המדינה נגד זונות מפורסמות

איור להמחשה

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב טוענת פרקליטות המחוז כי שלושה בני משפחה אחת, ונאשמים נוספים, ניהלו "תעשייה" לפרסום שירותי זנות ושירותים נלווים. לנאשמים מיוחסות עבירות רבות, ובין היתר סרסרות, פרסום שירותי זנות והלבנת הון.

הנאשמת המרכזית היא נינה פירשט (58) ויחד איתה נאשמים גם בנה אולג פירשט (38) ואשתו אינה (36). הנאשמים הנוספים הם אלכסנדר לוסקוטוב (43), אורן פסו (45) ודניאל לדרמן דורון (76).

על פי כתב האישום שהוגש על ידי עו"ד לילך שלום, נינה פירשט היתה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בת זוגו של לדרמן דורון, הבעלים של חברת "מד"ן פרסום ושיווק", שניהלה את אתר האינטרנט "אולסקס" עד מרץ 2011. לדרמן דורון היה גם הבעלים של חברת "אלף בית מד"ן" עד נובמבר 2016. לוסקוטוב הוא מתכנת מחשבים במקצועו, ואילו פסו הוא בעל חברת "לוח מדיה פרסומון", ושימש בתקופה הרלוונטית כסוכן פרסום לאתרי אינטרנט שונים ולעיתונות הכתובה.

"מסאג' מפנק"

על פי האישום הראשון, אתר אולסקס פרסם מודעות המציעות שירותי זנות בתשלום, במדורים שונים ותחת כותרות שונות דוגמת "דירות דיסקרטיות", "מסג' מקצועי", "שיחות למבוגרים", "שירותי ליווי", "קשר דיסקרטי", "מסז' מפנק", "עיסוי ארוטי" ועוד. לאתר שלושה אתרים נוספים הקשורים אליו ומהווים "אתרי מראה" – המגדילים את תפוצת הפרסום של שירותי הזנות – תחת שמות שונים.

עד ל-28 במרץ 2011 ניהלו נינה פירשט ולדרמן דורון את "אולסקס" באמצעות "מד"ן פרסום ושיווק". באותו יום תוקן חוק העונשין בחקיקת עבירת "איסור פרסום שירותי זנות", האוסר על פרסום הצעות לשירותי מין מכל מין וסוג.

החל מאותו יום ועד נובמבר 2016, נינה פירשט ניהלה את "אולסקס" ואת האתרים הנוספים, ולטענת הפרקליטות היה זה לה מקור הכנסתה העיקרי, ובשנים 2016-2015 בנה וכלתה ניהלו את האתרים יחד איתה.

במהלך התקופה, שימש לוסקוטוב כמתכנת ומעצב אולסקס והאתרים הנוספים.

לפי הפרקליטות, לוסקוטוב היה זה שבנה את האתר ויצר עבור פירשט חשבון מנהל (admin), על מנת שתוכל לתפעל את האתר ואת האתרים הנוספים. לאחר תיקון החוק ביקשה ממנו "המנהלת" להעביר את האתר לשרת אחר הנמצא בחו"ל, בעוד שהיא – כך לפי האישום – רשמה את האתר על שם אחר, ובהמשך על שמה של אישה אחרת שזהותה אינה ידועה ומתגוררת אי שם באוקראינה. זאת, כך נטען, במטרה להסתיר ולהסוות את פעילות האתר בארץ ואת בעלותה וניהולה את האתר.

הפרקליטות מוסיפה וטוענת, כי לבקשת "המנהלת" נינה, ועל מנת להרחיב ולהגדיל את היקף פרסום שירותי המין, לוסקוטוב בנה את ה"אתרי מראה", וגם גם אלה נרשמו בכזב על שמות בעלים פיקטיביים.

"אל תיתן לי לחכות…"

מכתב האישום עולה, כי במהלך כל התקופה היו בני משפחת פירשט אחראים על התכנים האסורים שהציעו שירותי זנות ב"אולסקס" ובאתרים הנוספים. כדי לחזק את הטיעון מציינת הפרקליטות כי היתה להם גישה ישירה לאתרים, באופן שאפשר להם לבצע בהם שינויים. במהלך השנים, כך נטען, הם פרסמו מאות מודעות (כ-80 מודעות בחודש) המציעות שירותי זנות של לקוחותיהם – רובן נשים המספקות מין בתשלום, וחלקם סרסורים בעלי בתי בושת.

על פי כתב האישום, לבקשת השלושה יצר לוסקוטוב מאגר תמונות עירום חושפניות ופרובוקטיביות לשם פרסום שירותי הזנות, והעלה למאגר תמונות שונות שחלקן נשלחו על ידי השלושה וחלקן מצא באינטרנט; הוא טשטש באמצעות תוכנת "פוטושופ" את פני הנשים בתמונות, לבקשת השלושה.

כתב האישום מפרט את סוגי המודעות שפורסמו באתרים, ביניהן מודעות כמו "אירוח פרטי ודיסקרטי בחיפה, בחיפה!!! לפני שאתה עובר למודעה הבאה תזכור!!! ברמה שלי אין לי מתחרות, אצלי אתה תרגיש מלך. אני ליברלית לחלוטין, מלכת החריגים, שחקנית פורנו". במודעה אחרת נכתב: "פרטי איכותי ודסקרטי מאוד, תמונות 100% אמיתיות…מחכה לך בדירתי הפרטית, הנקייה והמפוארת לעיסוי מפנק, בשיא הכיף והסובלנות, אז אל תיתן לי לחכות…".

השלושה אף הגדילו לעשות בכך שאפשרו לצרכנים של תעשיית הזנות לפרסם באתר חוות דעת על השירות אותו צרכו", נטען.

שימוש בפרטים פיקטיביים לצורך הסוואה (אילוסטרציה: FREEPIK)

צבע הכסף

מחירי הפרסום באתרים של משפחת פירשט הסתכמו בסכומים שנעו בין 400 ל-800 שקל עבור כל מודעה לתקופה של חודש. לפי הפרקליטות, במקרים מסוימים העלתה פירשט את מחיר המודעות וגבתה אף 1,200-2,000 שקל בחודש עבור מודעות בולטות מקודמות. לפי כתב האישום, היא קיבלה את התשלום "בידיעה כי מדובר בדמי אתנן עבור שירותי מין. את דמי התשלום גבתה ישירות מהעוסקים בזנות, במזומן בלבד, וזאת במטרה להסתיר ולהסוות את מקור הכסף ואת בעלותה בו".

הפרקליטות מפרטת כי בחלק מהמקרים קיבלה פירשט את התשלומים במפגש ישיר עם הנשים במקום בו סיפקו שירותי זנות, לעיתים באמצעות שליחים ובחלק מהמקרים דרך בנק הדואר. בתקופה מאוחרת יותר היה בנה אחראי על איסוף התשלומים מכל רחבי הארץ, תוך שהוא מכנה עצמו "בוריס" וגובה מסרסורים ומיצאניות עצמאיות.

לפי כתב האישום, האתרים בניהול משפחת פירשט גלגלו מיליוני שקלים בתקופת פעילותם, "ולכל הפחות שני מיליון שקלים". נטען כי הסכום המדויק לא ידוע, מאחר שהאתרים לא ניהלו ספרי חשבונות לפי חוק.

כתב האישום חושף גם את התחרותיות בתחום פרסום שירותי המין: האם ובנה עסקו במהלך עבודתם בהרחבת הפרסום, באמצעות פנייה יזומה לעוסקים בזנות, גם כאלה שפרסמו במקומות אחרים. כאמור, נאשם נוסף הוא פסו, אליו פנתה פירשט במסגרת הרחבת היקף הפרסום. משנת 2011 בערך, היא פרסמה עבור בסו מודעות של שירותי זנות באתרים שבניהולה, וקיבלה ממנו סכומי כסף שונים. במקביל, בסו פרסם עבורה מודעות שירותי זנות באתרי אינטרנט אחרים, וגם במקומונים.

כתב האישום מגלה כי שירותי זנות לא היוו את התוכן היחיד במודעות. האמא לבית משפחת פירשט פרסמה באתריה גם עשרות מודעות "דרושים", שלפי הפרקליטות היוו פנייה מפורשת לנשים להצטרף ולעסוק בזנות. היא הציעה בפרסום את המקומות המספקים שירותי זנות בתשלום, ולטענת הפרקליטות "פיתתה" את אותן נשים לעסוק במקצוע העתיק ביותר בעולם תוך הבטחות לכסף רב ותנאים מיטיבים. "דרושה פקידה ובנות סקסיות, ליברליות, חרוצות ורציניות…למתאימות רווחים גבוהים", לשון אחת המודעות.

שלושת בני משפחת פירשט נאשמים כאמור גם בעבירות מס והלבנת הון. אחד האישומים מייחס לאם ובנה, כמו גם ללוסקוטוב, שיבוש מהלכי משפט והשמדת ראייה. זאת מאחר ולפי הפרקליטות, פירשט זרקה את הטלפון הנייד שלה לאסלה, בנה גרס רשימת לקוחות וחומרים אחרים, ואילו לוסקוטוב מחק מהמחשב התכתבויות ביניהם.

במקביל להגשת כתב האישום הגישה הפרקליטות בקשה לחילוט רכוש של בני משפחת פירשט, ובין היתר את ביתם בגן יבנה, חשבונות בנק, סכומי כסף במזומן, תכשיטים ושתי מכוניות.

עורכי הדין אברהם שהבזי ושחר ששון המייצגים את אורן פסו, מסרו כי הם בדעה שמרשם לא עבר כל עבירה, לא פרסם ואינו מפרסם מודעות. לטענתם, יתרה מכך – מרשם ערך בדיקות על מנת להימנע מפרסום אסור.

עורכי הדין יוסי ויור ושוקי ליברובסקי, המייצגים מספר נאשמים בפרשה, העדיפו שלא להגיב לכתב האישום. 

תגובתו של עו"ד דן שפט, לא התקבלה.