שחרור מוקדם לבכיר בארגון עבדל קאדר שהיה מעורב בתיק חטיפה ורצח

שופט ועדת השחרורים, שלמה איזקסון, הורה לקצר את מאסרו של עבריין בכיר ממשפחת עבדל קאדר, שהיה שפוט ל-13 שנות מאסר על חטיפה והריגה של בכיר מארגון פשע חרירי.

על רקע סכסוך הדמים ארוך השנים בין משפחות עבדל קאדר לחרירי, תכננו אנשי עבדל קאדר לחטוף אדם בשם ואסים סלאמה המזוהה עם חרירי. במאי 2007 פנו האחים עבדל קאדר לאנשים מטעמם וביקשו מהם לחטוף את סלאמה. הניסיון הראשון נכשל, אולם ב-2 ביוני, סמוך לחצות, נעשה ליד טייבה ניסיון מוצלח יותר, שלא היה מבייש סצינה דרמטית בסדרת פשע.

סלאמה נסע ברכב שהיה מעורב בתאונה, ולמקום הגיעו אנשים שהציעו לחלץ אותו. סלאמה נענה, למרות שקודם לכך נעשה ניסיון לחטוף אותו. הוא עלה על רכב החילוץ, והבין שנפל למלכודת כשבמהלך הנסיעה, אחד הנוסעים אחז בו בחוזקה ואילו אחר שוחח עם אחד מאנשי עבדל קאדר, שהורה להם להגיע למקום מפגש סמוך לכביש 24 בטייבה.

סלאמה נמסר שם לאנשי עבדל קאדר, ובראשם האסיר הנ"ל. הם הסיעו אותו למקום מבודד, שם הטיחו בו האשמות והיכו אותו נמרצות. כשהאסיר המדובר, שניצח על החטיפה והחקירה, עזב את המקום ברכבו, המשיכו שותפיו להחזיק בסלאמה, וירו בראשו למוות.

תחילה הואשמו שני האחים עבדל קאדר בחטיפה ורצח, אך במסגרת הסדר טיעון תוקן כתב האישום והם הורשעו בעבירות של קשירת קשר (לחטיפה), בעוד האסיר המדובר הורשע גם בהריגה ונדון ל-13 שנות מאסר. אחיו נדון לעשר שנים, ושניהם נדרשו לפצות את משפחת המנוח.

יאללה סולחה

מאז יולי 2017 מתנהל עניינו של האסיר הבכיר בפני ועדת השחרורים, ובמהלך השנתיים האלו עתרו סנגוריו, עורכי הדין מחמוד נעאמנה  ואחיו וואפי נעאמנה, לקצר את עונשו. מנגד, בשב"ס התנגדו נחרצות לבקשה לשחרור מוקדם. הסוגיה המרכזית שעלתה במהלך דיוני הוועדה היא האם האסיר מיצה את הסל הטיפולי שמתאפשר במסגרות הטיפוליות של שב"ס בתחום האלימות.

לנגד עיני חברי הועדה היו גם נסיבותיו חייו הלא פשוטות של האסיר. מגיל צעיר הוא ספג ערכים עבריינים בתחום האלימות, אביו נרצח לנגד עיניו בהיותו בן עשר, וכך גם שניים מאחיו, וכל זאת במסגרת סכסוך דמים בין שתי הכנופיות. בשל כך סברו חברי ועדות השחרורים שדנו בעניינו כי על האסיר למצות עד תום את האופציות הטיפוליות בתחום האלימות במסגרות שב"ס, וזאת בשל ידיעות מודיעיניות שיצרו מגבלה ביכולת של שב"ס לשלב אותו בטיפול, כפי שמשולב כל אסיר אחר.

בדיון האחרון של הוועדה בחודש יוני, פנתה הוועדה לראש תחום טיפול ושיקום (תו"ש) בכלא, כדי שיבחן את עניינו של האסיר, וזה הוציא מסמך שבו כתב: "שיתן טעם מדוע על ציר זמן משמעותי של 11 שנה לא טופל האסיר טיפול ייעודי בתחום האלימות, כשהעילה למאסרו מחייבת טיפול בתחום ייעודי זה".

לקראת הדיון הנוסף, שהתקיים בסוף יולי, הוגש בפני חברי הוועדה מסמך של ראש תחום עו"ס ותו"ש, שמבהיר את הבעייתיות בשילובו של האסיר. לפי המסמך, במהלך מאסרו נעשו מספר ניסיונות להפנות אותו למחלקות טיפוליות בתחום האלימות, ללא הצלחה. עם זאת, הוא שולב בקבוצת סיכון חיים, התמיד להגיע למפגשים, גילה רצינות וחל שינוי ביחסו לעבירה, והוא אף לקח אחריות מלאה לביצועה. באחת מחוות הדעת בעניינו נקבע כי רמת המסוכנות מאלימות עתידית הוערכה כבינונית.

מהחלטת ועדת השחרורים האחרונה עולה כי משטרת ישראל לא הביעה עמדה ביחס לבקשתו לשחרור מוקדם, מה גם שהאסיר יצא ל-33 חופשות, במהלכן לא נפל דופי בהתנהגותו.

בהתייחס לשאלה האם האסיר ראוי לשחרור מוקדם לאור העובדה שלא מיצה את הסל הטיפולי שמוענק לאסירים שהורשעו בעבירות אלימות, קבעו חברי הוועדה שלמה איזקסון, מוטי כהן וטלי וגוודה-יעקב: "נחה דעתנו שבהמשך כליאתו אין כל תוחלת, לא טיפולית ולא אחרת, שכן בעתיד הנראה לעין לא ישולב האסיר בטיפול כלשהו…מסוכנותו היא כזו שאין בה כל מניעה לצאת תדיר לחופשות".

חברי הועדה גם ציינו כי הונח בפניהם הסכם סולחה שנערך בין שתי המשפחות היריבות, שמאז שנערך ועד לעת הזו לא הופר. כמו כן אחיו, שאמנם לא הורשע בהריגה, שוחרר ממאסרו הארוך לפני למעלה משנתיים לאחר שוועדת השחרורים קיבלה את טיעוניה של עורכת דינו חן מאירי.

נוכח עמדת הרשות לשיקום האסיר, שמצאה כי האסיר ראוי להכנת תכנית בפיקוחה, החליטו חברי הועדה לאמץ את התכנית ולהורות על שחרורו בתנאים שנקבעו בה, כולל איזוק אלקטרוני. "התנהלותו של האסיר בין כתלי הכלא תקינה, אין נגדו ידיעות מודיעיניות ולא עבירות משמעת", קבעו חברי הועדה. "מדובר באסיר אשר ראוי לשחרור מוקדם ושחרורו המוקדם על תנאי לא יסכן את שלום הציבור".

רוזנשטיין ואברג'ל

ההחלטה של ועדת השחרורים התקבלה למרות שהאסיר היה מוגדר מודיעינית כבכיר מאוד בארגון פשע מסוכן, היה מעורב עד צוואר במאבקי ארגוני הפשיעה הערבים והיהודים, ולא עבר את המסגרות הטיפוליות הנדרשות. אסירים אחרים המוגדרים מודיעינית כבכירים בארגון פשע, דוגמת זאב רוזנשטיין או מאיר אברג'ל, יכולים רק לחלום לקבל החלטה מהסוג הזה, בעיקר עקב התנגדות גורמי מודיעין של המשטרה, שחרף האלימות הגואה בארגוני הפשע במגזר הערבי בחרה להחריש במקרה הזה.

עוד בהקשר זה, השופט איזקסון שהורה על השחרור של האסיר, דחה מספר פעמים את בקשותיו של רוזנשטיין לקיצור מאסרו, על בסיס מידע מודיעיני שלילי, ובניגוד להמלצות החיוביות של גורמי הטיפול הסוציאלי. הוא אף פסל את עצמו מלשבת בוועדות בעניינו, עקב מאמר שכתב על התנהלות ועדות השחרורים פרקליטו של רוזנשטיין, עו"ד אביגדור פלדמן.

כך או כך, הפרקליטות לא הגישה ערעור על ההחלטה לשחרר את האסיר, והוא שוחרר לביתו בשבוע שעבר, ערב חג הקורבן המוסלמי.