בית משפט מחוזי מרכז הטיל עונש חמור של עשר וחצי שנות מאסר על מיכל קליינמן-זעירא (49), מנהלת גני ילדים לשעבר ממודיעין, ללא עבר פלילי, שהורשעה בהונאות נדל"ן בהיקף 19 מיליון שקלים.
קליינמן הציעה למכרים קרובים, בני משפחה וגורמים עסקיים, להשקיע במיזמי נדל"ן שלה, חלקם פיקטיביים, וקיבלה במרמה מיליוני שקלים מכל אחד מקורבנותיה. בנוסף, הצליחה לקבל הלוואות של שישה מיליון שקלים מהבנקים הגדולים, על סמך הצהרות הון כוזבות ומסמכים מזויפים בחתימת רואה חשבון שהגישה. הנאשמת הורשעה בריבוי עבירות זיוף, מרמה, הלבנת הון ועבירות מס. לצד זאת, זוכתה מעבירות הונאה נוספות ומסחיטה באיומים.
בתחילת הדרך רכשה קליינמן מספר נכסי נדל"ן, כשאת חלקם אכן הפכה לנכסים מניבים, ורכשה מספר מגרשים שעליהם בנתה בתים ומכרה אותם ברווח. היא החלה ליצור לעצמה תדמית של יזמית נדל"ן מצליחה, והציעה לסביבתה הקרובה ולגורמים שפגשה על הדרך להשקיע את כספם אצלה כדי למנף את ההצלחה, לפתח נכסים ולזכות בתשואה גבוהה.
במסווה של עסקאות השקעה בנדל"ן, הציגה קליינמן לקרבנותיה שורת מצגי שווא ביחס לנכסים, שחלקם לא היו בבעלותה, וביחס לבטוחות שהעמידה לכספם. בן זוגה לשעבר, ס' העביר לה ארבעה מיליון שקלים; הורי חבר של בנה הגדול מסרו לה 400 אלף שקלים; מנהל סניף הבנק בו ניהלה את חשבונה כלקוחה, קנה את המצגים על פרויקט חידוש בניין בתל אביב, והשקיע אצלה מעל שלושה מיליון שקלים, ומכר שלה, עורך הדין ר', מסר לה 1.8 מיליון. הקורבנות תיארו נוכלת בעלת קסם אישי, ששכנעה אותם באמצעים שונים כמו סיורים מבוימים באתרי ההשקעה, מסמכים מזויפים כאמור ומצגי עושר, בהם התפארה ברמת חיים גבוהה ובנכסים מדומיינים ואמיתיים.
קליינמן ניהלה את משפטה עד תום, ולאורך כל הדרך הכחישה מרמה וטענה לכשל עסקי אחרי שנים של השקעות מוצלחות. זאת אף שהיתה עצורה במהלך כל משפטה, במשך ארבע שנים. רק לאחר שהורשעה הביעה לראשונה חרטה על הפגיעה בקורבנותיה. שירות המבחן ציין כי הנאשמת, בניצול כישוריה החיוביים, השתלבה כעוזרת הוראה במרכז החינוך בבית הסוהר. עם זאת קציני המבחן התרשמו כי היא מחזיקה בעמדה קורבנית, מניפולטיבית ונרקיסיסטית ביחס לעבירות שביצעה.
הפרקליטות, באמצעות עורכי הדין רועי לוס ודנה אלון, דרשה לקחת בחשבון את ניסיונה של קליינמן להטיל את האחריות למעשיה על אחרים שהיו קרובים אליה, כמו הזמר בני אלבז שהיה בן זוגה תקופה קצרה, או עו"ד יהודה זינגר.
קליינמן טענה, בניגוד לעדויות חבריה האחרים ובסתירה להתפתחות ציר הזמן הכרונולוגי של תקופת היכרותה עם אלבז, כי הידרדרותה הכספית קשורה בו. הפרקליטות דחתה, ובית המשפט התעלם מטענותיה, שאינן מבוססות על ראיות כלשהן, כי נסחטה כספית על ידי הזמר או הותקפה.
מהשתלשלות האירועים ועל פי עדויות זינגר, שהוכר כנפגע עבירה, השוק האפור נכנס לעובי הקורה לאחר שהחובות של קליינמן התגלגלו אליו. עורך הדין, שהיה חבר משותף של קליינמן וכמה מלקוחותיה, זומן למפגשי "בוררות". במקרה אחד, בפגישה שנערכה בביתו של יוסי הררי, הציגה לו קליינמן את דרישותיה, וטענה שהוא חייב לה כספים. בפגישה זו נכח גם אלבז. כעבור שבוע זומן עורך הדין לבוררות אצל גורמים עבריינים בג'ואריש, אשר המשיכו לדרוש ממנו כספים. קליינמן זוכתה מקשר לפגישה השנייה.
השופט ארז יקואל כתב בגזר הדין כי הפרשה בסיכומה "משקפת חומרה יתרה מכל זווית אפשרית, ביחס לסכומי הכסף, למידת הפגיעה במתלוננים, לשיטתיות, לתחכום, לעזות המצח ולהיקף הרב החוזר והנשנה של מצגי השווא…הנאשמת ניהלה אורח חיים נורמטיבי במשך עשרות שנים, שירתה בשירות חובה בצה"ל, עבדה בתחום החינוך העל-יסודי והגנים ולאחר מכן בתחום הנדל'ן. הנאשמת הקימה משפחה וגידלה שני בנים.
השופט קיבל את טענת הפרקליטות כי "הנאשמת לא הונעה ממצוקה או מכורח, אלא מרצון לשדרג את אורח חייה, שכן היה ביכולתה להמשיך להתפרנס בכבוד ממשלח ידה בתחום ההוראה, הגנים, או אף בתחום הנדל'ן. הנאשמת חיפשה קיצורי דרך אל העושר". השופט יקואל אף ייחס לה את גרירת המשפט במשך שנים, אחרי שהחליפה ארבעה סניגורים – האחרון, עו"ד משה שמיר מטעם הסנגוריה הציבורית – נכנס רק בשלב הסיכומים. בנוסף, דיונים רבים נדחו כדי לאפשר לה להזמין 220 עדים כבקשתה. למעט עדים ספורים, כל עדי ההגנה נשארו רק ברשימותיה של קליינמן ולא הגיעו לבית המשפט.
2.3 מיליון שקל מכספי הנאשמת שנתפסו יחולקו בין קורבנותיה, בנוסף על קנס בסכום של 1.2 מיליון שקל שהוטל עליה.
