מעשה בצמד ספרי קריאה ומנהל אחד בכלא רימונים

עמוס נחום הוא אסיר המרצה עונש של מאסר עולם שנקצב ל-33 שנים. עד כה ריצה הוא כ-30 מהן.

כעורך דין פלילי ותיק הנני מאמץ מעת לעת אסירים ומסייע להם, פרו בונו, ללא תשלום. אחד מהם הוא עמוס נחום. התברר, כי לשנינו יש עניין בקריאת ספרים, אני גם חושב שזהו דבר ראוי אשר עשוי להרחיב את דעתו של עמוס, כמו גם כל אסיר.

שב"ס הוא גוף שחלק מהמשרתים בו לא מתלהבים שאסירים יקבלו ספרים רכי כריכה מבחוץ. כעורך דין הבא ויוצא בשערי בתי הסוהר אני מודע לצרות המחשבה והרצון הרע של חלק ממשרתי שב"ס, ועל כן עוד כאשר שהה עמוס נחום בכלא שאטה המכונה עתה שיטה, הגשנו עתירה מנהלית בנושא, ובהסכמת הפרקליטות ניתן ביום 2 ספטמבר 2014 פסק דין המתיר לי לשגר לאסיר עמוס נחום באמצעות הדואר אחת לחודש צמד ספרי קריאה וכך נעשה.

לימים הועבר עמוס נחום לכלא רימונים א', באזור השרון. כלא המנוהל לאחרונה בצורה בעייתית, ולא רק בתחום הספרים.

אחת לחודש רכשתי כהרגלי צמד ספרים ושלחתי לעמוס בכלא רימונים, באמצעות הדואר. חלפו עברו להם כחודשיים ומאום לא קרה. עמוס לא זכה לקבלם ואני גם לא זכתי לקבל הסבר מדוע צריך לחלוף זמן כה רב עד שימסרו לתעודתם.

כיון שכך, כתבתי מכתב לכלא זה, ואז זכיתי לקבל שיחת טלפון מאחת המתמחות בנציבות שב"ס, אשר נזף בי ובנפרד במזכירת משרדי, על כך שנשלחו הספרים בכלל. כיון שהתנהלותה (אשר נרשמה ותועדה) הייתה אסרטיבית ולא נימוסית, נשלח אליה פסק הדין הנ"ל, וכן דרישה להתנצל ובכתב. הגברת התנצלה גם התנצלה, ובכתב, אך הספרים עדיין לא נמסרו לעמוס נחום.

כיון שכך, שיגר משרד רובינשטיין מכתב למנהל הכלא והודיע לו, כי אם צמד הספרים אשר כן הגיעו לכלא, לא ימסרו מיידית לתעודתם יש בכך משום בזיון פסק דין חלוט שניתן כדין, ובדעתנו לפעול משפטית כנגד מנהל כלא רימונים.

מרגע זה הפכו צמד הספרים, שעד לאותו מכתבי העלו אבק במחסני הכלא, לתפודים לוהטים שאיש אינו רוצה להתעסק בהם, וכדי להיפטר מהצרה, ספרי קריאה (!), הם נשלחו חזרה למשרד רובינשטיין ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב, בבחינת "חזרה לשולח".

במשרד רובינשטיין יש מסורת, איננו מוותרים על עניינים שבדין ובצדק, וכך מזכירת המשרד מיהרה לשגר אותם בדואר חוזר על שם עמוס נחום בכלא רימונים.

עתה אני ממתין בקוצר רוח לראות מה יעלה בגורלם, האם ימסרו סוף סוף ויקראו כפי שביקשו האסיר ובא כוחו באישור בית המשפט, או שמישהו שם בכלא יפר את פסק הדין. במקרה שכזה, כבר טרחנו והכנו ניירת שתוגש לבית המשפט ולממונים על אותו מנהל כלא, שבה ידרש לחייב את הקצין הבכיר על כל יום של ביזוי פסק הדין בענישה משמעותית.

הכפפה הושלכה, נראה מי ירים אותה עתה.

נ.ב.

מדוע לא לאפשר לאסיר לקרוא ספרים עדכניים כדי לפתח ולהרחיב את דעתו. האם חוסר ידע של אסיר הוא מצרך עדיף אצל מנהל בית הכלא הזה והכפופים לו?

הדואר הזוחל של שב"ס

לא רק ספרים מפרים את השלווה במפקדות שב"ס, גם דברי דואר. עורך דין השולח מכתב ללקוחו שבכלא באמצעות דואר ישראל והמצפה כי המכתב יגיע לתעודתו תוך שבוע לכל היותר, חולם באספמיה. לא כך יקרה. דואר ישראל ממלא היום את תפקידו ביעילות ומכתב מגיע לכלא תוך יום או יומיים. אבל כאן הוא מעוכב שבועות ארוכים עד שהוא נמסר לתעודתו, לנמען.

מדוע כך מתנהל שב"ס? אין לשאלה זו כל תשובה הגיונית זולת חוסר רצונו של מי הממונה על כך, לקוראו, לבדוק את תוכן המעטפה לוודא כי המעטפה אינה מעטפת נפץ או כזו האוחזת בסודות וברמזים העלולים לסכן את שלום שוכני הכלא.

נראה לי כי העצלות וחוסר ההתייחסות בזכותו של האסיר לקבל מכתב מבא כוחו הם ביסוד העניין. אגב, גם אם האסיר ישלח מכתב לבא כוחו ימתין האחרון תקופה דומה עד שמכתב זה יתקבלו אצלו.

הרי קיימים גם קיימים מקרים בהם נחוץ וצריך לשלוח מכתב וזה צריך להגיע לתעודתו. מדוע צריך עורך הדין לכתת את רגלו ולנסוע ולראות את מרשו בכלא בשל כך?! ובכלל, לעיתים יש מקרים בהם מגיע מסמך משפטי כהזמנה לדיון, פסק דין אזרחי וכדומה לידי עורך הדין, האם לא זכאי האסיר לקוראו?!

מעבר לכך, מדוע לא להקצות מכשיר פקסימיליה אליו ניתן יהיה לשלוח מסמכים או לקבל מסמכים מתוך הכלא. על תיבת דואר אלקטרוני ל זכאים כל האסירים בארצות הברית הנוקשה של אמריקה, אין מה לדבר כלל בישראל.

לא לחשוב לעומק הדברים זו פריבילגיה המאפיינת חלק ממשרתי שב"ס.

לחשוב שאסיר הוא כלום ושלא מגיע לו דבר הוא דבר נפסד, לא אנושי וחסר מחשבה והגיון. ובכלל, למה להקשות כאשר אין צורך בכך, מדוע לא לעשות, להשתפר, להתקדם. מדוע צריך לדרוך במקום עד בלי קץ.