה ימים, עד שלצידו של מלול בגישור יתייצב עורך דינו הפרטי, יניב שגב, שליווה אותו בכל הליך ההסגרה לארה"ב, ובבית המשפט בלוס אנג'לס.

הגישור שנפל

חלפו שלושה ימים וביום חמישי ה-13 לפברואר התייצבו עו"ד שגב, עו"ד כפיר והנאשם מלול באולם של השופט נויטל. לאחר דין ודברים עם התובע הראשי בתיק, עו"ד ניסים מירום, הוחלט על עונש של שבע שנים בפועל, מהן ארבע בחופף למאסרו הנוכחי ועוד שלוש במצטבר. עוד הוסכם, שהודאתו בעבירות המיוחסות לו לא תפליל אף אחד מהנאשמים, וכמו כן נתנה התביעה את ההבטחה הרגילה שהיא אף פעם לא עומדת בה: המלצה לקיצור מאסרו של הנאשם בוועדת השחרורים.

מאחר וזה היה יום חמישי, ושופטי 512 עוד היו באולם הסמוך ובלשכותיהם, נקבע שההסדר יוצג לשופטים תוך שעתיים. אז התברר כי בסיום הדיון של יתר הנאשמים באולם, השופט ירון לוי נאלץ לעזוב מוקדם יותר את בית המשפט. ראשת ההרכב, השופטת רביד שמחה על ההסדר החתום שנשלח אליה מאולמו של השופט נויטל, וכדי להוציא לפועל את ההסדר עוד באותו היום כפי שהתבקש היא גייסה שופטת מחוזית עמיתה, כדי שזו תשב בהרכב במקום השופט לוי לצורך גזר הדין של משה מלול. סוף סוף.

"השעה 14:15 והצדדים הודיעו כי לאחר הליך גישור מוצלח הגיעו להסדר בעניינו של נאשם 15", הכריזה השופטת רביד, "והם מבקשים כי ההסדר כולו והודאת הנאשם יישמעו עוד היום". אלא שאז, מלול שהורד למרתף המעצרים לאחר הדיון אצל נויטל, חזר משם שונה מאוד, והודיע לשופטים כי הוא חוזר בו מההסכם. השופטים ההמומים עזבו את האולם כדי שהנאשם ישוחח עם שני הסגורים שלו והתובע, אולם גם ההפסקה לא שינתה את דעתו של מלול. הוא ביקש להעביר את התנצלותו לשופטים ועזב את האולם חזרה למרתף, שם המתינו חבריו הנאשמים להסעה חזרה לבית הסוהר בפוסטה של שב"ס.

"יש להצטער על התנהלות הדברים עד כה", סיימה השופטת דביר את הדיון, "אנו תקווה כי הצדדים ימשיכו להידבר בינהם לצורך הגעה לפתרון מוסכם".