פלילי | תעבורה | מעצרים וחקירות
0506597777 מידע מורחב
פלילי | צווארון לבן | תעבורה
0505073551 מידע מורחב
פלילי | פשיעה חמורה | מעצרים וחקירות
0504332028 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | מנהלי | בינלאומי | צבאי
0544788868 מידע מורחב
פלילי | נוער | אסירים | סייבר
0523559949 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | אזרחי | עסקים ונדלן | אסירים
0528488515 מידע מורחב
פלילי | צבאי | מעצרים וחקירות
0505275828 מידע מורחב
משפט פלילי | נוער | משפחה | צווי הגנה וחירום 24/7
0525588944 מידע מורחב
פלילי | פשע חמור | מעצרים וחקירות
0525981800 מידע מורחב
פלילי | אסירים | צבאי | שחרור ממעצר - ימים ועד תום הליכים
0522892777 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | תעבורה | אסירים
0505645022 מידע מורחב
פלילי | תעבורה | אסירים | משפחה | נוער
0505417090 מידע מורחב
פלילי | פשיעה חמורה | מעצרים וחקירות
0544712201 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | צבאי | אסירים
0523307111 מידע מורחב
פלילי | צבאי | בינלאומי | אבטחה | עובדי מדינה
0506330680 מידע מורחב
פלילי | נוער | מעצרים וחקירות
0522888660 מידע מורחב
פלילי | תעבורה | פשע חמור | נוער
0522350561 מידע מורחב
פלילי | פשיעה חמורה | סמים | מעצרים | צבאי
0502585250 מידע מורחב

שירותים מקצועיים לעורכי דין

פרוגינטר – אחסון אתרי אינטרנט
מהירות | הגנה | גיבוי | תמיכה | שירותים מקצועיים
ניר קידר – צלם מקצועי לעורכי דין
שירותים מקצועיים | צילום עורכי דין
מרכז התחלה חדשה
שירותים מקצועיים | אסירים | עבירות מין

פרשה 512: יצחק אברג'ל, סיפור חיים, מערכה ראשונה

נאשם מספר 1 החל להשיב לאשמה בקול בריטון צרוד וריתק את השופטים והקהל: "מגיל קטן הייתי גונב מהמכולת לחם, מרגרינה ורחת לוקום... בגיל 14 כבר הייתי יורה על אנשים, בגיל 15 היו לי תחנות סמים בכל הארץ... בגיל 17 הייתי עושה בוררויות... הרצל אביטן היה ראש הממשלה שלי, ושמעיה אנג'ל שר הביטחון... כאשר הכרתי את איין ראנד וניטשה זה כבר היה מאוחר"
שיתוף ב email
שיתוף ב google
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

יצחק אברג'ל מגיע לאולם הדיונים בבית המשפט המחוזי

לקראת עדותו של יצחק אברג'ל בפרשה 512 בבית המשפט המחוזי בתל אביב נשא עו"ד שמשון וייס, המייצג אותו יחד עם עו"ד לירז מאיר, נאום פתיחה שבו תיאר את העדות שעומדת להישמע מפיו של מרשו, הנאשם מספר 1 (ראשון, 16 דצמבר 2018).

"הגענו למעמד שהוא מכוננן מבחינה סניגוראלית", אמר עו"ד וייס בפנייה ישירה לשופטים, "כשהתחלתי לייצג בתיק אמרו לי אם אני באמת חושב שאגיע לאיזשהו הישג כאשר הנאשם הלקוח הוא יצחק אברג'ל. אני מאמין ביושרה של בית המשפט אבל אבקש גם את אורך הרוח שלכם, דווקא משום שהנאשם הוא יצחק אברג'ל, המותג, העבריין המוכר. הוא אינו מאמא-תרזה אלא עבריין מגיל צעיר ביותר, שמו נקשר לאירועים פליליים מרגע שהוא זוכר את עצמו, בין אם הוא קשור באמת ובין שאחרים השתמשו בשמו שלא בידיעתו.

"הנאשם יספר על ילדותו בסביבה של עוני ופשע, לא כדי לבקש רחמים אלא כדי לתאר את נסיבות חייו בהקשר של האישומים נגדו", הוסיף הסנגור, "מידיעה אישית שלי אחרי תקופה אינטנסיבית יחד, הגרסה שהוא הולך לתת תשתלב במארג הראייתי של התביעה, נציג תזה חלופית לראיות אותן הציגה המדינה לאורך המשפט, כולל שקרים גסים של עדי המדינה. נתחיל בעד בומבי שהציג תזה אשר מסתדרת אמנם עם ראיות התביעה, אבל כאשר שומעים את הנאשם מתייחס אליהן רואים שכל התמונה מתהפכת.

"אני אבקש מבית המשפט, שהקשיב בסובלנות באורך רוח לכל העדים והראיות, שיקשיב באורך רוח גם לנאשם הזה, גם אם הדברים ייראו לא רלוונטיים לעיתים", סיכם עו"ד וייס, ואברג'ל עלה להעיד.

אברג'ל עם סנגורו, עו"ד שמשון וייס באחד הדיונים בפרשה 512

"כולם ידעו שאסור להתעסק איתנו"

בתשע וחצי לערך, יצחק אברג'ל בקול בריטון סדוק וצרוד, פתח במונולוג שנמשך כמעט חמש שעות עד 14:00, וריתק את הקהל והשופטים: "גדלתי בשכונת רסקו בלוד, בדירת שני חדרים, הייתי ילד שגדל במחסור ומגיל קטן הייתי גונב מהמכולת לחם, מרגרינה ורחת לוקום. כאשר הייתי רעב, הייתי גם הולך לבית ספר כדי לגנוב אוכל מילדים. הייתי ילד בן שש, גבוה, וכבר אז אחים שלי היו שולחים אותי להחביא נשק, חשיש. הייתי מחביא אקדחים של האחים שלי ובגלל שלא הייתי יודע לכתוב, הייתי רושם לכל אחד סימנים על המעטפות של הסמים או האקדחים: משולש – של יעיש, עיגול – של אייבי, מרובע – של יעקב, ככה.

"אבא היה אלכוהוליסט, אימא עבדה בניקיון… הייתי ימים שלמים מחוץ לבית ואף אחד לא דאג שאני חסר… בגיל שמונה כבר הייתי גנב מקצועי, התחלתי לחטוף תיקים מנשים מבוגרות, עניות, גנבנו בגדים מחבלי כביסה, היינו הולכים לבריכה לגנוב תיקים. כשהייתי חוזר הביתה הייתי מתפלל שאחד האחים ייכנס לבית סוהר, כדי שיתפנה מקום לישון.

"ב-1977 בגין עלה לשלטון וקצת סיבכו לי את החיים, כי הם סגרו את קומת העמודים (פרויקט שיקום שכונות, א"ז). יום אחד אחי אלי הלך למועדון קליפסו, הסתבך שם עם מישהו בכניסה וירה בו… את הנשק הוא החביא בפיר שנוצר בקומת העמודים. אחותי נכנסה לשם כדי להוציא כדור שנכנס לשם ומצאה את הרובה… היא אמרה לי ואני נכנסתי והוצאתי את הרובה משם והחבאתי אותו במקום אחר. אחי נעצר על היריות ואותי שוטרים שדרשו שאספר איפה הרובה. כמובן שלא סיפרתי.

"החברים הכי טובים שלי אז היו שמעון שטרית, גולן אביטן, יורם צבן, מאיר שלוש. כל הזמן היינו גונבים ודואגים אחד לשני כשנעצרנו. כל הזמן היינו דרושים לחקירה. פורצים ביום כשאנשים לא בבית, ומטאששים בלילה כשאנשים בבית. אין רכב שהיה בו תיק ולא היינו פורצים אליו… עבריינים מבוגרים ביקשו אישור מהאחים שלי כדי לקחת אותי איתם… אייבי אחי היה נרקומן והיתה לו תחנה של קוק פרסי. אז אני, גם הייתי פורץ בלילה עם מאיר שלוש שהיה מומחה בטאשש, וגם הייתי עוזר לאייבי בתחנה של הקוק….

"מגיל צעיר הייתי יורה כבר… יום אחד, בגיל 14, יריתי במישהו שלא הכניס אותי למועדון, ועוד אחד ועוד אחד, יריתי בהרבה אנשים. הייתי מקבל מאנשים אקדחים תמורת חומר. כילד כשהייתי הולך מכות בידיים הייתי חוטף ותמיד מפסיד, אז עם אקדח זה היה יותר קל לעמוד מול אנשים… באותה תקופה תחנת רמלה התייאשו מאיתנו, אז הימ"ר שהיו ברחובות טפלו בנו, היו עוצרים אותנו כל הזמן, לוקחים אותנו לאיזה יער מפוצצים מכות וזורקים אותנו. לא נעים…

"עם אחי אייבי הייתי חבר, עם האחים האחרים פחות, אבל כילד הייתי דואג לאחים שבבית סוהר, למשל יעיש רצה כל שבוע חמש גרם קוק פרסי… בתקופה הזו התחלתי לפתוח גם תחנות סמים שלי בלוד, ובכל הארץ, בגיל 15 כבר היו לי תחנות סמים בחיפה, באילת. השם יצחק אברג'ל הלך לפניי. כל הזמן הזה היינו חמולה של חברים, כולם ידעו שאסור להתעסק איתנו. לא לוקחים בכוח, אבל אל תתעסק איתנו. כשאני התחלתי לייבא סמים עזבתי את התחנות. ייבאתי סמים מהולנד, נכנסתי לשותפויות עם אנשים כבדים שעבדו בזה, הם פחדו לסרב לי.

"היה לי כסף כמו זבל… תמיד נתפשתי בעולם שלי כאיש יקר, אהבו אותי, כי הייתי חי לפי החוקים של הפשע, תמיד עזרתי ותמכתי באנשים. למשל, לא נתתי שימכרו סמים ליד מועדוני נוער בלוד… פעם בגיל 14 באתי להיכנס למועדון חברתי בלוד, לא נתנו לי להיכנס והמדריך נתן לי סטירה. הבאתי אקדח יריתי עליו, הייתי עצור על זה ארבעה חודשים. מגיל 15 הייתי נכנס לכל המועדונים הנחשבים בתל אביב, סוונסי, ג'יפסי, פותח שולחנות… כולם ידעו שאם לא מכניסים אותי – אז אין מועדון….

"בעיתון כתבו עלי פעם שאב בית הדין של העולם התחתון הוא בן 17. הייתי עושה בוררויות, כי הייתי ישר והיו מכבדים אותי… כל הזמן הזה תמיד דאגתי לחברים ובני משפחה, כסף, עורכי דין, ביקורים, סמים…".

"ראש הממשלה שלי". הרצל אביטןעם עו"ד אבי עמירם (צילום ארכיון)

"החבר הכי טוב שלי הפיל אותי"

עו"ד וייס שאל את אברג'ל, מה קורה בגיל 17?

אברג'ל: "בכל השנים האלה, שמעון שטרית היה חי איתי, הוא אפילו כמעט התחתן עם אחותי. קניתי אז כבר דירה של אחי בשכונה. אימא שלי היתה באה אליי לעשות לי שבת. אני הייתי מעורב אז עד צוואר, ראש הממשלה שלי היה הרצל אביטן, ושמעיה אנג'ל היה שר הביטחון שלי…

"בתקופה הזו", הוסיף אברג'ל לספר, "היה אחד יעקב כהן שהיו לו זונות שעבדו ליד הבית שלי. ביקשתי שיעיף אותן והוא ענה לי לא יפה, 'עד לאן אתה רוצה להגיע יצחק', הוא אמר לי… לאן אני רוצה להגיע? יום אחד אני בבית, דפיקות בדלת, אני מציץ ורואה מישהו בדלת עם רימון. שמעון שטרית שהיה איתי בדירה יצא מהחלון וזיהה שזה יעקב כהן מהזונות… אחרי שעתיים הרגתי אותו…

"אחרי שבוע עצרו אותי ואת שמעון שטרית אחריי, והוא החליט לצאת עד מדינה… אליו הצטרפו עוד כמה שהעידו… אחד מהם היה יורם כהן שהפליל עוד אנשים מלוד, אבל התאבד במעצר.

עו"ד וייס: בעקבות התיק הזה נכנסת להרבה שנים. מה עשית לעדים נגדך?

אברג'ל: "שום דבר, ויכולתי לעשות, והציעו לעשות בשבילי, אבל לא רציתי. עשיתי עסקה על שבע שנים, אבל השופטים לא כיבדו אותה ושפטו אותי ל-18 שנות מאסר. החבר הכי טוב שלי הפיל אותי, קולטים? הגעתי לבית סוהר שבר כלי… הוא גרם לי הרס נפשי, הפסקתי להאמין באנשים, לא הייתי מדבר ליד אנשים.

"שמו אותי בבידוד של בית הסוהר תל מונד – אגף הנוער, עם אישומים של רצח, שוד, ניסיון רצח, תיקי נשק. ילד בגילי שקיבל שלושה חודשים בכה לשמיים, ואני עמדתי בפני…  אז באתי לחינוך שם ודקרתי אותו. שמו אותי באגף הבוגרים אבל גם שם לא רצו אותי… העבירו אותי לאיילון ואז לבאר שבע עם אחי יעקב… הייתי ילד בעייתי שמתערב בכל דבר… אחי כל הזמן דרש ממני שאעשה סולחות… עד שנמאס לי ממנו ובקשתי שיעבירו אותי משם…

"בגיל 18 העבירו אותי לבית מעצר ניצן בכלא איילון… לא רצו לשים אותי באגף אחד עם החברים שלי מלוד, אז שמו אותי באגף עם הגדולים – גבי בן הרוש, מיכה אסלן, גומדי, טוביה אושרי… שמה זה אתה נלחם על החיים שלך… אין דבר כזה אח של… אחרי שבועיים זה אתה בלבד… או סנג'ר שעושה קפה לאחרים או ש… אחרי חודשיים שם תקפתי את קצין הביטחון ושלחו אותי לצינוק…".

לימד אותי קרוא וכתוב. שמעיה אנג'ל

"השינוי האמיתי הוא פנימי"

אברג'ל סיפר בהמשך העדות כיצד הכיר את שמעיה אנג'ל. "באיילון הכרתי את שמעיה, קצין בכיר אמר לו שאני בעייתי ושינסה להרגיע אותי… היה אז דיבור שיש לו סכסוך עם אחי יעיש באגף הרקפת. שמעיה קרא לי ודבר ראשון אמר לי: 'שמע, שלא תחשוב שאני מפחד או משהו, אבל תדע שאני דווקא בסדר גמור עם יעיש, הוא אפילו עזר לי עם דוקרנים, הביא לנו סכינים. אני בסדר גם עם יעקב אחיך. אני פשוט מכבד אותך… אומרים שאתה בחור טוב…'.

"ואז התחברנו, בשלב מסויים הוא השתגע מזה שאני לא יודע לקרוא ולכתוב… הוא אמר לי איך אומרים שאתה עושה כל כך הרבה דברים ולא יודע לקרוא? אני אלמד אותך… וככה היה… חיריק, פתח, קמץ, סגול, אותיות, הוא היה מראה לי סרטים ומקריא לי את הכתוביות, ואז היה דורש ממני שאקריא לו כתבות מהעיתון. ככה היינו יחד תקופה, עד שהעבירו אותי לבאר שבע…".

"בבאר שבע הייתי עם גבי פלאח מנתניה, שהוא גם היה אלים על אסירים וסוהרים… גבי פלאח רק היה רואה מדים – ישר היה תוקף… אני הלכתי עם הראש שלו… פעם דקרתי את האסיר שמחלק אוכל, ומאז האוכל היה מגיע לבד אליי לחדר… לא הייתי רואה בכלל את החדר אוכל".

"אף פעם לא שלחו אותי לשיקום". יצחק אברג'ל בתוכנית הראיונות של דן שילון

אברג'ל סיפר כי מאז הדקירה הזו, הוא גם הפך שעיר לעזאזל: "מאז הייתי כל יכול, אבל גם כל דבר שהיה קורה בבית הסוהר היו מייחסים לי. דקירות, מכות, גם אם לא עשיתי, היו אומרים 'אולי לא עשית אבל יכולת למנוע…'. וככה זה היה כל הזמן: יצחק שלח ויצחק אמר…

"העבירו אותי לשאטה. קודם כל קיבלו אותי שם במכות. סוהרים פוצצו אותי… ואז לאגפים… עד שמצאו מטען באגף, ושוב האשימו את יצחק כמובן… אז העבירו אותי לרמלה… שם שוב שמעיה והרצל היו בבידודים, ואני דאגתי להם כי בבידודים קשה, אני יודע, צריך יותר קנטינה, יותר חשיש…

"יום אחד כשתפסו אקדח אצל הרצל אביטן, העבירו אותו לבאר שבע וגם אותי… לאגף 9 הסגור… אחרי איזה זמן הרצל ברח משם ואנחנו היינו מבסוטים… אבל אחרי יומיים הוא נתפס ואז הביאו את שמעיה אנג'ל לתא מולי… כאשר היו דקירות באגף, שוב אמרו זה יצחק קשור… אין לי בעיה להתוודות פה, אבל לא הייתי קשור לזה…

"העבירו אותי שוב לשאטה. בשלב הזה כבר היו לי חברים בכל הבתי סוהר, ושב"ס מבחינתם, יצחק אברג'ל היה שחור משחור, עדיף ולא היה קיים. החזירו אותי לבאר שבע ושם כל שבועיים התפוצץ מטען חבלה. המשטרה פשוט תצפתה שם על כל האסירים, מי מדבר עם מי, מי יושב עם מי. למרות שזה היה באגף הטבחים שבו אני הייתי… בכל זאת האשימו אותי כמובן. יום אחד אסיר התווכח עם קצין וחתך אותו בפנים, שוב יצחק אשם.

הפגיש את אברג'ל עם הספרות. עו"ד צבי אבנון

"העיפו אותי לשאטה, ושם עורך דין צבי אבנון הביא לי ספרים, את "נרקיס וגולדמונד" של הרמן הסה, ואת 'כמעיין המתגבר' איין ראנד, ספר שעשה לי סדר בתפישת העולם שלי".

עו"ד וייס: מה בדיוק זה עשה לך?

אברג'ל: "עד אז כל החיים שלי היו רק פשע, ופשע, הייתי בור ועם הארץ… חוץ מספרי ילדים כמו כיפה אדומה לא הכרתי עד אז שום ספר… הספר הזה הכניס לי משהו על החיים הנורמטיבים… הייתי מבודד ועו"ד אבנון המשיך להביא לי ספרים. את 'מרד הנפילים' של איין ראנד ואת 'האדם מחפש משמעות' של ויקטור פרנקל. הספר הזה נתן לי להרגיש שאני צריך להתבייש בכך שאני אומר שקשה לי בכלא ובבידודים, אחרי שהבנתי מה שהוא עבר בשואה. תפישת העולם שהיתה לי השתנתה. לא השתקמתי, לא אשקר, אבל משהו בי… כל הדן שילון שלקחו אותי, והראיונות והכתבות, אף פעם לא שלחו אותי לתוכנית שיקום… אבל הספרים האלה לימדו אותי שהשיקום, השינוי האמיתי, הוא פנימי, והוא תלוי רק בי".

סיפור חיים נדיר של אחד העבריינים המסוכנים בתולדות המדינה

שינוי מאחורי הסורגים

"התובנה הזו שהגעתי אליה הגיעה בשלב הכי לא מתאים לי בחיים, כאשר כל האסירים יודעים מי זה יצחק. שיא הכוח, הכבוד, שיש מלא אנשים סביבי… שיש אנשים שדקרתי ותקפתי ויש כאלה שתקפו אותי…

"ים אחד הגיע אלי לבידוד קצין בכיר בשם שלמה טוויזר… היתה ביננו חשדנות… נתתי לו שירים שלי שכתבתי, על אמא שלי, על ירושלים, כל מיני שירים שכתבתי כאשר התחלתי ללמוד לקרוא לכתוב… הוא בא אלי לתא וראה את הספרים שלי, 'כה אמר זרתוסטרא' של ניטשה ו"תוף הפח" של גינטר גראס… הוא שאל אם באמת אני קורא אותם והתחילה שיחה בינינו…

"אמרתי לו 'אולי תוציא אותי מהבידוד לאגפים?".  הוא ענה לי שזה כבר החלטה של הנציב, לא שלו… ביקשתי ראיון עם הנציב והוא אמר לי שיסדר… באמת הוא סידר לי ראיון עם הנציב גבי עמיר, שאמר לי 'אף מנהל בית סוהר לא רוצה לקבל אותך באגפים. יש רק אחד, רוני לבקוביץ, מנהל באר שבע, שמוכן לנסות שוב…

"לבקוביץ הגיע אליי ודיברנו. הוא שאל אם אני אהיה מוכן לעמוד לספירות ולהיות אסיר ללא בעיות משמעת… אמרתי לו: 'מה שתגידו, רק תנו לי ללמוד בחינוך, להתחיל מההתחלה… ללמוד ולהשלים את כל חסכי הילדות שלי…

"ככה העבירו אותי לאגף 6 בבאר שבע… ואת שמעיה העבירו לשאטה… אבל כל האגף היו נרקומנים… אין עם מי לדבר… התחלתי לגמול את החדר שלי, ואז את החדר הבא של אילן בן שטרית… לחדר הבא נכנסתי עם שלושה גרם הרואין כשהם היו בקריז, ואמרתי להם: 'נותן לכם את זה, אבל אם אתם ממשיכים להשתמש מחר, אתם עושים טעות איתי'. וככה היה. ככה ניקינו עוד חדר ועוד חדר… עד כדי כך שהמנהל לבקוביץ המליץ עלי לחנינה… אבל קרה מה שקרה, ושמו לו מטען ואז הוא עזב ובמקומו בא שלמה טוויזר…".

"יחד איתו המשכנו את ההליך של הגמילה בכלא, ואני במקביל המשכתי את הלימודים בחינוך… התחלנו בתהליך של שיפוץ האגף, קירות, חדרים, חשמל… טוויזר רשם אותי לאוניברסיטה הפתוחה, עם פרויקט פר"ח, למדתי פילוסופיה של המוסר… אז גם הכרתי את אשתי שהיתה עובדת סוציאלית, התאהבנו… אז לא היו התייחדויות לאסירים, לכן השופט סגל מבית משפט המחוזי הוציא אותי לחופשה מיוחדת איתה בים המלח… השופט סגל נתן לי גם 24 שעות לחופשת חתונה, בתנאי שלא יבואו עבריינים, אבל את מי אני מכיר? אז באו שחקנים של הפועל לוד וההנהלה, היתה חתונה רק של בחורות כמעט… \

"חזרתי מהחופשה ואופס המשטרה סגרו לי את כל התנאים, כי באותו זמן היה רצח בלוד, ואז שוב מידעים מודיעיניים כאילו זה יצחק… כמובן שלא יצא מזה כלום".

התראיינתי בתנאי שלא יראו את פניי". יצחק אברג'ל בתוכנית עובדה

"בתגובה הגשתי עתירה ושוב הגעתי לשופט סגל, שהתאכזב ממני מאוד… הכחשתי את כל מה שטענו במידע המודיעני, ואמרתי לשופט, המשטרה חושבת שטוויזר המנהל בא לטובתי, אז בוא תעבירו אותי לבית סוהר אחר ונראה. העבירו אותי לשאטה, עבדתי שם בתור ספרן כמה חודשים. כאשר היו דקירות, שוב האשימו אותי, שבועיים צינוק, ואז החזירו אותי לאגף ואמרו לי 'נכון, אתה לא קשור'.

"אחרי שמונה חודשים העבירו אותי לרמלה, שמו אותי באגף של אסירים שהשתגעו… אמרו לי כאן אתה לא תסתבך… אתה תהיה תומך שלהם… אגף מאוד קשה… כל הדברים הכי קשים שיש בעולם: משכבי זכר, היסטריות, דכאונות. כל שבוע היינו התומכים עושים ישיבות צוות על מצב האסירים… שנתיים ותשעה חודשים הייתי שם… עד שבשלב מסויים ביקשתי לעבור לאגף רגיל… לא יכולתי יותר.

"בכל התקופה הזו אני רואה שאנשים נדקרים בשמי בבית סוהר ובחוץ, אפילו בחו"ל. מה יכולתי לעשות עם זה? היו הולכים למועדונים בחוץ ודורשים ככה וככה בשם של יצחק אברג'ל. מה יכולתי לעשות עם אנשים כאלה? להרוג? לדקור? אני כמעט שלוש שנים באגף ההוא, מנותק מכל מה שקורה, רק אשתי והילדים. והם, אתם ראיתם אותם בבית משפט? בחיים לא, אין סיכוי שהם יבואו לבית משפט, הם מחונכים להיות נורמטיביים, ללמוד, ללכת לצבא, גם הבנות, למרות שהן לומדות באולפנא. הן חייבות לתרום לחברה, למדינה".

עו"ד וייס: אתה יכול לספר על הראיונות שלך בתקשרת?

אברג'ל: "לאילנה דיין התראיינתי בכלא בתנאי שלא יראו את פניי, היא פשוט בקשה וחזרה ובקשה. כשהיתי קטן הייתי מקנא בילדים שיש להם סבא וסבתא, ואז דיברתי בדן שילון ובעצם דיברתי לאשתי, כי אז כבר התחתנו והמשפחה שלה החרימה אותה, אז הלכתי לדן שילון רק כדי להעביר להם את המסר, ואז נולד לנו הילד, והסנדק היה אבא של אשתי, חמי… ב-3 בפברואר 1999 ועדת השחרורים שחררה אותי לערד".

עו"ד וייס: "מה עשית בשחרור שלך?".

אברג'ל: "באו אליי קצינים ואמרו: 'אנחנו שומעים שאתה עשית שינוי אבל אנחנו לא מאמינים, אתה תצא לשנה בערד ורק אם תהיה בסדר בחוץ, תחזור לוועדה ותקבל שליש.

"וככה היה. עבדתי במפעל אלקטרוניקה בערד ואשתי עבדה כרואת חשבון ובאותה תקופה נולד בננו הראשון, ירום, שקראנו על שם חבר הילדות שלי יורם צבח שנפל לסמים. בכלל, הסמים הקשים זה משהו לא נעים לי. אחי יעיש, בחופשה האחרונה שלו, סידרנו לו 10 גרם איתם הוא חזר לכלא ומת, כי זה התפוצץ לו בבטן".

בשלב הזה אברג'ל ביקש לקבל הפסקה עד ליום הדיונים הבא, "אלה דברים שבחיים שלי לא דיברתי עליהם, אני מבקש להשלים את הדברים בדיון הבא", אמר, והשופטים קיבלו את הבקשה.

השארת תגובה

Comments icon
נבנה על ידי אנגורה מדיה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן