יאיר ביטון מדבר

"את גבי בן הרוש הכרתי רק אחרי שהוא השתחרר מבית הסוהר, בהילולה לזכר הבבא סאלי… זה סיפור קצת ארוך של 25 שנים. סבי, עליו השלום, היה חברותה של בבא סאלי, ואני התחייבתי לעשות כל שנה הילולה לזכרו. באחת ההילולות, הרבנים ביקשו ממני להזמין את גבי בן הרוש ולעזור לו להשתקם. הוא סיפר שלפני שנכנס לבית סוהר היה קבלן זיפות ושיפוצים, והוא רוצה לחזור לפעילות. אמרתי לו 'בשמחה. תבוא אליי מחר למשרד'. הוא בא עם אחיו נסים, שהיה אחר כך נהג שלי, וסיפר לי את סיפור חייו".

כך, מתחת לרדאר כמעט מעיד בשבועות האחרונים איש העסקים יאיר ביטון אשר נאשם בבית משפט המחוזי בתל אביב יחד עם יצחק אברג'ל ואחרים בסדרה של עבירות כלכליות. העדות של ביטון כמו גם המשפט כולו, מלמדות משהו על המעבר הקלאסי שחשפו חוקרי להב 433 מפעילות אסורה בארגוני פשיעה, לפעילות במסגרת ההגדרה האקדמית של פשע מאורגן – כאשר ארגוני הפשיעה חודרים לממסד העסקי ומסדרונות השלטון.

בסדרת ישיבות מתייחס ביטון ארוכות לאירועים מרתקים ודמויות מוכרות היטב לציבור הרחב, החל בעורכת דינו לשעבר רות דוד ושושבינם רונאל פישר, עבור בשותפו בעבר לעסקי הבנייה העבריין גבי בן הרוש שגולה במרוקו, וכמובן שותפו לספסל הנאשמים יצחק אברג'ל, שמנהל את קרב חייו במשפט של פרשה 512. אחרי העדות הראשית הוא ייאלץ להשיב לשאלות התובעת בתיק, עו"ד עופרה קרמני מפרקליטות מחוז תל אביב, שבמסגרת החקירה הנגדית תעמת אותו עם הדברים שהוא עצמו אמר, אבל גם עם שלל הראיות והמידעים המודיעינים שרשויות התביעה אספו בלמעלה מ-15 שנות חקירה בעקבות ארגון אברג'ל.

עקב התמשכות העדות, אתר "פוסטה" מביא אותה בסדרת כתבות בהמשכים, כאשר הפרק הראשון מוקדש ל"זרע הפורענות" – החבירה של יאיר ביטון עם מלך העולם התחתון של ירושלים, גבי בן הרוש.

בכתב האישום טוענת הפרקליטות כי במסגרת הקשר עם אברג'ל מסרה חברת ב.יאיר פרויקט של 86 דירות באילת בהיקף של כ-50 מיליון שקל לביצוע החברה הקבלנית "גן רווה", שפעלה באמצעות הקבלנים ניסים פינס ושמעון בלולו, מקורביו ושליחיו של אברג'ל, עד שפשטה את הרגל והכסף ירד לטמיון. במסגרת זו, נטען, על פי התחייבות של יו"ר הדירקטוריון ביטון הועברו 13 מיליון שקל מהחברה הציבורית באמצעות שני הקבלנים לצרכיהם האישיים של אברג'ל ומקורביו.

עוד נטען בכתב האישום, כי כבר בסוף שנות ה-90 העביר ביטון 10 אחוזים משוויה של ב. יאיר, כאשר עוד היתה חברה פרטית, למנהיג "הכנופייה הירושלמית" בן הרוש. מאז שוחרר ממאסר העולם היה בן הרוש שותפו העסקי של ביטון במקביל לשותפות פלילית שלו בנושאים שונים עם אברג'ל, ועל הרקע הזה אילץ את ביטון להעביר לאברג'ל עשרות מיליוני שקלים.

בהקשר זה נטען, כי החל משנת 2007, כסף מחברת ב.יאיר מימן השקעות של אנשי אברג'ל בקזינו ברומניה, הוצאות מחיה ומשכנתה של משפחת אברג'ל ומקורביה, לצד כספי קנטינה ליצחק אברג'ל לאחר הסגרתו לארה"ב, ותשלומים עבור הייצוג המשפטי שלו שם.

רק בשבוע שעבר שוחרר מבית הסוהר אחרי 18 שנים עופר מקסימוב. הבנק למסחר אינו מוזכר במילה אחת בכתב האישום נגד ביטון וחברת ב.יאיר, אך למרות זאת רוחו מרחפת מעל התיק. התובעת, עו"ד עפרה קרמני, הטיחה בו במהלך החקירה הנגדית שכספי הבנק למסחר אשר נגנבו על ידי אתי אלון למימון הפסדיו של עופר אחיה בהימורים, שימשו בחלקם למימון פרויקטים של ב.יאיר בתחילת דרכה באמצעות הנושה המרכזי של מקסימוב, העבריין גבי בן הרוש, שהיה גם שותף עסקי גלוי של ביטון.
בן הרוש היה אסיר שהורשע בהריגה במסגרת כנופיית הקטמונים ונשפט ל 18 שנה. באמצע שנות התשעים הוא קיבל שחרור מוקדם מהכלא במסגרת תוכנית שיקום. עם השחרור בן הרוש הקים חברה פרטית ליזמות והחל לעבוד עם האחים יוסי, יאיר ויורם ביטון, שהיו אז בעלים של חברת בנייה פרטית באזור ירושלים. בן הרוש, שקיבל אז מהבנקים אשראי זול לצרכי בנייה, התפתה להזרים אותו גם לשוק האפור בשיעורי ריבית גדולים בהרבה. אחד הלקוחות של בן הרוש היה עופר מקסימוב, מהמר תל אביבי שהגיע ל"קלובים" הלוהטים של ירושלים באותה תקופה ונדרש לאשראי. בן הרוש המשיך עם מקסימוב גם כאשר הוא עבר להמר בבתי הקזינו של ארגוני הפשע הישראלים במזרח אירופה – פראג, בוקרשט, בולגריה, ועוד.

את הכסף גבו בארץ חברי הכנופייה הירושלמית של בן הרוש מאתי אלון, שכיסתה את החובות של אחיה באמצעות מאות המיליונים ששאבה מהבנק למסחר. סמוך להתפוצצות הפרשה בן הרוש נמלט מישראל וחבר לארגון אברג'ל, תחילה באירופה ובהמשך בארה"ב, שם הוא נעצר והואשם בעבירות הלבנת הון וסחיטה במסגרת נסיונותיו להלבין את עשרות המיליונים שנותרו ברשותו.

כדי לשמור על הכסף, ולהציל את עורו ממאסר ממושך בארה"ב והסגרה לישראל, בן הרוש, שהיה אחד העבריינים הבכירים בישראל, חברו הקרוב ושותפו האסטרטגי של יצחק אברג'ל, בחר להיות עד מדינה נגד חי ועקנין, ישראלי תושב לוס אנג'לס המעורה היטב בקהילה העסקית המקומית אשר סייע לו להשקיע כמה מיליונים בסוכנות ליבוא מכוניות למבורגיני בהוליווד. לאחר העדות נגד ועקנין, שנשפט בעקבותיה ל-10 שנות מאסר (מאסרו קוצר בערעור לחמש שנים), השאירו השלטונות האמריקאיים את בן הרוש בלוס אנג'לס, בשאיפה הוא יעיד גם נגד אברג'ל. כתב האישום נגד אברג'ל היה אז בשלבי עריכה מתקדמים באותן עבירות סחיטה והלבנת הון, אבל גם בעבירות רצח וסחר בסמים. כאשר אברג'ל הוסגר לארה"ב בן הרוש סירב להעיד נגדו, והאמריקאים הודיעו לו כי הוא מגורש מארה"ב. לעבריין הירושלמי ניתנה אפשרות בחירה בין שתי המדינות בהן הוא מחזיק באזרחות – ישראל או מרוקו. כידוע, בן הרוש בחר במדינה בה הוא נולד ולא במדינת ישראל בה הוא ומשפחתו חיים, בין היתר כדי להימנע מעמידה למשפט על העבירות הפליליות והכלכליות בתיק הבנק למסחר.

ירושלים של פעם

יאיר ביטון, נשיא התאחדות הקבלנים בעבר, בן 62, חי בשנים האחרונות בפראג, שם התחתן בשנית. יחד עם אחיו הגדול יוסי הוא מחזיק ב-82 אחוז ממניות ב.יאיר שהונפקה בבורסה בשנת 2006, אך לדבריו בעקבות החקירות נגדו הוא עזב כל תפקיד ביצועי בחברה המשגשגת. בעדותו בבית המשפט הוא סיפר איך עבד כ-10 שנים עם בן הרוש, שהיה קבלן ביצוע שלו "ברשימה ענקית של פרויקטים", לדבריו בן הרוש היה שותף ברווחים מפרויקטים אך לא שותף בחברה עצמה.

"אני מספר 4 מתוך 11 אחים", סיפר ביטון בבית המשפט. "גדלנו אצל סבא וסבתא במעברת תלפיות, לימים שכונת בקעה בירושלים, שכונה קשה עם משפחות מרובות ילדים ופשע. בגיל 10 עזבתי את בית הספר ויצאתי לעבוד. כשסיימתי את הצבא לא ידעתי קרוא וכתוב… כל מה שלמדתי בחיים זה תוך כדי תנועה… אחרי השחרור מצה"ל התחלתי כקבלן שיפוצים קטן. אחי הקטן יורם עבד איתי מאז שהיה בן 13. בשנת 88 הוקמה ב. יאיר, חברה יזמית שמחזיקה גם חברות ביצוע…".

בקו ההגנה שלו טוען ביטון כי פשיטת הרגל של הקבלנים פינס ובלולו מייצגת למעשה נורמה בענף הבנייה, בלי קשר לטענה על הפעילות הפיקטיבית שנטענת לגביהם, ואת הקו הזה הוא מדגיש מתחילת העדות הראשית שלו, ולכל אורכה. "מי עובד בבניין, רופאים? שופטים? פרופסורים? אתה מתעסק עם אנשים קשים, לא אנשים שאתה מנהל איתם דיאלוג נורמלי. כל היום זה מלחמה. סוג של מערב פרוע… בעבודה הזו אתה חייב להיות חזק, אגרסיבי, אתה חייב עור של פיל. אי אפשר לסמוך על בעלי מקצוע, אי אפשר לסמוך על אף אחד. מילה זה לא מילה, התחייבות זו לא התחייבות, מחיר זה לא מחיר, ככה מתנהל הענף לצערי הרב".

סנגוריו, עו"ד איתן פלג ועו"ד אסף גולן, ביקשו כי את החלקים בעדותו הנוגעים ליצחק אברג'ל ולרות דוד יעיד ביטון בדלתיים סגורות, כך שהפרקליטות המנהלת נגדו תיק נוסף בירושלים (לצד רונאל פישר ורות דוד, מי שהיו סנגוריו), לא תוכל להשתמש שם בעדות הזו. עו"ד פלג ביקש להסתמך על החלטה דומה שנקבעה בעניין רות דוד, שעל עדותה במשפט כעדת תביעה הוטל חסיון, כך שלא תהיה לה השפעה על מצבה כנאשמת בתיק בירושלים.

השופטת טלי חיימוביץ דחתה הפעם את בקשת ההגנה, וקבעה כי מצבו כנאשם שונה מזה של עדת התביעה רות דוד. לפיכך, בחקירה הראשית התייחס ביטון לאברג'ל ב"נגיעות" בלבד, אבל בקשתו לסגור את הדלתיים עשויה לשוב ולעלות בחקירה הנגדית, אז צפויה התובעת קרמני לחפור ביחסים האלה הרבה יותר לעומק. בינתיים, חלק ניכר מעדותו הגלויה עסק בבן הרוש.

"אני לא מתעסק בעבר של בן אדם. ראיתי אדם עם אינטליגנציה גבוהה. בן אדם שבאמת רוצה להשתקם ולעבוד. ככה לאט לאט נוצרה חברות, והוא נהיה חבר קרוב. לקחתי אותו תחת חסותי ותמכתי בו נפשית וכלכלית. תמכתי בו בכל דרך שיכולתי.

"הייתי אצלו בבית והכרתי את אמא ואבא שלו והאחים, גם הוא הכיר את המשפחה שלי. הייתי לוקח אותו איתי לפגישות, מראה לו איך מדברים, איך מתנהגים, איך מקבלים עבודות. באיזשהו שלב הוא רצה להקים חברת ביצוע ורצה להיות יזם. נתתי לו עבודות ביצוע והכנסתי אותו לשותפויות. היתה רשימה של פרויקטים שנתתי לו בהם 10 אחוז מהרווח הצפוי של הפרויקט. אחר כך גם הוא הכניס אותי כשותף 50 אחוז בפרויקט שלו. ככה נוצרה לא רק מערכת חברית, אלא גם מערכת עסקית שהוא עובד אצלי, ואני נותן לו פרויקטים, והוא מתפרנס בכבוד… שיקמתי בחיי עשרות אנשים. האם הצלחתי עם כולם? התשובה היא לא".

השופטת טלי חיימוביץ: מה פתאום אתה נותן לבן אדם אחוזים?

ביטון: "בשביל לסייע לו, בשביל לתמוך בו, בשביל להרים אותו למעלה. במסגרת ההתחשבנות הכללית ובמסגרת החברות, אני נתתי לו 10 אחוז פה, הוא נתן לי 50 אחוז שם".

השופטת חיימוביץ': אם אדוני חושב שזה ברור, אני אומרת לאדוני "לא ברור". הנושא הזה של הערבובייה בין החברות והאחוזים וזה, לא יודעת. אדוני מבין שזו תחנה לקראת מישהו אחר (רומזת לאברג'ל, ז"ק), שנצטרך לדבר עליו, שגם שם… היחסי מסחר חברות האלה. אני אומרת שכזו תשובה אני אתקשה לקבל ולהבין.

בשלב זה ביקש עו"ד פלג מביטון שיסביר על מסמך או למעשה פתק שכתב לבן הרוש, לפני שבן הרוש ברח מהארץ (ולפני התפוצצות פרשת הבנק למסחר). "יום אחד גבי בא אלי מבוהל, אמר שהוא רוצה לעזוב לחו"ל, ורוצה שנעלה על הכתב איפה הוא שותף וכמה אחוזים מגיעים לו מכל דבר". מדברי ביטון עולה שמרבית הסיכומים ביניהם קודם היו בעל פה. "רציתי לסייע לו כחבר ולהרגיע אותו, שלא יילך לאיבוד, שיראה שיש לו ביטחון כלכלי לשנים הבאות. על הפתק רשמנו את הפרויקטים והאחוזים שמגיעים לי ואת האחוזים שמגיעים לו. אמרתי לו, תשמור את זה… ממה אתה כל כך לחוץ? יש לך הרבה עבודות, אם רק ייצא לך חמישה אחוז רווח מכל הפרויקטים האלה יחד איתי אתה עשיר, אתה לא צריך לעזוב… זאת היתה חברה פרטית ואלה אחוזים שלי".

החבר גבי בן הרוש

כאמור, בן הרוש עזב את הארץ בשנת 2002 עם התמוטטות הבנק למסחר, אבל הותיר מאחור את עסקי הבנייה שלו עם ביטון. לפי עדות של העד המדינה הירושלמי ג'ודי בן עטר בתיק האמריקאי, יאיר ביטון יחד עם העבריין המנוח מיכה אסלן והקבלן עמוס לוזון חברו לבן הרוש בקזינו בלאס וגאס מספר פעמים, כדי להסדיר את ענייני החברות המשותפות.

זה מה שביטון סיפר על כך בבית המשפט: "אתה תומך בבן אדם ועוזר לו כל כך הרבה שנים, ופתאום הכל מתפוצץ לך בפנים. בוקר אחד הוא נעלם, משאיר אותי תקוע עם פרויקטים, תקוע עם הכל. זו כמו דקירה בלב. בן אדם לא עושה דבר כזה לחבר הכי טוב שלו…

"כשגבי עזב את הארץ התקשרו אליי אנשי מודיעין ממשטרת ישראל וביקשו לדבר איתי, קבעו איתי בבית מלון, והתחילו לשאול אותי שאלות על גבי. הם הראו לי את הפתק הזה שכתבתי וכנראה תפסו בביתו. הסברתי מה שאני מסביר כאן. אמרו לי 'זה לא נכון. אנחנו יודעים שגבי מאיים עליך והוא דקר אותך'. הורדתי את החולצה. אמרתי 'גבי דקר אותי? תראו לי איפה. אתם רוצים שאוריד גם למטה? אני לא דקור בשום מקום'. אמרתי להם  'גבי לא איים עליי. כל מה שעשיתי, עשיתי מרצוני הטוב.

"ואז אחרי תקופה – לא זוכר מתי – גבי יצר איתי פתאום קשר וביקש לפרוע את ההסכם. זו היתה סטירת לחי. לא עשיתי איתו את הנייר הזה כדי שהוא יבוא יום אחד בדרישה. זה לא היה נייר שאפשר לפרוע, כי עדיין לא הושלם שום דבר, הוא עזב פרויקטים בעיצומם, ולקח דירה על חשבון הרווחים העתידיים, ועוד…

"קראתי למנהלי החשבונות שלי, אמרתי 'חבר'ה, הבן אדם לא רק ברח לי באמצע ועזב הכל, עכשיו הוא גם רוצה עוד כסף. אני לא מתכוון לדבר איתו. קחו את כל הנהלת החשבונות, סעו אליו, שבו איתו, תתחשבנו איתו, ותחזרו'. שלחתי צוות של עורכי דין ורואי חשבון לחו"ל. הם ישבו איתו, אני לא יודע אפילו איפה, והוא פתאום רצה הרים וגבעות. הוא טען שהכסף שלו, שהוא לא קיבל, שמגיע לו 50 אחוז מחברת ב.יאיר ומגיעות לו תוספות. אמרתי 'חבר'ה, שילך לבית משפט, אני לא משלם אגורה'. האנשים שלי נסעו אליו בפעם השנייה ואמרו לו 'זה לא יילך עם יאיר, לא תקבל אגורה מעבר למה שמגיע לך'".

אלא שבנסיעה השלישית, במרץ 2005, ביטון אומר שהכל הסתיים אחרת. "הגיעו, ברוך השם, להסכמה… נתנו לו צ'קים של החברה, הוא הוציא חשבונית של חברת אמיר אלעד (חברת הבנייה שלו, ז"ק)… בסוף כל ההתחשבנויות להערכתי שילמנו משהו כמו 6 מיליון שקל. מאז ועד היום אין לנו שום קשר, נגמר עידן גבי בן הרוש".

השופטת חיימוביץ': "לא הבנתי איך עברנו מזה שאתה חבר שלו ותומך ומשקם אותו, לזה שאתה חייב לו מיליונים".

ביטון: "אני מוכן להסביר כמה שגברתי תרצה, יש לי תשובות להכל".

השופטת: "קצת קשה עם האמירה שהוא שיקם אותו, עזר לו, נתן לו נדבות, ופתאום בן הרוש נעשה בעל חוב שלו".

ביטון: "הוא גם השקיע בחלק מהפרויקטים. הוא זכה במגרש לבניית 36 דירות בבית"ר עילית והכניס אותי שותף 50 אחוז. הוא השקיע כסף בעסקה נוספת על המגרש הישן של הפועל פתח תקווה, יחד עם עמוס לוזון. כל אחד הפקיד חלק ורכשנו את המגרש ביחד. אחר כך מכרנו, כי עמוס לא הסתדר עם גבי, באיזשהו שלב היה סכסוך ביניהם, וכל אחד קיבל את כספו בחזרה… בעסקים מתפשרים…. כשרציתי להיות חברה ציבורית (לצאת לבורסה) היינו צריכים לנקות את השולחן והיה לי אינטרס לגמור".

החברה שולה זקן

בהקלטות של שיחות עם ביטון, שנתפסו אצל שולה זקן במסגרת חקירות תיקי ראש הממשלה לשעבר אולמרט, נשמע ביטון אומר לזקן ש"גבי בן הרוש סחט ממני 30 מיליון שקל במהלך השנים". הסנגור איתן פלג ביקש מביטון להבהיר את נסיבות השיחות הללו.

ביטון: "אני מכיר אותה הרבה שנים, גם באופן אישי וגם מעבודה עם העירייה. כשהיא הסתבכה בעניין אולמרט פנו אליי מספר גורמים ואמרו שמצבה הנפשי והכלכלי קשה, אם אני יכול לעזור לה. גם הקימו עמותה לטובת שולה, כך שכל אחד יתרום סכום כסף. ישבתי איתה שעות וימים, ניסיתי לתמוך בה.

"יום אחד אני שומע, להפתעתי המוחלטת, מכל מיני אנשים, שהיא נפגשה באיזשהו מקום בחו"ל עם גבי בן הרוש והייתה בשמחה שלו, ונצבט לי הלב. אני התנתקתי מכל מי שבקשר עם גבי… אמרתי לה, 'שולה, את לא מתביישת? את לא יודעת שגבי הלך והשאיר אותי תקוע, ועכשיו את הולכת להיות חברה שלו'. אמרתי לה – 'הוא לקח לי, הוא סחט אותי, הוא עשה לי, הוא הרביץ לי, הוא אמר לי'. כל מיני סיפורים, העיקר שתתרחק ממנו. שלא תהיה איתו בקשר".

עו"ד פלג: מאיפה הבאת את המספר 30 מיליון?

ביטון מתכחש ומסביר שזרק סתם מספר: "אני לא יודע אם 30 מיליון, 20 מיליון, 15 מיליון, 17 מיליון. זה לא העניין".

עו"ד פלג: למה השתמשת במילה סחט?

ביטון: "זו לא הייתה סחיטה במובן המשפטי. אצלנו, אם קבלן עושה לך עבודה, והוא דורש יותר ממה שמגיע לו, אנחנו משתמשים בביטוי הזה, כאילו סחיטה כלכלית… אבל אמרתי לה גם שאני לא מפחד ממנו. הנה, אני אחדש לך, אני לא פוחד ממנו".

את הנאשמים מייצגים:

יאיר ביטון – איתן פלג, עו"ד אסף גולן

ניסים פינס – עו"ד עדי ברקאי

שמעון בלולו – עו"ד תמיר סננס ועו"ד ערן ערבה

לקריאת הפרק השני: יאיר ביטון מדבר על יצחק אברג'ל, פישקה ומסעות הקזינו עם הכנופייה הירושלמית